לימודי רפואה???

[Dr.Drek]

לימודי רפואה???

אהליין ידידים, ובעיקר לנושא זה פאראמדיקים/רופאים/סטודנטים לרפואה(אלא אלי סאטיב!!! )! עוד לפני שהתגייסתי לצבא, התחבטתי בשאלה האם ללמוד רפואה, ונרשמתי לעתודה, אבל לבסוף ויתרתי עקב ההתחייבות ל 5 שנים לצבא (יותר מדי! והתגייסתי לקרבי). עכשיו, מועד ההרשמה לאוניברסיטאות, 9 חודשים לפני שאני מסיים את שירותי הצבאי (הלאה נובמבר 00!), אני עדיין לא בטוח אם זה המקצוע בשבילי? ויחד עם זאת, כל התחומים החדשים ביו-אינפורמטיקה,ביו-רפואה, ביו-טכנולוגיה, אינני יודע מהם אומרים בעצם? והאם אולי כדאי לבחור בהם? מה זה אומר לעסוק בחיים? מחפש עצה, אמיר.

 

[אלי סאטיב]

לימודי רפואה

היי Dr. Drek, כל הביו-XXX למיניהם הם תחומים מתקדמים וספציפיים של ישומים טכנולוגים ומעשיים של ביולוגיה. מעולם לא למדתי את אחד מהם אך זה מה שאני יודע. בקשר לרפואה - מקצוע מרתק שלא מפסיק להדהים אותי (ולא שאני כזה ותיק בתחום). אבל יש לזכור כמה דברים: השכר לא משהו, לפחות בהתחלה, העבודה קשה, התואר "רופא" אולי עושה רושם על אחרים אך אתה עוברות הרבה שנים עד שנגמר השלב ה"מושתן" שלך: סטודנט לא יודע כמעט כלום, סטאז´ר יודע קצת אך רק מתחיל ללמוד לעבוד, רופא מתמחה הוא בתחתית הפירמידה המחלקתית והוא למעשה הפועל השחור. רק עם סיום ההתמחות אתה רק מתחיל להיות מישהו או משהו. בכל מקרה אני לא מוכן לקחת אחריות על להמליץ ללמוד או להמליץ לא ללמוד - קח את הזמן, תשאל אנשים, תעשה את חשבון הנפש עם עצמך ואז תחליט. ועוד עיצה - אם בשלב כלשהוא תראה שזה לא מתאים לך ולא משנה מתי - תעזוב. רופא שלא מתאים לעבודה הוא גם רופא מחורבן וגם אדם שלא נהנה מהחיים. דבר אחרון - לפי דבריך אתה עדיין בצבא. מה בוער? קח חופש, תעבוד, תטייל, תנקה את הראש, תתנסה קצת בחיים שמחוץ לבועה הצבאית ותגיע יותר רענן ומגובש לכל מקצוע או תחום לימוד שלבסוף תבחר. בהצלחה, אלי

 

[Dr.Drek]

אה אז זהו...

זה בדיוק מה שאני מנסה לעשות, להתייעץ עם כל מקור שאני מכיר... איך הלימודים עצמם? אכן חוסר חיים הידוע??? האם אתה מצליח גם לעבוד? לגבי העניין של לקחת חופש, אני כרגע עם פריצת דיסק כבר שנתיים, וכתוצאה מכך אני הרבה ימים בבית עובר טיפולים שונים, ולכן א.אינני חושב שאני צריך איזהשהוא חופש. ב.אני לא רואה ככ משהו שאוכל לעשות שנה שלמה, שכן שנה עבור רפואה זה בזבוז זמן רציני במיוחד אם אתה לא עושה משהו מגניב כמו TRACK בדרום אמריקה .

 

[אלי סאטיב]

אז כמה תשובות מניסיוני...

