לימוד קריאה

ממי שלי

New member
לימוד קריאה

יש למישהו המלצות על ספרים/חוברות/קלטות ללימוד קריאה לגיל צעיר מאוד (שלוש וחצי)?
 

anat30g

New member
הילד רוצתה לקרוא - או שאת רוצה ???

לפני שאת מתחילה בתהליך - תבדקי טוב מי רוצה ללמוד לקרוא - את או הילד???
 

נעה גל

New member
לימוד קריאה

בקישור הזה תוכלי למצוא שמות של חוברות/משחקים/תוכנות. מעבר למה שנאמר כאן יש את קלטות הוידאו של "יש לי סוד" תוכנית הטלוויזיה עם נתן נתנזון, חני נחמיאס וחנן גולדבלט. ובקישור הזה תוכלי למצוא את רוב ההודעות שהיו כאן בפורום בנושא לימוד קריאה. מן הסתם בדיונים עצמם הוזכרו ספרים ותוכנות ואנשים אמרו מה הם חושבים עליהם.
 

דליה.ד

New member
קץ הילדות...?

למה ילד/ה בגיל 3 וחצי צריך ללמוד לקרוא? אני, מורה לחינוך מיוחד, אם לחמישה ילדים מגיל 4 ועד 16 וחצי, סבורה שילדים בגיל 3 וחצי צריכים לשחק, להתנסות ולשכלל מיומנויות מוטוריות, רגשיות,חברתיות וקוגנטיביות. למידת קריאה מצריכה הבשלה מוחית מסוימת שאינה בדרך כלל בגיל 3 וחצי וגם לא בגיל 4 ו -5.... (נכון, שיש "גאונים" קטנים שלומדים לקרוא בגיל צעיר, אבל מה זה נותן להם?) להיפך, תחושת ההחמצה והכשלון אם בנך/בתך לא יצליח/תצליח לקרוא תהפוך את חווית הקריאה לחוויה מתסכלת. המתיני מעט! אין לאן לרוץ! גיל 6 נבחר כי הוא הגיל הנכון והמתאים לרכישת הקריאה (ויש אפילו ילדים שמתקשים בגיל זה...אבל הרוב המכריע רוכש קריאה במהלך כיתה א´). כעת ילדך צריך להכיר את העולם וחוויותיו דרך החושים וההתנסות המוטורית. על מוכנות לכיתה א´ מתחילים לעבוד מגיל 5, גן חובה, ובמקרים מיוחדים, כאשר יש הפרעות התפתחותיות שונות מגיל 4 (חינוך מיוחד "פרופר" - הכוונה לפיגור, נכות, מחלות ותסמונות מיוחדות מקבלים מגיל 3). בקצרה, אם יקרה, אל תרוצי ותני לילדייך ללכת בקצב שלהם! בהצלחה! מדליה.
 

נעה גל

New member
דליה וענת

למרות שבעיקרון אני מסכימה עם דעותיכן, למה שלא ניתן קרדיט לאותה אם שהיא יודעת מה הילד שלה מסוגל, שהיא פנתה אלינו כי הילד שלה גילה התענינות? יש די הרבה ילדים שכן לומדים לקרוא בגילאים אלו. ביננו, הרי אי אפשר להושיב ילד ולהכריח אותו ללמוד אם זה לא מענין אותו והוא לא בשל, נכון?
 

