ליערית
נתבקשתי לצנזר אז הנה הגרסא המוחלשת… צריך אדם לדעת באיזה ליגה הוא משחק … אם יש לו פה גדול שיצפה לתגובה הולמת…. הסיפור על אפסילון הזקן. זהו סיפור שסיפר לי חברי הטוב איתן: הסיפור סופר לי כסיפור אמיתי. ויכול להיות שיכול זה להיכנס תחת הכותרת של אגדות אורבניות. הסיפור הוא אודות ילד קטן וחמוד שבהיותו בכיתה ב´ בשנות ה 50, בהיותו ילד קטן ורך מצא חתול קטן בעיר. ככה בדרכו לבית ספר, והוא בתמימותו וטוב ליבו כילד החליט להכניסו לתיק כדי להצילו. הוא הגיע לבית הספר ובשיעור של המורה אפסילון לפתע החתלתול החליט לילל. המורה חמור הסבר אשר היה כבן 40 זעוף פנים תמיד החליט להעניש את הילד החצוף שכל תחינותיו לא עזרו. הוא הושפל לפני כל הכיתה ואף אביו של הילד הוזעק לבית ספר הילד וכאן נענש בעונש משפיל ע"י אביו גם כן. לימים גדל הילד והיה למנהל בכיר בארגון גדול. ששכר פנסיונרים לעבודות משרדיות. אלה עברו על דוחות כספיים. באחד הדוחות נתגלתה טעות ענקית. ביקש המנהל לראות את האיש שטעה בגדול ולהעמידו על טעותו. נכון, היה זה אפסילון הזקן המר והמתעלל. האיש ששנא את מה שהוא עשה ושהיה גיבור על קטנים. לא, האיש הבכיר לא פיטר את האומלל. הוא חייך לעצמו ואמר הנה " אפסילון הגדול". למה הבאתי את הסיפור ? הרבה זמן אני מתחבט באשר לאופן שלדעתי יש להתייחס לדמות אפורה המרבה להופיע כאן. אישה קטנה וגלמודה אשר לצורך הסיפור בלבד, אשר לא נזהה אותה לא בראשי התיבות שלה. ואפילו לא בכינוי שלה. הגברת מכבדת על בסיס פרסונלי אנשים בקיטונות של רותחין. נוקטת בלשון לא נקיה כמו למשל "מזיז לי את הביצה" וכו´ וכמובן שמה עצמה כשופטת את מוסריותם. לרוב היא מתעלמת מנושא הדיון עצמו אלא מתייחסת אך ורק שגורם לא אהוד עליה מעלה, אלא למניעו הסמויים. (כנראה היא ה"רנטגן" או לכל הפחות בעלת התואר: "בוחנת כליות ולב- מוסמכת". הגברת מגיבה בחריפות ראויה לציון במוזרותה ובחוסר ענייניות תהומית. ואנוכי גם אני מצטיין בלשון חדה וחריפה. עם כי לא נבובה כמו שלה. השתעשעתי האם לתת דרור לחרצובות לשוני. אבל הידיעה על נכויותיה הקשות גרמה לי לחוש מידת רחמים גדולה. לכאורה שמורה לי הזכות לנהוג בה כפי שהיא נוהגת בי. שכן, אלימות מילולית אינה מבחינה בצבע או צורה. די לי בכך שנפשה כלואה בגוף קמל. לאט לאט, תודעה אחרת נכנסה למודעות. בעצם הבנתי שהיא אינה חיה את חייה. אלא חיה דרך חייהם של אנשים אחרים. ושלכן, כאלה הן תגובותיה. לעיתים, חריפות מתגובותיו של מי שמלותיי כוונו כלפיו. ואין היא חלק מקהל זה. אוי גב´ X היקרה, צר לי עליך יקירתי. ביצתך השמאלית יכולה להמשיך להיות מוצחקת ע"י דברי. היי שלום ותודה לדגים…
