לימודים

[dafi21]

לימודים

אני כבר זמן רב מתעניינת לגבי לימודי פיזיותרפיה. ההתלבטות שלי היא כזו: הלימודים עצמם מאוד מאוד מעניינים אותי ותמיד רציתי ללמוד משהו בתחום הביולוגיה וגוף האדם. בנוסף אני אוהבת לעבוד עם אנשים ויש לי גם הרבה סבלנות. העניין הוא שאני לא יודעת אם אני רואה את עצמי אחרי התואר עובדת כפיזיותרפיסטית (הרי זה תחום די ספציפי) אלא יותר בעבודה משרדית (לכן חשבתי על תזונה). אולי פשוט כי זה באמת לא מתאים לי ואולי פשוט כי מעולם לא ניסיתי... אני יודעת שמהלימודים מאוד אהנה, השאלה היא מה אח"כ... אם למישהו יש עצה/תגובה, אשמח לתשובה

 

[יעל רותם גלילי]

לימודי פיזיותרפיה

תחום הפיזיותרפיה הוא מאד מגוון ולא בהכרח ספציפי. אחד הדברים הבולטים בו הוא הצורך לטפל ויותר מכך הטיפול כרוך בהרבה מגע. אם את יותר רואה את עצמך בעבודה משרדית אז אולי זה באמת לא מתאים. את כן יכולה להשתלב כפיזיותרפיסטית בתחום המחקר, הוראה או ניהול ואז העבודה היא אכן יותר משרדית. לדעתי...מי שלא מתחבר לקשר, למגע ולטיפול באנשים יהיה לו קצת יותר קשה ואולי גם לא מתאים. אני מאד ממליצה לך לבקר במקומות בהם ניתנים שירותי פיזיותרפיה הן במכוני קופות החולים והן בבתי החולים. כך תוכלי להיתרשם טוב יותר מהעבודה היום יומית. בברכה יעל

 

[זכיר]

לימודי פיזיותרפיה2

למדתי פיזיותרפיה מסיבות דומות לאלו שאת מתארת. לא נחשפתי כלל לסוג העבודה הזאת לפני הלימודים מתוך ההבנה שרק לאחר הלימודים פלוס שנה-שנתיים עבודה אוכל לקבוע את עמדתי כלפי העיסוק במקצוע. לבחור מסלול לימודים והכשרה זה הימור לכל דבר. לא בטוח שאני מסכים עם יעל לגבי תובנות שתוכלי לקבל בביקור במכוני פיזיותרפיה. צפיה בפיזיותרפיסטים עובדים לא מגלה ולו טפח ממה שקורה שם באמת: תקשורת בין-אישית רבת מימדים, תהליכי עיבוד אינפורמציה מורכבים ובלתי פוסקים וכמובן יישומים מגוונים. אפילו עצלן כמוני מגיע בשמחה לכל יום עבודה קשה כזה. הלימודים דרך אגב, הייתי מתאר אותם כקשים, ארוכים ומתישים. אבל בעיסוק המקצועי בפיזיותרפיה בהחלט התאהבתי. בהצלחה

 

[dafi21]

2 שאלות קטנות...

אפשר לשאול איפה למדת ואיפה אתה עובד כיום?

 

[זכיר]

בטח שאפשר

למדתי ברקנאטי והיום אני עובד במכון פיזיותרפיה.

 

[MichaelVega]

הרשה לי לא להסכים איתך.

נראה שהגישה שלך לחיים מעט דיכוטומית. אני מסכים שבשביל להכיר את המקצוע לעומקו צריך להתנסות בו במשך תקופה כאשר יש את הידע והכלים. למרות זאת, אין שום רע בלטעום ולו טעימה קטנה מהאווירה של המקום והאופי של העבודה. גם אם תצפית כזו היא לא זו שתכריע את הכף היא בהחלט יכולה לתרום רבות לתחושות הפנימיות. כאחד שעבר שיקום יום-יומי בפיזיותרפיה לאחר שבר בקרסול בשירות הסדיר שלי, אני יכול להגיד שזה תרם לי לא מעט בהכרות עם המקצוע. לכן הגישה של "למה בכלל לטרוח וללכת לראות אם גם ככה לא מבינים מה זו פיזיותרפיה באמת" לא מקובלת עלי בכל אופן. מיכאל.