לאה_מ

New member
בדיוק רציתי לומר, שאני מסכימה עם

דליה וגם חולקת עליה: אני חושבת שיש בשלות שונה ומוכנות שונה אצל ילדים שונים. ילד יכול להתעניין בקריאה בגיל מוקדם מאד או בגיל מאוחר מאד. אולי הממוצע הוא גיל 6 (אין לי מושג), אבל ודאי שיש הרבה יוצאים מן הכלל. כך ניתן למצוא ילדים שהתקשו בלימוד הקריאה בכתה א´, אך תפסו את זה בקלות רבה שנה או שנתיים מאוחר יותר, ומן הצד השני, ילדים שיודעים לקרוא בגיל מאד מוקדם, ומגלים בזה עניין רב. אני יכולה לספר, שכבת בכורה, כאשר נולדתי שני הורי היו עדיין סטודנטים. מכיוון שלימוד והכנת עבודות היו חלק מסדר היום בבית שלנו, כבר בגיל מוקדם מאד הבעתי את רצוני להשתתף בכך ("גם אני רוצה ללמוד"). אמא שלי קנתה את הספר "למדי את תינוקך לקרוא" והכינה לי כרטיסיות של 60 מילים ראשונות. בכל פעם שהורי היו לומדים, אני הייתי משחקת בכרטיסיות האלה. אחרי חודשים ספורים, התחילו חברות של אימי לייעץ לה להפסיק לעסוק איתי בקריאה, על מנת שלא אשתעמם בכיתה א´ (הא! היום אחרי שאני יודעת מה זה כיתה א´, כדאי לבוא קוראים כדי לא להשתעמם
), ואמא שלי אמנם רצתה להפסיק, אבל אז גילתה שאני כבר יודעת לקרוא. הייתי בן שנתיים. אז כל אם והילד שלה, ואני מסכימה עם נעה שהאם צריכה להיות רגישה לרצונות של הילד, ולא לכפות עליו משהו שלא מעניין אותו רק בשל איזו אמביציה שלה. אגב - עומר ממש לא התעניין בקריאה עד כתה א´ (אבל למד בכתה א´ בקלות ובמהירות), ושירה - הגם שלא לימדתי אותה מעולם - קוראת וכותבת.
 
רצון ללמוד קריאה ורצון לעצמאות

בדומה ללאה, גם אני ידעתי לקרוא בגיל שנתיים, לאחר ש"שיגעתי את אימי" מגיל שנה וחצי בשאלה "מה זה" שהופנתה לעבר כל מילה שראיתי. לאחר חודשיים היא רכשה את הספר הנ"ל, ולימדה אותי לקרוא באותה שיטה. אימי כל פעם מדגישה, שמעולם לא עלה על דעתה ללמד אותי לקרוא בגיל כזה. ה"דחיפה" לכך וההתעקשות באה ממני. הדיון בנושא, העבר, וההווה אצלנו בבית, העלה אצלי שאלה מעניינת: האם יש קשר בין הרצון לרכוש עצמאות לבין הרצון ללמוד לקרוא בגיל הרך? עידן (בן שנה ושבעה חוד´) מצוי כבר יותר מחודש בתקופה של רצון להיות עצמאי. זה מתבטא בהרבה "לא צה" (לא רוצה) ובהרבה "לבד" (רוצה לעשות דברים לבד), במקביל, הוא שואל ה-מ-ו-ן את השאלה "מה זה", כשבחלק גדול מהמקרים הוא מצביע במפורש על מילה מסויימת, וברור שהוא רוצה שאומר לו מה כתוב (ההיסטוריה חוזרת...). אוצר המילים שלו גדול מאוד (מאות רבות של מילים), והוא מחבר משפטים מצויין, למשל - דוגמאות טריות: "לא צה חומוס, חומוס לא טעים" או "בוקה טוב סמר (החתול צמר), סמר חמוד חמוד". וכך, כשאני עונה לו על השאלה "מה זה", הוא בדר"כ חוזר על המילה ומוסיף לה עוד מילה או שתיים, בונה משפט ומרוצה מאוד מיכולתו. אתמול בערב קראתי לו סיפור מספר חדש. עידן עבר "שתי וערב" על הספר. כשהוא לא מפספס "מה זה?" כמעט על כל מילה. הוא התעקש במיוחד על הדף האחרון בספר שכלל רשימה של ספרים נוספים של אותה סופרת (ש"משום מה" לא הקראתי לו). אין לי כוונה ללמד אותו לקרוא בגיל הזה, אבל אם הוא ימשיך להביע כ-ז-א-ת התעניינות, לאורך זמן, אולי זה הדבר הנכון לעשות. יצא קצת ארוך אבל השורה התחתונה היא התהייה שאולי עצם העובדה שהוא כל-כך רוצה להיות עצמאי, נותנת לו את התחושה שאם הוא ידע לקרוא, הוא לא יהיה תלוי במבוגרים שיספרו לו סיפורים ויצטרכו להגיד לו כל הזמן מה כתוב?
 