נתבקשתי לצנזר אז הנה הגרסא המוחלשת… צריך אדם לדעת באיזה ליגה הוא משחק … אם יש לו פה גדול שיצפה לתגובה הולמת…. הסיפור על אפסילון הזקן. זהו סיפור שסיפר לי חברי הטוב איתן: הסיפור סופר לי כסיפור אמיתי. ויכול להיות שיכול זה להיכנס תחת הכותרת של אגדות אורבניות. הסיפור הוא אודות ילד קטן וחמוד שבהיותו בכיתה ב´ בשנות ה 50, בהיותו ילד קטן ורך מצא חתול קטן בעיר. ככה בדרכו לבית ספר, והוא בתמימותו וטוב ליבו כילד החליט להכניסו לתיק כדי להצילו. הוא הגיע לבית הספר ובשיעור של המורה אפסילון לפתע החתלתול החליט לילל. המורה חמור הסבר אשר היה כבן 40 זעוף פנים תמיד החליט להעניש את הילד החצוף שכל תחינותיו לא עזרו. הוא הושפל לפני כל הכיתה ואף אביו של הילד הוזעק לבית ספר הילד וכאן נענש בעונש משפיל ע"י אביו גם כן. לימים גדל הילד והיה למנהל בכיר בארגון גדול. ששכר פנסיונרים לעבודות משרדיות. אלה עברו על דוחות כספיים. באחד הדוחות נתגלתה טעות ענקית. ביקש המנהל לראות את האיש שטעה בגדול ולהעמידו על טעותו. נכון, היה זה אפסילון הזקן המר והמתעלל. האיש ששנא את מה שהוא עשה ושהיה גיבור על קטנים. לא, האיש הבכיר לא פיטר את האומלל. הוא חייך לעצמו ואמר הנה " אפסילון הגדול". למה הבאתי את הסיפור ? הרבה זמן אני מתחבט באשר לאופן שלדעתי יש להתייחס לדמות אפורה המרבה להופיע כאן. אישה קטנה וגלמודה אשר לצורך הסיפור בלבד, אשר לא נזהה אותה לא בראשי התיבות שלה. ואפילו לא בכינוי שלה. הגברת מכבדת על בסיס פרסונלי אנשים בקיטונות של רותחין. נוקטת בלשון לא נקיה כמו למשל "מזיז לי את הביצה" וכו´ וכמובן שמה עצמה כשופטת את מוסריותם. לרוב היא מתעלמת מנושא הדיון עצמו אלא מתייחסת אך ורק שגורם לא אהוד עליה מעלה, אלא למניעו הסמויים. (כנראה היא ה"רנטגן" או לכל הפחות בעלת התואר: "בוחנת כליות ולב- מוסמכת". הגברת מגיבה בחריפות ראויה לציון במוזרותה ובחוסר ענייניות תהומית. ואנוכי גם אני מצטיין בלשון חדה וחריפה. עם כי לא נבובה כמו שלה. השתעשעתי האם לתת דרור לחרצובות לשוני. אבל הידיעה על נכויותיה הקשות גרמה לי לחוש מידת רחמים גדולה. לכאורה שמורה לי הזכות לנהוג בה כפי שהיא נוהגת בי. שכן, אלימות מילולית אינה מבחינה בצבע או צורה. די לי בכך שנפשה כלואה בגוף קמל. לאט לאט, תודעה אחרת נכנסה למודעות. בעצם הבנתי שהיא אינה חיה את חייה. אלא חיה דרך חייהם של אנשים אחרים. ושלכן, כאלה הן תגובותיה. לעיתים, חריפות מתגובותיו של מי שמלותיי כוונו כלפיו. ואין היא חלק מקהל זה. אוי גב´ X היקרה, צר לי עליך יקירתי. ביצתך השמאלית יכולה להמשיך להיות מוצחקת ע"י דברי. היי שלום ותודה לדגים…