purple butterfly
New member
לך../images/Emo18.gif
הוא אומר ואת ישר מראש עם כל התהיות נלחצת מה-"רוצה" הזה.לא מסתדרים לך רצונות של אחרים. לא מסתדרים הרצונות שלך, הגבולות שלך לא ברורים, איך הוא יודע מה הם? מאיפה מכיר? אבל הם יודעים הכל ההם לא? קוראים מחשבות, מנתחים אותן, מפענחים אותן וגורמים לך להאמין שזה באמת ככה, שהתהליך שאת כל כך רוצה לעבור בעצם צריך להיות ככה כמו שהם אומרים. כי הם יודעים. ואת שוכחת לרגע כי הגאולה נמצאת בתוכך, בך, אם רק תעזי לגעת, לחטט, לא לקפוץ מהמגע הכואב עם עצמך ולכסות אותו שוב מהר מהר עם מליון ואחת תחבושות, שוכחת כי התשובות ממש מתחת לאפך נמצאות אם רק תזכרי להוריד את עינייך הנשואות מעלה או שאפך ארוך מדי ומסתיר או שקטן מדי או שאת בכלל חופרת בפינה אחרת...את שוכחת... כי הוא שם שיודע הכל עלייך אחרי שנתת לו להציץ קצת בפינות האלה שלך, מצליח לנתח שנים של קיום שלך, של מהות שלך, של התפתחות אישית שלך את צינית בחיים ומנסה כל כך להשיל אותה ממך כאן, כי זה הדבר הכי אמיתי שאתה נוגעת בו, הולכת לגעת בו, אבל לא מצליחה. בגלל המושיע. בגללך. את רוצה לצעוק לו- אתה כלי, אתה הכלי שלי להגיע אלי, אל עצמי. אתה לא התשובה שלי. אתה לא ספק התשובות שלי. אתה האמצעי שלי להגיע אליהן. אני משתמשת בך בזמן שמפקירה את גופי לשימושך. נשמתי היא שלי. הגאולה שלי באה מעצמי. ואת שותקת. כי עדיין מקווה שיבין לבד. כמו שהוא "קורא" אותך כל כך טוב ו"מבין" את המתחולל בנפשך כל כך טוב את מקווה שגם את זה הוא יבין. ואת מתפכחת. לאט לאט מתפכחת. אין קיצורי דרך. אף אחד לא יכין עבורך את שיעוררי הבית. אף אחד לא יסלול עבורך את הדרך. את תשנסי מותניים ותתחילי להרים אבנים. תתחילי בקטנות, הקלות יותר, תהדפי אותן אפילו ברגלך...לאט לאט תעברי לכבדות יותר...אבל לא תוותרי. את תרימי אחת אחת, לפעמים הן יפלו לך , יחליקו מידייך המיוזעות, יפצעו את קצות אצבעותייך, אבל את תמשיכי. תחרקי שיניים ותרימי אותן גם כשיתגלגלו אחורנית ותרוצי בעקבותיהן. את לא תוותרי. את תסללי את הדרך שלך. עד שתהיה חלקה.
הוא אומר ואת ישר מראש עם כל התהיות נלחצת מה-"רוצה" הזה.לא מסתדרים לך רצונות של אחרים. לא מסתדרים הרצונות שלך, הגבולות שלך לא ברורים, איך הוא יודע מה הם? מאיפה מכיר? אבל הם יודעים הכל ההם לא? קוראים מחשבות, מנתחים אותן, מפענחים אותן וגורמים לך להאמין שזה באמת ככה, שהתהליך שאת כל כך רוצה לעבור בעצם צריך להיות ככה כמו שהם אומרים. כי הם יודעים. ואת שוכחת לרגע כי הגאולה נמצאת בתוכך, בך, אם רק תעזי לגעת, לחטט, לא לקפוץ מהמגע הכואב עם עצמך ולכסות אותו שוב מהר מהר עם מליון ואחת תחבושות, שוכחת כי התשובות ממש מתחת לאפך נמצאות אם רק תזכרי להוריד את עינייך הנשואות מעלה או שאפך ארוך מדי ומסתיר או שקטן מדי או שאת בכלל חופרת בפינה אחרת...את שוכחת... כי הוא שם שיודע הכל עלייך אחרי שנתת לו להציץ קצת בפינות האלה שלך, מצליח לנתח שנים של קיום שלך, של מהות שלך, של התפתחות אישית שלך את צינית בחיים ומנסה כל כך להשיל אותה ממך כאן, כי זה הדבר הכי אמיתי שאתה נוגעת בו, הולכת לגעת בו, אבל לא מצליחה. בגלל המושיע. בגללך. את רוצה לצעוק לו- אתה כלי, אתה הכלי שלי להגיע אלי, אל עצמי. אתה לא התשובה שלי. אתה לא ספק התשובות שלי. אתה האמצעי שלי להגיע אליהן. אני משתמשת בך בזמן שמפקירה את גופי לשימושך. נשמתי היא שלי. הגאולה שלי באה מעצמי. ואת שותקת. כי עדיין מקווה שיבין לבד. כמו שהוא "קורא" אותך כל כך טוב ו"מבין" את המתחולל בנפשך כל כך טוב את מקווה שגם את זה הוא יבין. ואת מתפכחת. לאט לאט מתפכחת. אין קיצורי דרך. אף אחד לא יכין עבורך את שיעוררי הבית. אף אחד לא יסלול עבורך את הדרך. את תשנסי מותניים ותתחילי להרים אבנים. תתחילי בקטנות, הקלות יותר, תהדפי אותן אפילו ברגלך...לאט לאט תעברי לכבדות יותר...אבל לא תוותרי. את תרימי אחת אחת, לפעמים הן יפלו לך , יחליקו מידייך המיוזעות, יפצעו את קצות אצבעותייך, אבל את תמשיכי. תחרקי שיניים ותרימי אותן גם כשיתגלגלו אחורנית ותרוצי בעקבותיהן. את לא תוותרי. את תסללי את הדרך שלך. עד שתהיה חלקה.