לאה_מ

New member
זה רעיון מעניין

אם כי אמא שלי מספרת, שגם הרבה אחרי שידעתי לקרוא (נניח, בגיל 3
) עוד דרשתי שהם יקריאו לי סיפורים. אבל זה עניין של צורך בקרבה הורית, ולא קשור לעצמאות.
 
זה לא סותר

גם עידן וגם אני נהנים מאוד כשאני קוראת לו סיפור. הרעיון הוא שהוא יוכל גם להבין לבד לפחות חלק מהמילים. הוא וגם אני נמשיך להנות מכך שאקריא לו סיפור, ובו זמנית הוא לא יהיה תלוי בי אם הוא ירצה להבין בעצמו, "לבד", את המילים הכתובות.
 
ואם להמשיך את הרעיון

אז זה כמו שהיום הוא לפעמים מעדיף לאכול "לבד", ולפעמים (כשהוא עייף או רעב מאוד) שמח שאני מאכילה אותו, וכמו שלפעמים הוא רוצה לשחק בצעצוע מסויים לבד ולעיתים איתי. כך בכל תחום - חשוב לו שתהיה לו אפשרות לעשות דברים (או לפחות לנסות לעשות) לבד, בנוסף לפעילות המשותפת.
 

דליה.ד

New member
אז הסיבה היא שהם יוכלו

לקרוא ספרים לבד? קריאת ספרים לילדים היא לא רק כדי שילמדו לקרוא...בנוסף למטרות שפתיות ותקשורתיות יש לזה מטרות רגשיות, קשר הורה - ילד שהוא, בגיל הרך חשוב מאין כמוהו...אם לא הכי חשוב. פענוח מלים הוא חסר משמעות, זו רק טכניקה! הענין הוא להפיק משמעות מהטקסט הנקרא...! ואיך ילד בן 3 גאון ככל שיהיה יפיק משמעות מטקסט כאשר אחוז גבוה מהמלים אינו נהיר לו? מלים מופשטות, מילות יחס, מלים שאינן מעולם הידע שלו...? עדיף לנסוע לטייל בחרמון ולהתנסות בשלג מאשר היכולת לקרוא "שלג"... אני קראתי ומקריאה ספרים גם לילדי הקוראים. ספרי הרפתקאות בהמשכים בגילאי 9-10 סיפקו לנו ערבים שלמים של כייף והנאה. וגם אם הילד יודע לקרוא...אל תוותרו על הקראת ספרים! דליה.
 

כרמית מ.

