ליל הסדר מתקרב...

[schlomitsmile]

ליל הסדר מתקרב...
איפה אתם חוגגים- בבית? אצל קרובים?
איך מסתדר הא"ס במשפחה עם ההמולה של הסעודה המשפחתית?

הנה רשומה קצרה של אמא אחת שיש לה כמה עצות
איך לעבור סעודת חג עם משפחה מורחבת בשלום
(לא חותמת על כולה

מה דעתכם עליה?)
http://www.examiner.com/article/holiday-tips-for-families-and-children-with-autism

 

[arana1]

החגים מגלמים בדיוק את כל מה שהכי רע לאוטיסטים
לא פלא שהם קשים ומקשים

חג הוא הדבר הכי אנטי אוטיסטי שיש כי הוא מעצים ומאפשר לחלק ההצהרתי להחליף את זה המהותי
הוא הופך את מה שערכו רק ובדיוק כקיום שגור לאירוע מיוחד ובכך הופך את הרצף הנחוץ לזהות אוטיסטית על ראשו

ככל שהמשפחה פחות מקיימת ערכים משפחתיים באמת כך היא תדבק יותר בהצהרה המזוייפת שלהם כחג
ואוטיסטים רגישים לכך במיוחד

חג לא מציין יחוד אמיתי אלא יחוד הנשען דווקא על הצבתו כנגד השיגרה
מה שמאיר ומעצים את ההיבטים המזוייפים והמאוד צורמים גם של 2 הצדדים

יחוד אמיתי הוא יחוד שמתקיים כל הזמן
משום כך הוא בר קיימא וקונקרטי
וקיומו לא מבוסס על שונותו או עימותו ממה שלא מיוחד אלא על השתלבות מלאה בו

חגים ממחישים יותר מכל דבר אחר את כל מה שהכי מזוייף ומתועב ודפוק בחברה

 

[גור42]

חג יכול לציין יחוד אמיתי ומשפחתיות אמיתית - זו שאלה של בחירה
הבעיה היא, שאותה משפחתיות מזוייפת שאראנה מתאר היא מגיפה, ורוב האנשים בעולם בכלל לא מבינים מה זו משפחתיות אמיתית (רמז - לשבת סביב השולחן מתוך תחושת חובה ולרכל על כל העולם, זה לא זה). אז נכון שזה בא לידי ביטוי בעיקר בחגים (ובחתונות ואירועים אחרים שבהם יש נורמה מקובלת של "אין ברירה אלא לבוא") אבל מקור הבעיה הוא בשטחיות והאטימות של האנשים ולא בחג עצמו.

אני גם לא מסכים עם הטענה השנייה של אראנה, כאילו שעצם הקביעה של זמן ספציפי לנושא החג, מצביע על צביעות. אני חושב שיש עוצמה גדולה בקביעת מועדים שונים להתמקדות בנושאים שונים - כמו מושג החירות של חג הפסח, או חשבון הנפש של יום הכיפורים.

אלא ששוב, השאלה היא מה אנשים עושים עם הרעיונות האלה. רוב האנשים (גם החילונים וגם הדתיים) כמעט ולא חושבים באמת על הדברים לעומק - החילונים ברובם לא מודעים בכלל למשמעויות ה"גדולות" האלה, ואצל רוב הדתיים הדגש הוא על הטקסטים והמנהגים והמצוות במקום על הבנה אמיתית של הדברים.

וכל הדברים שכתבתי הרגע, רלוונטים לא רק לחגים יהודיים. אותו הדבר נכון גם לגבי ימי הולדת, ימי חתונה, וכל תאריך אחר שאנשים בוחרים לציין מכל סיבה שהיא.

 

[arana1]

לדעתי זו בעייה עקרונית, מהותית, שורשית
שנוגעת ונובעת משאלת היצוג בכלל
ובתחושת המרחב זמן שהיא הבסיס לזהות ולתרבות
בשאלת מהות היחוד, תפקידו ומקומו ובדרך שבה אנחנו בונים קבוצת הזדהות
ככה שנכון שיש משפחות טובות יותר ורעות יותר ויש משפחות שחוות קירבה בחג ולא רק תסכול וזיוף וצביעות אבל עקרונית, חג, כמו מקרים והיבטים אחרים של התרבות, מבטא גם בעייה, פרדוקס קיומי שאוטיסטים ערים לו לא פעם במיוחד

לי תמיד הייתה בעייה
גם רגשית
עם חגים ומועדים
שנאתי ימי הולדת וגם לא הייתי בא לימי ההולדת שלי
לא אוהב התכנסויות בכלל ולמרות שאני מכיר בצורך, לדעתי הזמני והחלקי, של קיום מועדים לשלד החברתי אני עדיין עומד על דעתי שעצם קיומם של החגים והמועדים סותר לקיומה של אהבה ורגישות ואכפתיות עמוקה יותר

