לימוד ספרות בביה"ס

[AYELET1]

לימוד ספרות בביה"ס

האם הוא הורס את הספר (קורע, מפרק ומותיר ממנו פירורים) או האם הוא מקנה כלים אמיתיים להבנה וניתוח של יצירה ספרותית (שבכלל לא בטוח שמישהו ישתמש בהם, אבל זו כבר אופרה אחרת...)? לימו הספרות בביה"ס מביא לקריאת ספרים נוספים, שאלמלא החובה, לא היו נקראים. האם יש בכך טעם? מצורף גם לינק להודעה שכתבתי בפורום ספרים, ובה סיפרתי מקרה , שארע השבוע, עם בתי. מה דעתכם בנושא?

 

[bimbo.]

בוקר טוב. איילת, אני חושבת ../images/Emo63.gif

שהמקרה הספציפי עם בתך, לא משקף את את המצב לאשורו. רוב התלמידים, בעצם החובה לקרוא, מפתחים אנטי רציני, וחלק ניכר גם שואל בשביל מה צריך את זה, ומה זה יתן בחיים. הם לא מבינים שלומדים לא רק לפרנסה, אלא גם איך לנתח דברים שקוראים ושומעים. בן אחד שלי טוען שלימוד ספרות זה בזבוז זמן, ואילו אצל הבן השני קרה ה"נס": כשלמד לנתח ספרות, גילה עד כמה זה מעניין ומעשיר, ושאפשר להבין את הדברים מזוויות שונות, והוא תולעת ספרים אמיתית. עם הבת לא היו לי וויכוחים, תודה לאל (גם היא תולעת ספרים).

 

[AYELET1]

אבל זה קשור לאחד הדברים אותם העליתי

- האם ביה"ס נותן כלים לניתוח? יתכן ובן אחד שלך למד אצל מרה מוצלח שידע לתת כלים אלו, והמורה של הבן השני פשוט לימד כדי שניתן יהיה לעבור בחינת בגרות בספרות, בלי שום דבר מעבר לזה!

 

[bimbo.]

מאוד מתקבל על הדעת.../images/Emo22.gif

זה רק מוכיח שבית הספר כ ן נותן כלים, אלא שלא כל המורים יודעים כיצד לעשות זאת, ולחלק ממש, אבל ממש, לא איכפת.

 

[אחותו של שקספיר]

נולדתי כתולעת מוחלטת וכנראה

שהגנים האלו לא ישתנו עם השנים. אבל תמיד שנאתי את שעורי הספרות את הניתוחים למינהם (מהן קרפדות?) את הפרשונוית , ההשוואות וכל היתר אהבתי לקרוא (אוהבת עדיין,אבל פחות -יש גירויים אחרים יותר אינטנסיביים) אגב הייתי תלמידה מצויינת בספרות של "חמש יחידות"של היום,מה שהיה ספרות הרחבה דאז, אבל זה רק בגלל זיכרון ויכולת אנליטית. המורות(תמיד מורות) אהבו אותי, ואני שנאתי שיעורי ספרות ואהבתי ספרים!! עד היום בפורומים של כתיבה שמתחילים לנתח שירה לפי משקל וקצב ומטרתה של הדמות,אני בורחת כל עוד נפשי בי. המקסימום שאני יודעת להגיד "נעים לי, מרתק לי, מדכא לי וכו´" ולא השוואה בין דמותו של אודיסיאוס לדמותו של אסהיים(נדמה לי?) בספורו של עגנון.. ואני לא בזכות הבורות. שילמדו ספרות, אדרבא. אני ,אישית, לא אוהבת את זה!

 

[גליה12]

גם אני נולדתי כתולעת -ועדיין כזו

למזלי בבית הספר התיכון חלק ממורי הספרות היו מצויינים- את אני אומרת עכשו בראיה לאחור, אבל גם אז אהבתי את שעורי הספרות- אהבתי לקחת שיר שלכאורה הוא אוסף מילים ולרדת למשמעות שלו, ולרבדים השונים,אהבתי לקרוא ספורים ולנתח מחזות- כן אני מניחה שהיה לי מזל עם המורים... לצערי התפוח נפל רחוק מהעץ והתולעת לא ילדה תולעונים. הבן שלי, סיים י"ב בלי בגרות- כי לא ניגש לבחינה בספרות... לא יודעת אם קרא ספר שלם בחייו- ובוודאי לא להנאתו... יומני קריאה או ספרות חובה היו בשבילו סיוט מתמשך- ומודה על עוונותי, הרבה פעמים הכנתי אותם בעצמי ...רק כדי לא לשמוע את הקיטורים שלו.. (כן כן אני עומדת בפינה ומתביישת- וכן אני יודעת שלא הועלתי לו) אינני יודעת אם אלו המורים- או פשוט השוני הבסיסי בינינו... אני אישית חושבת שהוא מפסיד...

