לילה פראי
אתה במעקב שקט מאחורי גדר שיחים, אתה יושב משתופף על הברכיים, בהמתנה שלווה. יש לך עוד כשעה כי באת מוקדם. נשוא המעקב עדיין לא נצפה בסביבה.
קודם ריח נשי ואחר כך יד קלילה חולפת על פני העורף, יד קטנה יחסית, נשית ורכה. ואז שתי ידיים מכסות בעדינות את עיניך, מאחור, ואתה מגשש ללטף אותן, בזמן שריח מתקתק מתקרב לאפך, ונשיקה קלילה חולפת על השפתיים שלך. הריח שלה מוכר לך, אבל אתה לא זוכר מאיפה ומתי. בכל אופן אתה כבר אחוז לחלוטין בפה שלה, בלשון שלה שחולפת בתוך הפה שלך עמוק... ביד אחת אתה עובר מהצואר שלה למטה, לכתפיים ולשכמות, וביד השניה אתה נעזר כדי להתרומם לאט, שלא לפגוע באף שלה, למשל...
היא לוחשת שתעצום עיניים, ושתישאר עם הגב אליה. ואתה נענה לה. השיחים העבותים מסתירים אתכם די טוב מהרחוב, בדקת את זה קודם כשהתכוננת למעקב, ואתה תוהה איך היא הגיעה בכלל לשם. אתה מפסיק לחשוב כשאתה מרגיש את הידיים שלה עוברות מליטוף בחזה שלך למטה, לבטן, ועוד למטה, מגששות דרך החגורה, ומתירות אותה. הידיים נעימות ורכות, אבל בטוחות במה שהן עושות. היא לוחשת כך שאתה לא יכול לזהות את הקול, אבל הויברציה של הקול שלה ישר על הגב שלך, ככה זה יוצא מבחינת הגבהים שלכם.
היא לוחשת לך, שאיזה ערב מקסים הולך להיות לה, ככה למצוא חתיך כזה על הדרך, וש..ש..ש.., תשאיר את העיניים שלך עצומות.
פתאום האחיזה שלה בבת אחת נעלמת.
אבל הלחישה שלה מרגיעה אותך שהכל בסדר, היא פה.
ידיים בכפתורי המכנסיים, מתירות אותם אחד אחד, אצבע שלה, אתה מרגיש את הציפורן המטופחת על הפה שלך, נכנסת לתוכו. אתה מוצץ אותה, ומרגיש אותה כמו לשון רכה . הפרא שלך כבר מהדק את התחתונים בטירוף. ואז אתה מרגיש אותו יוצא לחופשי...
הוא יוצא בתנועה קפיצית גמישה מהידוק הבוקסרים. אתה יכול לשמוע אותם ישר טוענים בפניך "סליחה, עשינו מה שיכולנו, פשוט הוא קפץ לו, כאילו קיבל קפיצים חדשים",
בטח, ההגנה הטובה ביותר היא התקפה, ומי כמו בוקסרים של קלווין קליין יודעים את זה.
אין לך עניין לפשר בינהם, שיסתדרו לבד, מצידך, הם מיותרים, התחתונים, כמובן שאת זה אתה לא תגיד להם עכשיו, כשהם רטובים מרוב המאמץ לשמור על החבילה שלך.
אבל הפרא הזה מרגיש פתאום איך אצבעות קטנות מכוונות אותו, לא חזרה לתחתונים המבואסים, לא!
הוא נדחף לתוך רכות ורטיבות מדהימה, ולשון רכה אך חזקה טופחת על ראשו, ועוברת ללטף אותו לכל אורכו, מהבסיס ולאט לאט למעלה, והוא מזדקף, מבסוט, מאושר, משפריץ קצת גאווה לחה, "אתם רואים? מי צריך אתכם בכלל?!" הוא יורק לתחתונים, אבל מהר מאד הוא סותם את הפה, ליתר דיוק לשון ושפתיים רכות סותמות לו את הפה, ומתחילות לינוק אותו..
אתה חושב, אולי אני צריך להתערב פה בינהם, אני לא צריך מהומות עכשיו בבית התחתון, אבל צמרמורת של עונג ועוד אחת ועוד אחת חולפת מלמטה עד ממש לפנים ולאוזניים שלך, ואתה נאנק, בשקט, ומשתתק, ומתמסר לתנועות שהאגן שלך מתחיל לעשות, תנועות ריקוד לטיני אולי, והעיניים שלך נעצמות יותר, ואתה מרגיש שהפרא שלך עוד מעט מתפוצץ לו, האגן נרעד, מתכווץ, ואתה שומע אותה לוחשת "תביא את זה, עכשיו" ...
