יש כל מיני
- יש כמובן את אלה ששייכים לשכבה הצרה העשירה של ישראל (כל האריסונים, נתניהו וכו'). - יש כאלה שההורים שלהם חסכו בשביל מטרות כאלו. אני לא צוחקת. למרות שההורים שלי בגדול לא יכולים להרשות לעצמם משהו כמו לימודים לתואר בבריטניה הם בהחלט היו מספקים לי ולאחים שלי כל תמיכה ומקצצים בכל דבר - אפילו מוכרים את הבית שלהם - בשביל חינוך שלדעתם יהיה שווה: זה עניין של סדר עדיפויות. יש משפחות שנוסעות לחו"ל כל שנה, או משפצות את הבית, או קונות אוטו חדש, ויש כאלו שממנות לימודים לילד, אם זה שווה את זה. יש כאלה שאפילו לוקחות משכנתא שנייה בשביל זה. - יש כאלה שעבדו קשות בשביל זה. כשנסעתי לחו"ל (לגרמניה) היו לי חסכונות מעבודה קשה ומגעילה שנתנו לי את הבטחון פה את שהסתדרתי. - נראה לי שהרבה סטודנטים יחסית נוסעים בתארים מתקדמים (ולא בתואר ראשון), כי אז יש כל מיני סוגים של מימון שלא קיימים לתואר ראשון - מלגות, משרות סטודנטיאליות (כמתרגל או עוזר מחקר). קיים מספר מאוד מצומצם של מלגות לתואר ראשון (שבטח שמורות לצעיר שזכה באולימפיאדת המתמטיקה או לזאת שכבר הופיעה עם הפילהרמונית של שיקאגו), אבל כמובן שגם זה כיוון. - ויכול להיות שמי שנוסע בתואר ראשון לוקח הלוואה מן הבנק או משהו דומה; או לאו דווקא בוחר בבריטניה, שהיא מקום ידוע לשמצה ביוקר הלימודים לסטודנט זר. אתה חי באשליה אם אתה חושב שיש בארץ שוויוניות. רק אתמול פורסמו נתוני מרכז אדווה לגבי לימודים אקדמיים בארץ. רק ל - 37% מן התלמידים בארץ (שאינם חינוך מיוחד!) יש זכאות לבגרות. ה - 37% האלה מרוכזים ברובם במעמדות הגבוה והבינוני. רק 7% מהאנשים בגדלו ביישובי פיתוח (שזה לא אומר שהם באים ממשפחות עניות) מגיעים בכלל למוסדות להשכלה גבוהה. מתוך ה - 37%, יש כמות גדולה של בגרויות ב"כאילו": בגרות בלי מספר יחידות מספק (מבחינת האוניברסיטה) באנגלית או מתמטיקה, או בגרות מקצועית עם כל מיני מקצועות שהאוניברסיטה לא רק שלא תיתן בונוס עליהם, אלא צוחקת על עצם קיומן, כמו פקידות או ספרות כלבים. ונחש מי מקבל את הבגרויות האלו? באחת העבודות שעשיתי בעבר, עבדתי בתור יועצת קבלה בבי"ס ללימודים גבוהים בארץ. זה אומר, שאנאשים היו באים אלי, כדי לראות אם הם יכולים להתקבל לפקולטה שהם רוצים ולמה בכלל הם רוצים. כל מיני אנשים היו באים אלי עם בגרויות כאלה בתמימות, והייתי צריכה להגיד להם שעם המורים שדפוקים שדחפו להם בעיירת הפיתוח/מושב המצוקה/שכונת העוני שבה הם גדלו, ועם מספר היחידות שמערכת החינוך הגישה אותם אליה, תעודת הבגרות שלהם יכולה לשמש נייר טיוטא מצוין למדפסת, אפשר אולי עדיין להדפיס משהו על הצד השני, או לתת לאחיינית בת השנתיים, שתצייר משהו יפה על זה. בקיצור, גם בארץ רוב האנשים לא יכולים להגיע לאוניברסיטה, וגם מי שמגיע, צריך לשלם הרבה.