היי דר´ דרק כפי שאולי כן ואולי לא עולה מתשובתי הראשונית הרבה מאוד תלוי באופי הבסיסי של כל אדם ואדם וגם הרבה בנסיבות הספציפיות אליהן הוא נקלע וזה משתנה מפקולטה לפקולטה ואף ממחזור למחזור. אז לגבי הלימודים: הלימודים עצמם מבחינה "סגולית" כל שנה לדעתי לא הכי קשים - מהתרשמות משותפים בעבר שלמדו מקצועות כמו הנדסות שונות, פיזיוטרפיה, רפואת חירום, רפואה מעבדתית ועוד, החבר´ה האלה לומדים לפחות קשה כמונו. איפה השוני? השוני הוא במספר השנים הנדרש לקבלת מקצוע ביד והקושי המצטבר ולא הסגולי שלדעתי ברפואה הוא מהגבוהים ביותר. חוסר חיים זה עיניין יחסי. גורמים מחמירים הם שאכן, המערכת עמוסה, נוקשה (אין אפשרות לשחק עם קורסים כמו במחלקות אחרות). כשעוברים משנה רביעית ללימודים במחלקות המצב משתנה - מצד אחד השעות ארוכות ופחות יציבות ומצד שני יש יותר אפשרויות עבודה מבחינת ההיצע. לגבי עבודה ראה פיסקה קודמת אך תן לי לספר לך שזה גם תלוי המון בתושיה,בחריצות, ביכולת אירגון זמן, בגב הכלכלי שיש או אין לסטודנט וביכולת הלימוד. בהמון ארצות בעולם אגב לא נהוג שסטודנטים עובדים, לפחות לא בנפח שנהוג בישראל. הטווח שאני מכיר נע מסטודנטים שאינם עובדים כלל וחיים ע"ח הבארון (הורים, הלוואות, מלגות, מענקים מהצבא וכו´) עד סטודנטים שכמעט ולא ישנים בלילה, מרוויחים המון ולמעשה אף אחד שניים שצפויים לרדת בהכנסה לכשיתחילו סטאז´ או התמחות (למרות שאנשים כאלו בד"כ הגיעו לזה עקב מנות נדיבות של תושיה ויוזמה ולא צריך לדאוג להם גם לאחר כך) אחרון, לגבי חופש: תעשה את השיקולים שלך אך רק קח בחשבון שני דברים: א. לדעתי שנה יותר או פחות לא משנה הרבה ללימודים אך היא כן משנה כשתסתכל אחרוה ותחשוב "מה ראיתי, במה התנסיתי וכו´" ב. באשר לגב, קודם מאחל שתחלים, אך קח שוב בחשבון שבעיית גב זו אם לא תתרפא עשויה להפריע לך בהתמחויות הדורשות עמידה ממושכת, תנוחה לא נוחה ממושכת ו/או מאמץ פיזי, כגון כירורגיה ובעיקר אורטופדיה וגניקולוגיה. בהצלחה בכל, אלי

 

[Dr.Drek]

שאלות נוספות

אהלן אלי, קודם תודה רבה על ההיענות הרצינית והמהירה... ואגב שמי אמיר. שאלות נוספות: 1.איך לגבי הלימודים עצמם, כלומר, אתה אומר שהם לא עד כדי כך, מה לגבי מספר שעות השקעה? אני די בטוח שעליך לשבת כל היום על הספרים ולשנן מינונים של תרופות בפרמקולוגיה, ואת 3000 מושגי האנטומיה וכו´ ? לא? 2.איך לגבי הלימודים עצמם מבחינת הגב - כלומר האם יש הרבה הסתובבות בין פקולטות? קומות וכו´? (אני מקווה שהבעיה תעבור במשך 7 השנים הבאות ... אבל לגבי הלימודים...מה אתה אומר?) 3.שנה שלמה של חופש זה המון המון זמן...אני לא יודע מה אפשר לעשות בכזה זמן, ל"ראות" דברים. אילו יכולתי לעשות TRACK בניו-זילנד, לחפש את ניקרת ההלם של טולקין, הייתי עושה את זה....אבל כיוון שיש לי מגבלות פיזיות יש לחשוב מחדש, על שנה שלמה של חוסר-מעש...?