 

[גלי®]

אחד התסכולים הגדולים של חיי, קשור

לכך שבתי כמעט ואינה קוראת .... כבת לאמא "תולעתית" כמוני , הייתי מצפה ממנה לפתוח ספר מידי פעם ....אבל , נאדה , כלום ... כל ספרי הנעורים שקניתי לה , שוכבים על המדף ומחכים לגאולה .... מה היא כן מוכנה לקרוא ? את הספר של הסדרה "לגעת באושר" .... נו , באמת ... בעיני זה חילול הקודש לקרוא לזה "ספר", אבל שיהיה .... אגב : זוכרות את ה"סינרומן" ? מבחינתי זה נמצא באותה דרגה נחותה ....

 

[גלי®]

אגב : את שעורי הפלסף של "ספרות" ,גם

אני לא סבלתי ... למי איכפת "למה התכוון המשורר?" ו"מהו המוטיב החוזר?" סתם מוציאים לילד את הרוח מהמפרשים , ואת החשק לקרוא ... הרי ברוב המקרים , הסופר או המשורר , כבר מזמן אינו בין החיים , וסביר להניח שבזה הרגע הוא מתהפך בקברו , לשמע "המורה נחמה" מפוררת את יצירתו לפרורים קטנים ובודקת מה מקשר ביניהם ,אחרי שלפעמים עברו שנים עד שהצליח "להדביק" את החלקים האלו יחדיו ....

 

[bimbo.]

גליה, אני אתך!....../images/Emo88.gif

אהבתי מאוד שעורי ספרות, ובעיקר את אלו המנותחים... ממש לא איכפת היה לי למה התכוון המשורר, אבל נהניתי מהרעיונות שהועלו, ואיפשרו לי להבין את החומר מזוויות שונות. ובעוונותי, כבר בהיותי אמא, שמחתי להצטרף לחוג לסיפרות, ושם נתחו את עגנון. לא תאמינו: ממש נהניתי! אני מקווה שהוא מרגיש טוב אחרי כל הבלגן שעשינו לו...

 

[AYELET1]

אני שנאתי שעורי ספרות, וכל זה למרות

שהייתי תולעת ספרים רצינית (היום קצת פחות - גם אין זמן אובייקטיבית, וגם המחשב - ואינני מתכוונת לזמן בו אני ע ו ב ד ת עליו

) גוזל את הזמן הנותר. שנאתי שעורי ספרות, מלבד שנה אחת, בכיתה י"א, בה היתה לי מורה שלא כל כך לימדה לבגרות, אלא לימדה , ונתנה כלים להבנת הכתוב. מה שמפריע לי, שצאצאי קוראים פחות ממני, וגם אינם קוראים את כל אותן יצירות נפלאות שאני קראתי בשקיקה . מה שכן, הבת זה סיפור בפני עצמו... יש לה תקופות, בהן היא נדבקת לספר וקוראת אותו, לפעמים גם עשרות פעמים (בתקופה קצרה). בשנה האחרונה "יומן הקריאה" שלה נראה כך: הרי פוטר על כל 4 חלקיו, הנקרא- לא יודעת כמה פעמים. הורדו תמונות מהאינטרנט, על מסך המחשב התרוצץ שומר מסך הקשור להארי פוטר, היא ידעה את קורות חייה של הסופרת ומתי יצא הספר החמישי (דבר שהוכח כלא נכון, אבל לא באשמתה... ). ואז היא צפתה בסרט "יומנה של בריג´יט ג´ונס" , והחליטה שהחבר של בריג´יט (לא יו גרנט, השני... המכוער והלפלף...) הוא גבר חלומותיה ! והסרט בכלל "תפס א" אותה. אז היא קראה את הספר (באותו שלב ששמעתי מס´ וכמויות. ינתץיים נוספו כנראה עוד כמה פעמים...) 20 פעם בעברית ו-4 פעמים באנגלית! וכמובן כל חומר אפשרי על בריג´יט (כלומר השחקנית שגילמה אותה), על השחקן ועל בכלל הורדו מהאינטרנט, תמונת הלפלף שימשה כטפט למחשב וכו´ תוך כדי כך, גילתה שהשחקן (נזכרתי בשמו- קולין פירת´ או פירסט) שיחק גם בסרטים המבוססים על ספריה של ג´יין אוסטין , ומאז החלנה לקרא ספרים אלו. גם בעברית וגם באנגלית. והחליטה שמה שהיא היתה רוצה באמת ליהיות, זה אנגליה (מהתקופה הויקטוריאנית?

) . כאן נכנסת האמרה הידועה, שהורים צריך לדעת לבחור, כי מה שיש לה זה סה"כ זוג NATIVES