יפנית
קשה קצת להשוות בין השפות. יפנית היא שפה מאוד קלה להיגוי משום שאין בה עיצורים כמעט. לעומת זאת, יפנית נחשבת לשפה הקשה ביותר בעולם מבחינת קריאה וכתיבה משום שהיא משתמשת בשלוש מערכות שונות של אותיות- ההירגאנה, הקטקאנה, והקנג'י- אותן סימניות שמשמשות לכתיבה בסינית. ההירגאנה משלים משפטים ומשמש לכתיבת מילים שאין בהן קנג'י (אם למשל יש לך פועל מסוים בקנג'י, ההטיות לכל הזמנים ייכתבו בהירגאנה). יש כ-104 אותיות וקומבינציות של הירגאנה שצריך ללמוד. היתרון בהירגאנה הוא שכשלא יודעים את הקנג'י הנכון, אפשר פשוט לכתוב את המילה בהירגאנה וכולם יבינו. מערכת הקטקאנה משמשת לכתיבת מילים ששאולות משפות זרות (למשל גלידה, ביפנית, זה- אייסו קורימו). זה כתב זוויתי עם קצת יותר קומבינציות שצריך ללמוד (מאחר והרבה צלילים שהגיעו מהמערב, למשל VI, לא היו קיימים בשפה היפנית). אחרי שתי המערכות האלה מגיע הקנג'י- וגם כאן זה לא פשוט, כי כל אות נשמעת אחרת. יש את הקריאה היפנית שצריך ללמוד (קוניומי) ואת הקריאה הסינית (אוניומי). אני לא יודעת סינית (למרות שהתחלתי ללמוד! סוף כל סוף) אבל הבנתי שבהרבה מקרים הקריאה הסינית המקורית שונה מהקריאה הסינית של היפנית, למרות שיש מקרי חפיפה לא מעטים. יש הרבה קריאות יוצאות דופן ולפעמים יש כמה קריאות יפניות לאות קנג'י ולא רק אחת. בעיתונות הכתובה משתמשים בפחות או יותר 2000 קנג'י. אני לא יודעת איך זה באוניברסיטה כי יש לי עוד כמה שנים טובות עד אז ואת היפנית שלי לא למדתי שם, אבל אחרי שלוש שנים אני יכולה להבטיח לך שאפשר ועוד איך לדבר ולתקשר בכל נושא שרוצים, בכל רמת נימוס, בסלנג וכו'- למרות שאז באמת מתחילים להרגיש עד כמה הרבה דברים יש עוד ללמוד!...אני חושבת שהאתגר האמיתי הוא הקנג'י. מהמורה שלי הבנתי שקורה שמגיעים אליה תלמידי אוניברסיטה שאחרי שלוש שנים יודעים לקרוא ולכתוב מצוין אבל השפה המדוברת שלהם לא כל כך ברמה, ויש כאלה שמדברים מצוין. אני חושבת שבסופו של דבר זה די אינדיבידואלי וכל אחד יכול לקחת את השפה לרמה שהוא מעוניין בה עם רמת ההשקעה המתאימה.בהצלחה!