 

[אלי סאטיב]

תשובות נוספות

היי אמיר, 1. שעות ההשקעה משתנות מסטודנט לסטודנט לפי כשרונו, חריצותו ושאפתנותו. סטודנט מבריק שלא מעוניין בציון גבוה לא ישקיע כמו סטודנט שאינו מבריק הנאבק על מלגת דיקן. כמו כן רפואה היא מקצוע שאחת מהתכונות הכי חשובות הן זיכרון. מוח אנליטי עם חשיבה מופשטת טובה יעזור לך אולי במחלקות הפיזיקה והמתימטיקה ומחשבים ואולי אף יעזור לך להיות רופא טוב בחלק מהמקרים אך לא ממש יעזור לך בלימודי הרפואה כפי שזיכרון טוב יעזור, וזה בדיוק בגלל מה שכתבת בעצמך על השינון הנדרש. אמנם בבי"ס לרפואה בד"כ לא נדרשים למינונים אך כן נדרשים לרשימה עצומה של מושגים אנטומיים וכן נדרשים לרשימה מרשימה של תופעות לוואי חשובות יותר וחשובות פחות של תרופות וכהנה וכהנה שינונים. 2. בקשר לגב הלימודים עצמם לא בעייתייםץ אני אמנם מכיר רק את הפקולטה שלי אך אני מניח שבכל מקום יש מעליות וגם ההתרוצצות לא גדולה מידי. נושא הגב עשוי להיות בעייתי במחלקות בהן יש ביקורי בוקר העשויים להימשך מספר שעות שרובן עמידה עם מעט מאוד הליכה בין חולה לחולה אך יכול להיות שמנהל מחלקה מתחשב ייתן לך לשבת חלק מהזמן בכל חדר. (אני תמיד הייתי נשען על משהו - הדלת, עגלת התיקים, עגלת הטיפולים, סטודנט אחר...). עוד מקום בעייתי הוא חדר הניתוח. אם אינך מתרחץ לניתוח אין בעיה - פשוט תפוס שרפרף או כיסא ושב. כשאתה מתרחץ זו בעיה כי הניידות מוגבלת מטעמי סטריליות. אני למשל די גבוה ובניתוחים בהם המנתח היה נמוך הייתי יוצא בגמר הניתוח עם כאב גב איום ונורא כיוון שהשולחן היה נמוך ומותאם לגובה המנתח ואילו עבדך הנאמן היה רכון כמו פוץ במשך מספר שעות. מידי פעם היו מנתחים טובי לב שביקשו להגביה את השולחן כשראו אותי בסיבלי ועמדו על דרגשים בכדי להגיע. 3. בעיניין חופש ההחלטה שלךץ אני בתור עתודאי רואה את העיניין דווקא מהקיצוניות של חוסר חופש: התחלתי את המסלול הארוך הזה מייד אחרי תיכון ושלא כמו רוב חבריי מעולם לא היה לי חופש שנוצל לפסק זמן, למחשבה נוספת על העתיד, של ניקוי ראש, של התנסות במשהו אחר (אז אצלך זו הבועה הצבאית, אצלי זו הבועה האקדמית-רפואית) ואם הייתי יכול לבחור הייתי לוקח איזו חצי שנה - שנה פסק זמן. אבל שוב - זו החלטה מאוד אישית והיא תלויה אך ורק בך. אלי

 

[paradan]

אני בשוק אני בהלם אני המומ...

אתה עתודאי?! כמה כאלה יש במחזור שלך?

 

[אלי סאטיב]

כמה "כאלה"

הי פאראדן! עצבי העתודאי הרגישים שלי קפצו קצת אך בכל זאת: 5 בפקולטה שלי וכ-40 בכל הארץ. זה כמובן לגבי השנתון שלי, כלומר שנה "שביעית" אלי

 

[paradan]

לא התכוונתי

לפגוע כשאמרתי כאלה... אני עצמי עתודאי....

 

[amitp]

דני, אתה זוכר

שבשנה שלי יש 10... דרך אגב, בשנה א´ הנוכחית יש 20... (ולמי שלא יודע, זה מתוך 65..) אבל למה ההלם?

 

[amitp]

אה, ולמי ששאל לגבי שעות שינה..

מצד אחד, אני כרגע עורך סיכומים (תסתכל על שעת ההודעה), לאחר שזה מה שעשיתי רוב היום ועומד להמשיך כנראה אל תוך הלילה, אז תסיק מכך לגבי שעות השינה שלי. מצד שני, יש מספיק סטודנטים בכיתה שלי שמסתדרים עם הזמן נהדר, ולא רק שישנים אלא גם מספיקים לחיות ולעבוד יופי (הכל שאלה של משמעת עצמית, ואני פשוט עצלן מטבעי...). אפשר לסכם את כל העסק במשפט אחד (ואלי - זה ציטוט של בלוך) - לימודי רפואה הם לא ריצת 100 מטר, הם ריצת מרתון. והפירוש (שלי..) - קצת קשה להחזיק את האוויר בפנים ופשוט לרוץ ספרינט כל הדרך - חייבים גם לנשום קצת בדרך, אחרת לא מגיעים לקו הסיום. בקיצור - גם כסטודנט לרפואה אתה נשאר בן-אדם, ונשארים לך גם (קצת) חיים. פשוט לא לי (לפחות לא עד לסוף תקופת הבחינות הזאת)...