אתה לא הטיפוס הממושמע, בדרך כלל. אבל ברגע זה, אתה מאציל סמכויות לפרא. "נראה מה הוא יגיד, נתייעץ איתו" אתה חושב. אבל הפרא שלך נדחף עוד ועוד, עמוק יותר ויותר לתוך הרכות והחמימות הרטובה שם, ולא נראה לך שהוא יזכור עכשיו שדינו לחזור לתחתונים אם הוא יביא את זה עכשיו...
ואתה מפסיק לחשוב.
גם הוא.
והאגן מתכווץ, ואתה גונח גניחה חזקה לא רצונית, אוחז את הראש שלה בשיער - חזק חזק ודוחף שוב עמוק יותר, ומתפוצץ בסלואו מושן.
והיא חומקת מאחוריך, וידיה עוצמות את עיניך, שטרם פתחת בכלל. היא מתרוממת עד קצה האצבעות, ומנשקת את העורף שלך, ולוחשת לך - היה לי נעים. ויד שלה משחילה לך לתחתונים פתק.
אתה עדיין מתגבר על הרטטים בגוף בזמן שהמגע שלה הופך לטביעת זכרון על העורף שלך, הולכת ומתקררת ברוח של לילה סתוי. הטלפון שלך נרעד במכנסיים.
אתה עונה שאתה כבר בעמדה, והכל בסדר, "מה בסדר?" השותף שלך צועק באוזן, יש עדויות שראו אותה בסביבה שלך, לא ראית כלום, 'תה רוצה ל'גיד לי?"
"את מי?" אתה שואל, עדיין מתנשף.
"אותה, את המטרידה מהדרום, זאת שתופסת גברים ומטרידה אותם"
אתה שומע אותם למטה ממשיכים את המריבה הבלתי פוסקת שלהם. ילדים..!
"נו, ידענו שתחזור הביתה בסוף, אתה רואה שאתה צריך אותנו?"
אין לפרא כוח למריבות ודיבורים. "בחיאת, קלוין, תפרגנו קצת, נו... זוזו, ותנו מקום לנוח ותשתקו כבר!"...
אתה מכניס יד לבוקסר להוציא את הפתק שלה ולהציץ בו. "מה היא כותבת? מה היא אומרת עלי?" הפרא שואל, בציפיה, הוא שוב דרוך כמו תורן, והבוקסרים נמתחים לשמוע את התשובה שלך.
אתה מחייך, טופח עליהם, וחושב "שיסתדרו בעצמם". וסוגר כפתור אחרי כפתור, יש לך מטרידה סדרתית לתפוס...
אתה במעקב שקט מאחורי גדר שיחים, אתה יושב משתופף על הברכיים, בהמתנה שלווה. יש לך עוד כשעה כי באת מוקדם. נשוא המעקב עדיין לא נצפה בסביבה.
קודם ריח נשי ואחר כך יד קלילה חולפת על פני העורף, יד קטנה יחסית, נשית ורכה. ואז שתי ידיים מכסות בעדינות את עיניך, מאחור, ואתה מגשש ללטף אותן, בזמן שריח מתקתק מתקרב לאפך, ונשיקה קלילה חולפת על השפתיים שלך. הריח שלה מוכר לך, אבל אתה לא זוכר מאיפה ומתי. בכל אופן אתה כבר אחוז לחלוטין בפה שלה, בלשון שלה שחולפת בתוך הפה שלך עמוק... ביד אחת אתה עובר מהצואר שלה למטה, לכתפיים ולשכמות, וביד השניה אתה נעזר כדי להתרומם לאט, שלא לפגוע באף שלה, למשל...
היא לוחשת שתעצום עיניים, ושתישאר עם הגב אליה. ואתה נענה לה. השיחים העבותים מסתירים אתכם די טוב מהרחוב, בדקת את זה קודם כשהתכוננת למעקב, ואתה תוהה איך היא הגיעה בכלל לשם. אתה מפסיק לחשוב כשאתה מרגיש את הידיים שלה עוברות מליטוף בחזה שלך למטה, לבטן, ועוד למטה, מגששות דרך החגורה, ומתירות אותה. הידיים נעימות ורכות, אבל בטוחות במה שהן עושות. היא לוחשת כך שאתה לא יכול לזהות את הקול, אבל הויברציה של הקול שלה ישר על הגב שלך, ככה זה יוצא מבחינת הגבהים שלכם.
היא לוחשת לך, שאיזה ערב מקסים הולך להיות לה, ככה למצוא חתיך כזה על הדרך, וש..ש..ש.., תשאיר את העיניים שלך עצומות.
פתאום האחיזה שלה בבת אחת נעלמת.
אבל הלחישה שלה מרגיעה אותך שהכל בסדר, היא פה.
ידיים בכפתורי המכנסיים, מתירות אותם אחד אחד, אצבע שלה, אתה מרגיש את הציפורן המטופחת על הפה שלך, נכנסת לתוכו. אתה מוצץ אותה, ומרגיש אותה כמו לשון רכה . הפרא שלך כבר מהדק את התחתונים בטירוף. ואז אתה מרגיש אותו יוצא לחופשי...