 

[זכיר]

אל תיקח ללב

זו דעתי שהחזקתי בה בבואי לבחור וזו דעתי גם היום. אין בדעתי בכדי לפסול את החוויות הפרטיות שלך שעיצבו את החלטך וכמובן שאני דוחה את הניסוח המחודש שלך לדברי. אולי ללכת לראות זה יותר טוב מלא ללכת לראות, אבל בהיעדר הוכחות לכאן או לשם נאלץ להסתפק בדעות אישיות. אני מכיר בן אדם שהחליט לפרוש מהלימודים בעקבות החשיפה שלו (במסגרת הלימודים) למכון פיזיותרפיה. רמת הידע וההבנה שלו באותו זמן לא איפשרו לו להבין מה קורה שם. להיפך, על בסיס ההבנה החלקית שלו הוא הגיע למסקנות שגרמו לו לוותר על משהו שלא היה ביכולתו לשפוט כראוי באותו הזמן. גם היום אני רואה מבקרים במכון שלמרות היותם סטודנטים לפיזיותרפיה אין להם מושג מה הוא טיפול ובמה הוא כרוך.

 

[יעל רותם גלילי]

התלבטות לגבי בחירת מקצוע

אם באמת "רב הנסתר על הגלוי" איך לדעתכם באמת צריך אדם להחליט אם הוא מתאים להיות פיזיותרפיסט או לא? מה יכול לקדם אותו בהחלטתו? האם הוא צריך ללמוד שנתיים (במקרה הטוב) להוציא אלפי שקלים על שכר לימוד ורק אז להבין שאולי זה בכלל לא מתאים לו? מה הייתם ממליצים ? ואם מדברים על חוויות אישיות.....לי לא היה מושג ולו הקלוש ביותר מהי פיזיותרפיה ואני חושבת שזה רק מזל שגם אני קמה כל בוקר ושמחה ללכת לעבוד (ולא רק לעבודה) ונהנית ממה שאני עושה. אשמח באמת לשמוע את דעתכם וגם של אחרים כמובן. יעל

 

[זכיר]

איך אפשר לקבוע התאמה?

האם היא תימדד ביכולות האדם? או בהנאתו מהעיסוק? נניח שיכולות הן דבר מדיד ונניח שמערכות הסינון של בתי הספר לפיזיותרפיה מצליחות לעשות את שהן אמורות לעשות. אפשר גם להניח שיכולות סבירות של בן אדם מאפשרות לו לעסוק בפיזיותרפיה. נראה שנשארנו עם שאלת ההנאה או השמחה בעיסוק הזה. אז אולי הכיוון לתשובה הוא בפירוק העיסוק בפיזיותרפיה למרכיבים הרגשיים שלה ונסיון לבחון את עצמנו (המועמדים הפוטנציאלים) מולם. אני יכול לחשוב על: *הכלת רגשות מטופלים ומשפחותיהם *תחושת אחריות על תוצאות הטיפול (אם טובות ואם לא) *מפגשים כמעט אינטימיים עם אנשים זרים רבים *התמודדות עם קבלת החלטות (וקבלתן) בתנאי חוסר ודאות *מפגש עם ליקויים, מגבלות, נכויות ולפעמים גם מוות *עבודה שלרוב נעשית לבד מול המטופלים (עם צוות ברקע) *אני לא רוצה לציין כאן קיום מול מעסיקים נצלנים המציעים את מרבית המשרות בתחום. אלו כמה נקודות שעולות לי בשעה הזאת. יכול להיות שאנשים אחרים יראו אחרת את המרכיבים הרגשיים של העבודה הזאת.