 

[אלי סאטיב]

עמית - איזו שנה ומאיפה?

אני למשל לא יכול להגיד שהיו לי חיים קשים מאוד - כמו כולם תקופות קשות יותר וקשות פחות. כל זה חות מיוצא מו הכלל אחד שזה תקופת בחינות הגמר שבמיוחד לפני שתי הבחינות האחרונות היתה סיוט לא נורמלי. אגב שוב, עברתי את כולן וברוך השם אין לי יותר בחינות לתואר. אלי

 

[amitp]

שנה ב´. תנחש מאיפה..

 

[paradan]

שכנים...

 

[אלי סאטיב]

אז יש מישהו לא באר שבעי כאן?../images/Emo8.gif

וחוצמזה אתמול יצא לי לשבת כבוחן בתחנת CVA במבחן אוסקי שנה ב´ של רפואת חירום - סה"כ מלבד מעט מאוד יוצאי דופן - סחתיין על הידע, היחס, הרצינות והגישה. אבל עלתה לי בראש שאלה - בערך באותו נושא שפאראדן שאל בשרשור אחר ובצדק מסוים למה ATLS של רופאים בכלל רלוונטי לשטח אולי הוא יוכל להסביר לי (ואין טיפת ציניות בשאלה) איך מיקום נזק המיספירי וקביעת כח גס וכו´ (שזה היה פחות או יותר נושא התחנה) עוזרת לפאראמדיק בשטח - הרי למיטב הבנתי, ונא לתקון אותי אם אני טועה, זה לא משפיע על הטיפול בשטח אלא בעיקר על הטיפול בבית החולים והשיקום אח"כ שכבר מחוץ לפעילותו של הפאראמדיק? אלי

 

[paradan]

אוי ואבוי לי ../images/Emo5.gif

אני מקווה שלא כתבת זאת בכוונה לרמוז על משהו. במקרה אתמול היה לי מבחן אוסקי שכזה, וקצת פישלתי בתחנת CVA... גם שכחתי לעשות בדיקת כוח גס (מעניין למה...) וגם בדיקת אישונים וסימן בבינסקי (אבל כאן כבר אין לי תירוצים!) וגם כנראה שקצת עירבבתי בדיקות לנזק צרבלרי. אני מוכרח להודות, שזה היה די מבדר כשבדקתי עם פנס שהעינבל שלו במרכז אבל שכחתי לגמרי לבדוק עם אותו פנס באותו זמן את האישונים ועוד חשבתי למה הבוחן כל כך מופתע שאני מכוון לנבדק את הפנס לפה... אח, עצוב...

 

[paradan]

אני לא יודע מה קרוה לי

שכחתי בכלל להתייחס לשאלה... אני חושב שאתה יודע טוב מאוד למי צריך להפנות את השאלה הזאת בעצם. מה שכן, בלי קשר לשטח או לא שטח, זהו קורס מדהים וחווייתי ואפילו המבחן הוא חוויה טובה (אני לא מאמין שאני אומר את זה על מבחן, אבל הוא באמת כזה!). אני מתחייב שזאת היתה פאשלה חד פעמית...

 

[paradan]

אהה וכמובן

באר שבע שולטים

(זה בגלל השעה... והפאדיחה. אני ממש אוכל את עצמי) זה האחרונה להלילה...

 

[אלי סאטיב]

הבוחן...

השמן עם החולצה הכחולה (שזה עבדך הנאמן) לא התפלא על אף אחד שהאיר לפה. הודרכנו שזו אחת השיטות שכן יתקבלו במבחן לבדוק מרכזיות לשון. ועוד דבר - אם אכן עשית את האוסקי שלשום, סימן שאתה בשנה ב´ ואם כך אני ממש ממש מורשם מרמת הידע שלך ורמת ההתמצאות בספרות. כל הזמן חשבתי שכבר סיימת את בית ספרנו. אלי