לך אהובי
אני כותבת לך את מה שאני רוצה לומר לך אך חוששת. הדמעות שלי אהובי, הדמעות שזולגות הם דמעות של דם, דמעות שיוצאות מלב פצוע (ועכשיו, בכמויות שהם יורדות אני יכולה למלא נהר). אתה אף פעם לא הבטחת לי ``גן של שושנים``, אתה אף פעם לא אמרת לי שאתה רק שלי. אני יודעת שזה לא פייר, אתה את חייך חייב לחיות, הרי אני את שלי חיה (עד כמה שאפשר לקרוא לזה חיים, עד כמה שאפשר לקרוא לזה חיה). אבל אתמול, אוי הלוואי ויכולתי למחוק את היום הזה למתוח עליו קו שחור ופשוט למחוק, זה היה אחד הימים הקשים ביותר שלי. חוסר הוודאות לגבי הבריאות, חוסר הוודאות לגבי העתיד שלי כאן בבית, ובנוסף לכל זה שיחות הטלפון האלו שכאילו באו לומר לי - סופה, את כבר לא שייכת למשפחה. ורק דבר אחד אני יודעת בוודאות: אני אוהבת אותך, מאוהבת בך עד בלי סוף. אתה בשבילי מאהב, חבר, איש סוד הכל בעצם אתה החיים שלי, האויר שאני נושמת, הרוח שבי נושבת. ומה אני בשבילך? - אולי עוד סיפור, עוד נערה מאוהבת, עוד אחת לאוסף (אתה אף פעם לא אמרת לי שאני יותר מזה, אבל תמיד רציתי להאמין שאני יותר, שאני לא כמו האחרות). כמה שאני רוצה אותך, כמה שאני צריכה אותך. (אני לוחצת, אני יודעת, אני מצטערת לא יכולה להתגבר על זה). המילים שלך, אהובי, המילים שאתה אומר לי לפעמים הם המילים שחותכים בי, שהורגים אותי לאט. זאת לא אהבה חולנית, זה לא לאבד את הראש. זה להיות מאוהבת, זה לראות את האושר. תביט בי, אל תוך עיניי, האם אתה זוכר איך הם נראו ביום הראשון שנפגשנו, ההיתה בהם אש? ההיה בהם אור? לא - הם היו כבויות. ובתקופה שאתה ``איתי`` גם אתה שמת לב איך זורחת בהם השמש. אתה יודע אהובי, אף פעם לא הרגשתי כ``כ מאוהבת, כ``כ מאושרת, אבל עם זאת אף פעם לא הרגשתי כ``כ מטומטמת, כ``כ חסרת כבוד עצמי, וזה מצחיק כי למרות זאת אני מאושרת כמו שלא הייתי מאושרת אף פעם בחיי. גם כאן אני חוששת להתבטאות בדרך לא נכונה, לומר את הדברים הלא נכונים ואז לחזור בי ואולי לגלות שזה כבר מאוחר. אולי בעצם כדאי לי לעצור כאן, ורק לומר לך כמה אני רוצה לראות אותך, להיות איתך, להריח את הריח של גופך, של שיערך, להתפנק עליך, לבכות בזרועותייך, להתנחם במילותייך הרכות האוהבות, אלה שאתה לוחש לי בלהט האהבה. רוח רפאים שלי, אהובי היחיד, כל מה שכתבתי כאן יצא מליבי המדמם, והדם שמטפטף ממנו מטפטף מכמה סיבות שאתה יודע עליהם. מצטערת אם נסחפתי, הרי אני סופה. איש חכם שלי, אני יודעת שאתה תבין אותי, את הכאב שבי, את האהבה שלי אליך. הכל קצת מבולבל כאן, טוב היום יותר מתמיד אני פוחדת, פוחדת מהדברים שאני הולכת לשמוע עכשיו אצל הרופא (תחזיק לי אצבעות, למרות שאתה חושב שזה כלום אני פוחדת, אני פחות אופטימית). אולי בגלל זה סערת הרגשות. מאוהבת בך סופה
