לך אבוז

לך אבוז

לידי מונחת גופה רוטטת .
סביבה חגים זבובים .
ועצם בשרה מדממת .
ואני רוצה לטחוב בתוכי אין סוף יערות .
שהיו לך למעין קבר אבא .

כי את היערות שלי כולם עלת באש .
את כל נוי פרחי טבלת באש
שנאתך .

ואת מימי לא אוכל לאגור עוד בתוכי .
אתיז אליך אלף פסים של שמש .
אלף פסים שחורים כלילה מסויט .

ואזכר לעד איך הפלגת בי מכותיך
כשלוליות או כים זורם מטביע
ספנות תקותי .

ואתה עקש וזקן וכסיל .
ולא תחתיך אהיה .
אגיע על נחלתי .
על מעוז נפשי .

ואתה עוד תשקע עת דימדומי ערב .
עם פנים מעוות ככלב .
תבקש לחמי ולא תקבל נדבה .

אבא אותך אני שונא .

כי אותי מעולם לא אהבת !
 
לטחוב בתוכי

אני לא יכול לערוך אך כך זה אמור להיות השיר במקור היה אחרת אבל אבדתי אותו כי כתבתי על דף , אז העלתי מהזכרון חלק וחלק כתבתי עכשיו אז יצא פחות טוב , השער הזה נטל רסן ונביע כעס של ילד מוכה ונדוכא כמו שהייתי .
 
למעלה