את חשבון הנפש צריך לעשות כל הזמן, אחרת אין בו הרבה ערך, כמו גם לקיים את ערך החירות, ההתמקדות המתוזמנת, המלאכותית והנכפית בו זמנית על כולם, סותרת לדרך היחידה שבה ניתן לקיים ערכים באמת
שהיא כל הזמן

לא מקרי שדווקא אוטיסטים נוטים לבהות במקומות האלה או להיכנס לג'ננה
כי הם מייצרים המון רעש
גם נפשי
ומבחינתי זה צפוי לגמרי שככל שעובר הזמן ככה גם יותר ויותר אנשים לומדים למאוס בחגים, ובזיוף ובצביעות ובעיוות הנפשי שהם כופים על המשתתפים והמוכרחים להם
ואין לי שום בעייה למצוא קורלציה ברורה בין הקפדה על טקסים וסגנון לבין חוסר אכפתיות ומחוייבות אמיתית

 

[3מרגו]

לנו אין משפחה
ואין לאן לבוא אם אני לא משקיעה בחיפוש מקום להתארח.
כי תמיד אמרו לי שאני חייבת "בשביל הילד".
אז אם הילד יאובחן סופית כאספי אפשר לרדת מזה בשמחה?אני ממש לא זקוקה באירוח הזה...

 

[schlomitsmile]

את מכירה את בנך טוב מאלה ש"תמיד אמרו"

אם את מרגישה שהאירוח מלחיץ עבורו ועבורך,
את לא צריכה איבחון בשביל לרדת מזה

 

[3מרגו]

כשהבכור היה קטן האב לא היה נותן אותו לחגים.
ולא משנה מה כתוב.הוא קובע.ומה אמרה הפסיכולוגית שהייתה בתמונה?שאין אצלי מה לעשות.תמכה באביו.שאני צריכה להתאמץ וליצור קשרים.התאמצתי.אפילו קיבלתי אותו פעם לאירוח.
ממש מזיז לו.אז הוא שם.ומזל שמאז לא רציך "להתאמץ".

 

[schlomitsmile]

הפסיכולוגית אולי הכירה את התיק, את מכירה את הילד

 

[3מרגו]

ההפך
זו פסיכולוגית פרטית של הבכור.היא לא מכירה תיקים.

 

[3מרגו]

נזכרתי על איזה סימן
כשהיה בן 6.5 לקחתי אותו לסדר של רשת חברתית.כל הילדים הכירו ורצו.
שלי אחרי שעה 10 התחיל לצרוח "הביתה".גם בקמפינג הוא נופל לישון בשעה רגילה.וכולם כאילו זה בוקר.ככה זה בארץ.חופש-שינה מתבטלת.
כעסתי שהוא שונה.ב-10.30 כבר הייתי חייבת מייד להסתלק.
לא ידעתי מהפורום הזה.הייתי כועסת פחות...אבל אנחנו עדיין לא שייכים לכאן.רק אחרי אבחון רציני.

 

[kagome10]

איזה מזל שלמשפחה שלי יש נטיות אוטיסטיות
ולכן גם מתי שיש סדר המוני <וזנ קןרה לעיתים רחוקות> מות רלכל מי שרוצה לצאת מהחדר וללכת לשחק במחשב או לקרוא או סתם לטטייל. יותר מזה - מהילדים מלכתחילה ל אמצפים לשבת עם המבוגרים.
&nbsp
וכמובן, אפשר לא לבוא. ואני לא הייתי באה. בזמן האחרון <מאז פטירתם של הסבים> החגים נחגגים במתכונת משפחה מצומצמת - אנחנו ארבעה סך הכל, כך שזה בסך הכל ארוחת ערב משפחתית חגיגית, ואין שום בעיות.
&nbsp
איזה מזל!

 

[גור42]

בתור א"ס מבוגר, אני פשוט מסרב לשתף פעולה עם חברתיות מזוייפת
אני לא נלחם ולא מתווכח ולא מנסה לחנך אחרים, אלא פשוט מסרב לשתף פעולה. אני גם מבין שלבני המשפחה האחרים יש לפעמים דפוסים בעייתיים, אבל כל עוד הם לא כופים עליי את אותם הדפוסים ולא גורמים נזק בהתנהגות שלהם, אני מקבל את זה.

והמשפחה שלי, מצידה, יודעת שכל נסיון לשבור את הסטטוס-קוו הזה פשוט יבטיח שהם יותר לא יראו אותי באירועים משפחתיים. לא מתוך איזו מלחמה עקרונית, אלא פשוט מפני שאני לא מזוכיסט ולא מוכן לסבול לחינם.

אגב, החג שבא עלינו לטובה נקרא - במקרה או שלא במקרה - חג החירות. אז יש משהו אירוני בזה שדווקא בסדר פסח, מכל החגים והאירועים, אנשים רבים מקריבים את חירותם והופכים לעבדים של נורמות חברתיות סביב שולחן הסדר.

 

[חוה61]

אנחנו נחגוג אצלנו. פחות מרגש מבחינתו, אבל יותר נוח ומאפשר...