לירושלים
ברגע זה עדין ומרתק,
משתחוה לך אני ירושלים.
כמכרה פלאי, עתיק, קמאי,
טומנת במעמקיך שרשי בינה וקסם.
חידת עולם בך, אליך שואבת
הנכספים לדלות את אוצרותיך:
סודות עברך, צפונות עתידך,
ערכים שהיו, שאינם, שיהיו.
בלבך חומת אבנים כבדות,
טוויות אמונות, חלומות,
רבדים, רבדי משאלות,
כבתוככי לב אדם מדורי דורות.
לעיתים שקטה את, דוממת.
ויש הנך סוערת וגועשת.
שזור בשמך ניב השלום,
אך מעונה ללא רחם, הנך גם היום.
ומנין משיכתי אליך, לא אבין.
הינקתי אותה עם חלב אמי?
הנזרעה בי בסיפורי אבי?
או בתפילה הפשוטה,
בליל הסדר החגיגי:
"בשנה הבאה בירושלים..."
צועד אני בסנטאותיך הצרות,
מנגינות ילדות בנפשי פועמות.
מאיצות בי מקורן לגלות,
בדרכי אבניך ופינותייך האפלות.
צליל פעמון יגע לתפילה מזמן,
פתוחים שעריך לכל המתפללים.
באי כל דת, אמונה ומין,
לכולם מסבירה את פנים.
משקיפים אליך מפסגת הר הצופים,
פלאית הנך משתרעת במרחבים.
בך ארמונות, מבצרים, כוכים אפלים,
בהם, ברטט פועמים חיים.
גאה את נצבת כאגדה,
במלבושך הישן והחדש כחידה.
נושאת הבטחת אבות קדומים,
יחיו בך צאצאיהם שלוים,
יחדיו, עד אין סוף הימים.
למי את ירושלים?
כה בודדה, כה רבת פנים,
בך היגון והשמחה שלובים.
לא לאיש? ואולי לרבים?
היי נא לי,
לאוהבייך,
פתוחים שערייך.
היי לנצח,
עיר השלום -
ירושלים.
--------------
א. נתקו
ברגע זה עדין ומרתק,
משתחוה לך אני ירושלים.
כמכרה פלאי, עתיק, קמאי,
טומנת במעמקיך שרשי בינה וקסם.
חידת עולם בך, אליך שואבת
הנכספים לדלות את אוצרותיך:
סודות עברך, צפונות עתידך,
ערכים שהיו, שאינם, שיהיו.
בלבך חומת אבנים כבדות,
טוויות אמונות, חלומות,
רבדים, רבדי משאלות,
כבתוככי לב אדם מדורי דורות.
לעיתים שקטה את, דוממת.
ויש הנך סוערת וגועשת.
שזור בשמך ניב השלום,
אך מעונה ללא רחם, הנך גם היום.
ומנין משיכתי אליך, לא אבין.
הינקתי אותה עם חלב אמי?
הנזרעה בי בסיפורי אבי?
או בתפילה הפשוטה,
בליל הסדר החגיגי:
"בשנה הבאה בירושלים..."
צועד אני בסנטאותיך הצרות,
מנגינות ילדות בנפשי פועמות.
מאיצות בי מקורן לגלות,
בדרכי אבניך ופינותייך האפלות.
צליל פעמון יגע לתפילה מזמן,
פתוחים שעריך לכל המתפללים.
באי כל דת, אמונה ומין,
לכולם מסבירה את פנים.
משקיפים אליך מפסגת הר הצופים,
פלאית הנך משתרעת במרחבים.
בך ארמונות, מבצרים, כוכים אפלים,
בהם, ברטט פועמים חיים.
גאה את נצבת כאגדה,
במלבושך הישן והחדש כחידה.
נושאת הבטחת אבות קדומים,
יחיו בך צאצאיהם שלוים,
יחדיו, עד אין סוף הימים.
למי את ירושלים?
כה בודדה, כה רבת פנים,
בך היגון והשמחה שלובים.
לא לאיש? ואולי לרבים?
היי נא לי,
לאוהבייך,
פתוחים שערייך.
היי לנצח,
עיר השלום -
ירושלים.
--------------
א. נתקו