לימודי משחק
הקטנטונת (שנתיים וחודשיים) איתנו בבית כבר חודש ואיתי כמעט חודשיים מאז שהוצאתי אותה מבית הילדים.
ככל שאני לומדת להכיר אותה אני מופתעת ותוהה במקביל.
מצד אחד יש לה יכולת למידה מהירה ומרשימה - רק צריך להראות לה דברים פעם אחת והיא כבר קולטת ומיישמת, בעיקר בכל הנוגע לתפעול הגוף - טיפוס, גלגולים, זחילות וכד'. אני עובדת איתה הרבה על כל הנושא הגופני כיוון שהיא חלשה ועדינה וצריכה להתחזק.
בנוגע למשחק חופשי, היא פשוט לא משחקת. כשאחותה הגדולה (בעלת כישורי משחק יוצאים מן הכלל) בבית, הקטנטונת משחקת עם הגדולה, מחקה אותה ומנסה להשתלב במשחק מולה. אבל כשהיא לבד איתי בבית, היא מסוגלת לשבת בלי לעשות כלום אם אני לא מפעילה אותה. היא כן תשחק איתי אם אני אהייה פעילה במשחק, היא בעיקר תעשה כמוני, לא תנסה דברים חדשים ולא נראית חקרנית גדולה. אבל אם למשל אני שוטפת כלים, היא נעמדת בצמוד אלי ומסתובבת סביבי. כשאני אומרת לה ללכת לשחק או מביאה לה משחק או שניים שתתעסק בהם, היא צריכה ממש שאביא אותה פיזית אל מול המשחק וגם אז עושה טובה שמתעניינת בו ולפעמים גם מתלוננת בבכי על הדרישה הזו שלי ממנה. אם אני שומעת שקט, אני מסתובבת ורואה אותה פשוט נשכבת על המזרון בסלון או יושבת בלי לעשות כלום.
גם מול ילדים אחרים, למשל בג'ימבורי, היא יכולה לשבת ולשחק קצת במשהו ואז אם מגיע ילד אחר אפילו בן גילה ובמידותיה וינסה לעבור דרכה או לקחת לה, היא פשוט קופאת ונותנת לעשות לה מה שהילד/ה רוצים. לשמחתי היא כן קוראת לי לעזרה, כלומר מלכסנת אלי מבט לראות אם אני שם ואיתה ואני כמובן מתערבת ועוזרת לה אבל היא לא צועקת או מביעה איזו שהיא מחאה.
עם אחותה זה לא ככה, היא צורחת מעמקי הגרון אם אחותה מציקה לה או אם קורה בבית משהו שלא לרוחה.
אני לא מכירה התנהגות כזו אצל ילדים בכלל ובטח שלא מאחותה הגדולה (הידועה בכינויה "פיצית") שכאמור היא משחקת כל הזמן עם כל דבר ומהרגע הראשון שהיא איתנו.
אני יודעת שאין להשוות בין שני ילדים וכל אחד הוא עולם אחר ובכל זאת, זה מרגיש לי מוזר.
אני זוכרת מספר פעמים דיונים על גבי הפורום על ילדים שהיו פאסיבים כשהגיעו ולאורך זמן נפתחו.
אשמח לשמוע את דעתכם על המצב הזה ועצות וטיפים כמובן יתקבלו בברכה.
הקטנטונת (שנתיים וחודשיים) איתנו בבית כבר חודש ואיתי כמעט חודשיים מאז שהוצאתי אותה מבית הילדים.
ככל שאני לומדת להכיר אותה אני מופתעת ותוהה במקביל.
מצד אחד יש לה יכולת למידה מהירה ומרשימה - רק צריך להראות לה דברים פעם אחת והיא כבר קולטת ומיישמת, בעיקר בכל הנוגע לתפעול הגוף - טיפוס, גלגולים, זחילות וכד'. אני עובדת איתה הרבה על כל הנושא הגופני כיוון שהיא חלשה ועדינה וצריכה להתחזק.
בנוגע למשחק חופשי, היא פשוט לא משחקת. כשאחותה הגדולה (בעלת כישורי משחק יוצאים מן הכלל) בבית, הקטנטונת משחקת עם הגדולה, מחקה אותה ומנסה להשתלב במשחק מולה. אבל כשהיא לבד איתי בבית, היא מסוגלת לשבת בלי לעשות כלום אם אני לא מפעילה אותה. היא כן תשחק איתי אם אני אהייה פעילה במשחק, היא בעיקר תעשה כמוני, לא תנסה דברים חדשים ולא נראית חקרנית גדולה. אבל אם למשל אני שוטפת כלים, היא נעמדת בצמוד אלי ומסתובבת סביבי. כשאני אומרת לה ללכת לשחק או מביאה לה משחק או שניים שתתעסק בהם, היא צריכה ממש שאביא אותה פיזית אל מול המשחק וגם אז עושה טובה שמתעניינת בו ולפעמים גם מתלוננת בבכי על הדרישה הזו שלי ממנה. אם אני שומעת שקט, אני מסתובבת ורואה אותה פשוט נשכבת על המזרון בסלון או יושבת בלי לעשות כלום.
גם מול ילדים אחרים, למשל בג'ימבורי, היא יכולה לשבת ולשחק קצת במשהו ואז אם מגיע ילד אחר אפילו בן גילה ובמידותיה וינסה לעבור דרכה או לקחת לה, היא פשוט קופאת ונותנת לעשות לה מה שהילד/ה רוצים. לשמחתי היא כן קוראת לי לעזרה, כלומר מלכסנת אלי מבט לראות אם אני שם ואיתה ואני כמובן מתערבת ועוזרת לה אבל היא לא צועקת או מביעה איזו שהיא מחאה.
עם אחותה זה לא ככה, היא צורחת מעמקי הגרון אם אחותה מציקה לה או אם קורה בבית משהו שלא לרוחה.
אני לא מכירה התנהגות כזו אצל ילדים בכלל ובטח שלא מאחותה הגדולה (הידועה בכינויה "פיצית") שכאמור היא משחקת כל הזמן עם כל דבר ומהרגע הראשון שהיא איתנו.
אני יודעת שאין להשוות בין שני ילדים וכל אחד הוא עולם אחר ובכל זאת, זה מרגיש לי מוזר.
אני זוכרת מספר פעמים דיונים על גבי הפורום על ילדים שהיו פאסיבים כשהגיעו ולאורך זמן נפתחו.
אשמח לשמוע את דעתכם על המצב הזה ועצות וטיפים כמובן יתקבלו בברכה.