אני כותבת לך את מה שאני רוצה לומר לך אך חוששת. הדמעות שלי אהובי, הדמעות שזולגות הם דמעות של דם, דמעות שיוצאות מלב פצוע (ועכשיו, בכמויות שהם יורדות אני יכולה למלא נהר). אתה אף פעם לא הבטחת לי ``גן של שושנים``, אתה אף פעם לא אמרת לי שאתה רק שלי. אני יודעת שזה לא פייר, אתה את חייך חייב לחיות, הרי אני את שלי חיה (עד כמה שאפשר לקרוא לזה חיים, עד כמה שאפשר לקרוא לזה חיה). אבל אתמול, אוי הלוואי ויכולתי למחוק את היום הזה למתוח עליו קו שחור ופשוט למחוק, זה היה אחד הימים הקשים ביותר שלי. חוסר הוודאות לגבי הבריאות, חוסר הוודאות לגבי העתיד שלי כאן בבית, ובנוסף לכל זה שיחות הטלפון האלו שכאילו באו לומר לי - סופה, את כבר לא שייכת למשפחה. ורק דבר אחד אני יודעת בוודאות: אני אוהבת אותך, מאוהבת בך עד בלי סוף. אתה בשבילי מאהב, חבר, איש סוד הכל בעצם אתה החיים שלי, האויר שאני נושמת, הרוח שבי נושבת. ומה אני בשבילך? - אולי עוד סיפור, עוד נערה מאוהבת, עוד אחת לאוסף (אתה אף פעם לא אמרת לי שאני יותר מזה, אבל תמיד רציתי להאמין שאני יותר, שאני לא כמו האחרות). כמה שאני רוצה אותך, כמה שאני צריכה אותך. (אני לוחצת, אני יודעת, אני מצטערת לא יכולה להתגבר על זה). המילים שלך, אהובי, המילים שאתה אומר לי לפעמים הם המילים שחותכים בי, שהורגים אותי לאט. זאת לא אהבה חולנית, זה לא לאבד את הראש. זה להיות מאוהבת, זה לראות את האושר. תביט בי, אל תוך עיניי, האם אתה זוכר איך הם נראו ביום הראשון שנפגשנו, ההיתה בהם אש? ההיה בהם אור? לא - הם היו כבויות. ובתקופה שאתה ``איתי`` גם אתה שמת לב איך זורחת בהם השמש. אתה יודע אהובי, אף פעם לא הרגשתי כ``כ מאוהבת, כ``כ מאושרת, אבל עם זאת אף פעם לא הרגשתי כ``כ מטומטמת, כ``כ חסרת כבוד עצמי, וזה מצחיק כי למרות זאת אני מאושרת כמו שלא הייתי מאושרת אף פעם בחיי. גם כאן אני חוששת להתבטאות בדרך לא נכונה, לומר את הדברים הלא נכונים ואז לחזור בי ואולי לגלות שזה כבר מאוחר. אולי בעצם כדאי לי לעצור כאן, ורק לומר לך כמה אני רוצה לראות אותך, להיות איתך, להריח את הריח של גופך, של שיערך, להתפנק עליך, לבכות בזרועותייך, להתנחם במילותייך הרכות האוהבות, אלה שאתה לוחש לי בלהט האהבה. רוח רפאים שלי, אהובי היחיד, כל מה שכתבתי כאן יצא מליבי המדמם, והדם שמטפטף ממנו מטפטף מכמה סיבות שאתה יודע עליהם. מצטערת אם נסחפתי, הרי אני סופה. איש חכם שלי, אני יודעת שאתה תבין אותי, את הכאב שבי, את האהבה שלי אליך. הכל קצת מבולבל כאן, טוב היום יותר מתמיד אני פוחדת, פוחדת מהדברים שאני הולכת לשמוע עכשיו אצל הרופא (תחזיק לי אצבעות, למרות שאתה חושב שזה כלום אני פוחדת, אני פחות אופטימית). אולי בגלל זה סערת הרגשות. מאוהבת בך סופה