חןןןן../images/Emo24.gif
את צודקת במה שכתבת בבדידות.האושר הוא בליהיות ביחד ולא כל אחד לחוד. ב--כדי להגיע לאושר,עוברים שבעה מדורי גהנום. ד--מעות הזולגות מעיניים דמעות אושר ואכזבה י--ום רודף יום,שעה רודפת שעה,אצלי בחדרים דבר לא השתנה. ד--רך עפר קשה היא ומפרכת,ברגליים יחפות עליה דורכת ו--אני כסומא ממשיכה במדבר ללכת.נאחזת בכוח נאחזת בעוז,רוצה באושר לרגע לאחוז... ת--מיד בשעת הדמדומים,עולים וצצים בי דברים אחרים.כמו:מה עשיתי,ומה עוד נותר,האם אספיק עוד...או שמא מאוחר?! הבדידות לעצמות חודרת אל כל פינה וחלקה טובה בנו מחלחלת אך שם,בקצה המנהרה, קרן אור אל תוך חדרינו חודרת מעט אושר ותקווה נותנת. שיהיה לכולנו רק טוב