הוא יוצא בתנועה קפיצית גמישה מהידוק הבוקסרים. אתה יכול לשמוע אותם ישר טוענים בפניך "סליחה, עשינו מה שיכולנו, פשוט הוא קפץ לו, כאילו קיבל קפיצים חדשים",
בטח, ההגנה הטובה ביותר היא התקפה, ומי כמו בוקסרים של קלווין קליין יודעים את זה.
אין לך עניין לפשר בינהם, שיסתדרו לבד, מצידך, הם מיותרים, התחתונים, כמובן שאת זה אתה לא תגיד להם עכשיו, כשהם רטובים מרוב המאמץ לשמור על החבילה שלך.
אבל הפרא הזה מרגיש פתאום איך אצבעות קטנות מכוונות אותו, לא חזרה לתחתונים המבואסים, לא!
הוא נדחף לתוך רכות ורטיבות מדהימה, ולשון רכה אך חזקה טופחת על ראשו, ועוברת ללטף אותו לכל אורכו, מהבסיס ולאט לאט למעלה, והוא מזדקף, מבסוט, מאושר, משפריץ קצת גאווה לחה, "אתם רואים? מי צריך אתכם בכלל?!" הוא יורק לתחתונים, אבל מהר מאד הוא סותם את הפה, ליתר דיוק לשון ושפתיים רכות סותמות לו את הפה, ומתחילות לינוק אותו..
אתה חושב, אולי אני צריך להתערב פה בינהם, אני לא צריך מהומות עכשיו בבית התחתון, אבל צמרמורת של עונג ועוד אחת ועוד אחת חולפת מלמטה עד ממש לפנים ולאוזניים שלך, ואתה נאנק, בשקט, ומשתתק, ומתמסר לתנועות שהאגן שלך מתחיל לעשות, תנועות ריקוד לטיני אולי, והעיניים שלך נעצמות יותר, ואתה מרגיש שהפרא שלך עוד מעט מתפוצץ לו, האגן נרעד, מתכווץ, ואתה שומע אותה לוחשת "תביא את זה, עכשיו" ...
אתה לא הטיפוס הממושמע, בדרך כלל. אבל ברגע זה, אתה מאציל סמכויות לפרא. "נראה מה הוא יגיד, נתייעץ איתו" אתה חושב. אבל הפרא שלך נדחף עוד ועוד, עמוק יותר ויותר לתוך הרכות והחמימות הרטובה שם, ולא נראה לך שהוא יזכור עכשיו שדינו לחזור לתחתונים אם הוא יביא את זה עכשיו...
ואתה מפסיק לחשוב.
גם הוא.
והאגן מתכווץ, ואתה גונח גניחה חזקה לא רצונית, אוחז את הראש שלה בשיער - חזק חזק ודוחף שוב עמוק יותר, ומתפוצץ בסלואו מושן.
והיא חומקת מאחוריך, וידיה עוצמות את עיניך, שטרם פתחת בכלל. היא מתרוממת עד קצה האצבעות, ומנשקת את העורף שלך, ולוחשת לך - היה לי נעים. ויד שלה משחילה לך לתחתונים פתק.
אתה עדיין מתגבר על הרטטים בגוף בזמן שהמגע שלה הופך לטביעת זכרון על העורף שלך, הולכת ומתקררת ברוח של לילה סתוי. הטלפון שלך נרעד במכנסיים.
אתה עונה שאתה כבר בעמדה, והכל בסדר, "מה בסדר?" השותף שלך צועק באוזן, יש עדויות שראו אותה בסביבה שלך, לא ראית כלום, 'תה רוצה ל'גיד לי?"
"את מי?" אתה שואל, עדיין מתנשף.
"אותה, את המטרידה מהדרום, זאת שתופסת גברים ומטרידה אותם"
אתה שומע אותם למטה ממשיכים את המריבה הבלתי פוסקת שלהם. ילדים..!
"נו, ידענו שתחזור הביתה בסוף, אתה רואה שאתה צריך אותנו?"
אין לפרא כוח למריבות ודיבורים. "בחיאת, קלוין, תפרגנו קצת, נו... זוזו, ותנו מקום לנוח ותשתקו כבר!"...
אתה מכניס יד לבוקסר להוציא את הפתק שלה ולהציץ בו. "מה היא כותבת? מה היא אומרת עלי?" הפרא שואל, בציפיה, הוא שוב דרוך כמו תורן, והבוקסרים נמתחים לשמוע את התשובה שלך.
אתה מחייך, טופח עליהם, וחושב "שיסתדרו בעצמם". וסוגר כפתור אחרי כפתור, יש לך מטרידה סדרתית לתפוס...