ווי לי
איזה מזל שהילדה שלי בת 13, שנה אחת פחות ממעין אבל חושבת עדיין שברבי היא החברה הכי טובה שיכולה להיות. אבל לגופה של השואלת, ולא הילדה שלי. כמה נושאים מעורבבים יחד. כן, אני לא הייתי מסכימה שתחזור בשעה 04.00 בבוקר הבייתה. אולי פעם, יום עצמאות או מסיבה מיוחדת,אבל בוודאי לא כדרך קבועה. למה? ככה. כי אני אימא פחדנית והסטרית ורוצה את כל האפרוחים בלול לפני שהתרנגולת הולכת להניח את כרבולתה על הכרית. (אגב, אותו כלל גם לגבי אחיה בן כמעט 15). שנית- לישון אצל חבר או חברה. אפשרי לעיתים, לא כעניין קבוע. שלישית- יחסי מין, אפשר להתחיל לקיים בכל מקום,שעה ומצב לינה משותפת לא תיצור יותר הזדמנויות מאשר קומזיץ ל"ג בעומר או ביקור חולים... אבל אני לגמרי חושבת שבגיל 14, ועם חבר שקשר איתו הוא חודש -חודשיים, זה טונה של זמן מוקדם מדי. אבל, מי שואל אותנו? חמישית אני מרגישה מתוך הדברים של מעיין, המון"אני אישה" ו"אני גדולה כבר" ואמירות כאלו. אז לא בדיוק ככה. היא עדיין נערה, לא בדיוק אישה. כל האמירות על האהבה המוחלטת, ועל שיברון ליבו של אהובה מנערה קודמת שהרסה את חייו, בדיוק מראות את השחור לבן האופייניים לגיל הזה. לו אני הייתי אמא של מעיין, בהחלט הייתי מציבה גבולות ברורים לחברות הזו. לא בהכרח בעניין של לינה או אופי היחסים, כמו המינון שצריך להיות סביר , ולא התמכרות. בדיוק כמו שסיכמתי עם הבן שלי שלא לשחק כדורסל כל יום 4 שעות אחרי הצהרים. מינון ופרופורציה. זה הכל.