במוקדם או במאוחר, הוא יעבור למיטתו
אבל זה עניין שלך - יש לך בעיה עם זה? הבן שלי כבר מעל 9. הוא ישן איתי מאז לידתו. היו תקופות שהוא ישן במיטתו, אבל מצבים שונים מחזירים אותו אלי. למשל: בקיץ הוא היה 3 שבועות אצל הוריי, חזר הביתה ליומיים ושוב יצא - הפעם לחבר. לפני נסיעתו הוא ישן בחדרו לאורך מספר חודשים. החבר נוטה לעבור בלילה אל מיטת אימו, וכך בני נשאר לבדו. כשחזר הביתה, ביקש בני לישון במיטתי שבוע. אבל... כשעבר שבוע, הוא עוד לא היה מוכן לחזור לחדרו. אז השבוע הפך לחודש ולשלושה חודשים. ממש לפני שבוע הוא עבר לחדרו ביוזמתו. אני מניחה שעוד לא תמו הלילות המשותפים שלנו. כל זמן שהוא זקוקק לתחושת הביטחון שאני נותנת לו, היא תהיה זמינה לו. במשפחות רבות, גם של אנשים נשואים, נוהגים בשיטת המיטה המשפחתית. ילדים אוהבים לחוש את הוריהם קרובים - בעיקר את אימותיהם. עם תחילת גיל ההתבגרות, גיל בו מתחילים הילדים להגדיר את זהותם, וליצור את המרחב האישי העצמאי שלהם, הם מתנתקים גם מהמיטה המשפחתית (אלו שעודם שם), ומחפשים להם את החדר או הפינה הפרטיים שלהם. אם את פתוחה לזה, אם היות הילד בחדרך לא פוגע בפרטיותך, אני ממליצה לעטוף אותו לשם עד שירגיש בטוח מספיק כדי להיות עצמאי. זה עניין רגשי כמובן - לא פונקציונלי (תפקודי). איך הוא בדברים אחרים? האם יש עוד דברים שהוא מסוגל לעשות אבל בוחר לבקש ממך? אם כן, זה רק מחזק את מה שכתבתי - הילד זקוק לך, הוא רוצה לוודא אולי שאת לא תעזבי אותו גם...