New member
דליה, כמו שכבר כתבו פה

יש ילדים, אפילו קטנים מאד, שרוצים ללמוד לקרוא. לעצור אותם, זה גרוע בערך כמו לדחוף ילד שלא מתעניין בכך, לקריאה. ללכת עם הילד בקצב שלו, זה אומר לקבל אותו גם אם הוא איטי יותר מה"ממוצע" וגם אם הוא מהיר יותר. גם הבת שלי, בת שלוש, מאד מתעניינת, כבר זמן רב, באותיות ובמילים. אני לא מלמדת אותה לקרוא, וזה ממש ממש לא בוער לי, אבל היא מעצמה, מזהה את שמות כל הילדים בגן (צילום, לא קריאה ממשית), וכשרואה אותיות "מוכרות" היא שמחה מאד ("כתוב כאן כמו שי!" - אז כן, אני אומרת לה שנכון, כתוב כאן ש´ כמו בשי...). נכון שהדרך מכאן לקריאה היא עוד ארוכה (ואין סיבה למהר), אבל המוטיבציה הפנימית שלה קיימת (תקופות יותר, תקופות פחות). עד כמה שאני מסכימה איתך שלא צריך למהר עם זה, ועוד יבוא הזמן, אני גם חושבת, שכשהילד מחליט שהגיע הזמן, חשוב לעזור לו ולא לדכא אותו. כיוון שאף אחת מאיתנו לא יודעת מה המצב אצל השואלת (שלא חזרה, אגב...) נראה לי קצת תוקפני (בריוני, נאמר פה בדיון אחר...) לפסול אותה באופן אוטומטי.
 

לאה_מ

New member
גם אצל שירה ההתעניינות התחילה בערך

בגיל הזה. אני לא לימדתי אותה, אבל בהחלט עניתי לכל השאלות שלה. בגיל 4 ראיתי שהיא מזהה מילים מוכרות (למשל, את שמות כל הילדים בגן) גם מחוץ להקשר שבו היא רגילה לראות אותן, ובגיל 5 ראיתי שהיא יודעת לקרוא גם מילים שלא היו מוכרות לה. הלמידה היא תהליך שהתפתח אצלה. כל מה שאני עשיתי היה לאפשר לה להתפתח. אפילו לא עודדתי אותה.
 

anat30g

New member
שאלתי - כי כבר נתקלתי במקרים כאלה

של בואו נכין את הילד למרוץ לאוניבריסטה... ויותר מפעם אחת, ובד"כ בילד ראשון.... אני בעצמי ניסיתי שיטה של הדבקת שמות על חפצים (על הדלת תולים שלט שכתוב עליו דלת ועל אמא שמים שלט שהיא אמא)... אז הילד למד דלת ואמא וגם מקרר ועוד כמה מילים.... ואחרי שהורדנו את השלטים - הוא שכח הכל. הילד לא היה מוכן... אבל אמא שלו מאוד רצתה. ואני עוד מקרה קל - חברתי שיגעה את הילד שלה כשהיה בן 4 בערך - הילד הביע בהתחלה נכונות, וא"כ מרד, רק בכיתה ב´ הוא למד בסופו של דבר לקרוא. ככה שחשוב לבדוק היטב האם הילד באמת רוצה את זה, ז"א שזה בא ממנו - וגם אם הוא מביע רצון כשאנחנו מציעים - אולי זה בגלל שהוא מעוניין לרצות???
 

נעה גל

New member
אין ספק שאת צודקת

זה קורה המון (זה קרה לי), ועכשיו אני אסביר למה אני כתבתי את מה שכתבתי. לפני שנה וחצי בערך, במסגרת IOL, נכנסה אחת המשתתפות בפורום ושאלה שאלה תמימה: כיצד מכינים ילד בן מספר חודשים לנסיעה לחו"ל של ההורים. היא חטפה על הראש: "מה פתאום אתם משאירים אותו?" "אתם תעשו לו נזק!" "זה חוסר אחריות" ועוד כהנא וכהנא. בעיני זה היה נורא, בעיקר, בגלל שהיא לא נכנסה כדי להתלבט איתנו האם לסוע או לא? היא החליטה, ובקשה עזרה באיך להכין את הילד. ולפני כמה ימים - היתה השאלה הזו, ואז התגובה שלך ושל דליה (ושאר המשתתפים), שהן נכונות מאוד ברמה העקרונית, פשוט - זה לא מה שנשאלנו. ולי אין בעיה לקבל ביקורת מסוג זה ממך, או מכל אחד אחר כאן בפורום, כי אני מכירה את הסגנון של הפורום הזה. אבל אנשים חדשים לא מכירים... רחמנות.
 
למעלה