מסכימה שהיתה הפליה
אבל עדיין מחזיקה בדעתי שמקור טענותיהם ומטרותיהם של ערבי ישראל לאומית ולא שיוויון הזדמנויות. כמו כן עדין מחזיקה בדעתי שלא יעזור לנו כל ניסיון לשלבם בתוך חבריתינו ונדבר נדון לכשלון. לדעתי הערבים בארץ עברו סף מסויים שממנו אין חזרה ולמרות שבעבר החזקתי בדעה שונה לפיה מדובר על אזרחים סטנדרטים וחובה עלינו לתת להם את כל האפשרויות להשתלב, היום הדבר נידון לכשלון וחבל על מאמץ. כרגע, מבחינתי, חובת ההוכחה על הערבים ולא עלינו. אגב, מבחינת הצדק האבסולוטי, גם אני מודה שהיה אסור להפלות אותם וכאמור, לתת להם את כל האפשרויות, אפילו בימינו אלה. אלה שאם בעבר היה לדבר סיכוי להצליח, היום אין לזה סיכוי וחבל לזרוק כסף או משאווים אחרים על דבר הנידון לכשלון, ובכל מקרה היום איני מעונינת בהם כאזרחי המדינה ואני מקבלת זאת בלית ברירה. לדעתי זו הגעתי מתוך הסתכלות במסרים בכל הפגנה והתארגנות של קבוצות ערביות או מניפסט יחיד, מאיגודי סטודנטים, אומנים, קבוצות דתיות, מאומות אוקטובר 2000 ועד לעבודתם של חברי הכנסת שלהם או מאמרים אישים בעיתונות של יחידים וסתם ערבים המתקשרים לתוכניות רדיו בהם ניתנת אפשרות למאזינים להביא את דעתם ומפורומי דו קיום וערבים-ישראלים. ואתה עצמך, האם מודה שקיים מאבק נגד מדינת ישראל? האם הינך מאמין שהמאבק הוא רק על שיוויון? מה הם מקורות אמונתך?
