לימוד או לא לימוד?

Asa Wolfson

New member
לימוד או לא לימוד?

שיעור שהעברתי פעם עוד כשעשיתי את הקורס שלי בוינגייט, היה באורך של 20-15 דקות וכלל עבודה בתוך סביבה שבה מנסים להזיז אחד את השני מהמקום ולא לזוז. זו סביבת עבודה שנתקלתי בה לא מעט בלימודי הקונג פו שלי והתאהבתי בה. השיעור שהעברתי כלל כחמש דקות של התרגיל הבסיסי, כחמש דקות של אותו התרגיל, אבל על רגל אחת שמתחלפת, וכחמש דקות של התרגיל הזה בעיניים עצומות.

כמובן, כל המתאמנים היו תלמידי אמנויות לחימה מתקדמים יחסית, והיה זה תענוג לראות איזה מטעמים הם עושים מסביבת העבודה הפשוטה והעשירה הזו. בחדר הייתה חדווה טהורה של אנשים שמתעסקים במה שהם אוהבים ויודעים להתעסק בו. בלי בולשיט. את התרגיל הזה היה יכול לתת גם מישהו מג'ודו, או אייקידו, או קראטה, או כל אמנות אחרת.

עם זאת, צוות המורים באותו הזמן לא אהב את ההדרכה הזו. ואינני בטוח עד היום לגמרי למה. טענו שאני לא מלמד שום דבר. אני מניח משום שלא לימדתי שום טכניקה סדורה מתוך האמנות שלי. הם כולם אנשי אמנויות לחימה מעולים ביותר. ואני בהחלט מכבד אותם עמוקות. אבל עד היום אני חושב שהם טעו בנקודה הזו. שאולי אני לא לימדתי כלום, אבל כולם בהחלט למדו.

מה דעתכם?
 

amir_aikido

New member
מטרת התרגיל שלך כתלמיד להדרכה

המתאמנים בשיעור כזה לומדים, כפי שהם ילמדו מכל שיעור.

אבל, למי שמנסה ללמד אותך הדרכה, התרגיל הזה בעייתי - הוא לא מראה איך אתה מלמד אלמנט מובחן וברור מתוך המתודיקה, באופן שמתאים ללימוד מתחילים במתודיקות לימוד מסויימות.
כבר התייחסתי בעבר לחוסר החיבה שלי לרעיון של לימוד מתודיקה כחלק מ"רשיון הדרכה של המדינה" בדיוק משום שהמתודיקה והתרגילים שונים בין שיטות שונות.


אמיר
 


 

טרללילם

New member
דעתי היא שאתה יודע את התשובה לשאלתך

ומכיוון שאין לי נסיון בלחימה אז אסתפק בזה.
בכל אופן חסרים מורים טובים שמלמדים את התלמיד לחקור בעצמו -וזה מה שעשית , וזו חדווה טהורה וכיף. גם מתמטיקה הלוואי שהיו מלמדים כך , גם מוזיקה וביולוגיה וכל דבר.
 

ינוקא1

New member
הוא אומר שלתלמידים שם היה ידע.

מה שאמרתי :

מורה טוב מלמד את מה שכתוב בספר.
מורה מעולה מלמד להגיע לדברים בעצמך.


(דוגמה : בזמנו היתה תוכנית של מיקי רוזנטל על איזשהו בית ספר בפינלנד שהשיגה ציונים טובים במבחני המיצ"ב.

כאשר הם לימדו אותם למשל נוסחה לחשב היקף מעגל אז התלמידים הפינים לקחו חוט ומדדו , עד שהגיעו לנוסחה בעצמם.
ולעומת זאת התלמידים הישראלים למדו את הנוסחה כמו שהיא , וחישבו באמצעותה היקף מעגל.
אז במבחן המיצ"ב הביאו צורה מפותלת שאיננה מעגל וביקשו לחשב את ההיקף.
התלמידים הפינים הצליחו בשאלה , התלמידים הישראלים לא).

אני מסכים שמורה טוב כזה צריך להיות קצת יותר מוכשר ממורה רגיל , אחרת זה באמת יהפך לקקפוניה - לכן כנראה אין הרבה כאלו.

לדעתי אפילו עם תלמידים מתחילים , אפשר לנסות "סשן דחיפות" כמו שתואר כאן , ואחר כך לבקש מהתלמידים "להוריד את המרכז" נניח לעמוד עמידות נמוכות , ולבדוק האם היה הבדל.
דרך זה ניתן להגיע אל ההבנה של "מרכז" , "מרכז נמוך" וכדומה.

כדי ללמד כך , צריך בעצם "להתחיל בשאלה" שהתרגול אמור לענות עליה.
למשל לשאול בהתחלה - "מהי העמידה היציבה ביותר ?" \ "כיצד ניתן לדעת מהו היקף של מעגל ?" ולאפשר התנסות והגעה לתשובות.
 

Asa Wolfson

New member
דעתי היא

שיש בערך 3,000 דרכים נכונות לפצח אגוז. ולכל דרך היתרונות והחסרונות שלה. למדתי אצל מורים שהיו מאוד בדרך לימוד תבניתי ועפתי לשמיים ממה שנתקלתי בו שם. היו לי מורים שהיו מתקנים לי כל זווית הכי קטנה בברך שלא התאימה. ואהבתי את זה מאוד. וכן, יש גם אפשרות של להמציא את הגלגל כל פעם מחדש. ויש לה יתרונות גדולים מאוד, וגם חסרונות משלה. ואישית אני ממש מתחבר אליה ומתקדם דרכה היטב.
 
למעלה