לילה לבן -
"רוצה אלייך ולא יודע איך ,עוד לא-עוד לא .. " עולם שלם של רעש יושב אצלי עכשיו , בתוך השקט הגדול הזה של הלילה . בפינת החדר בספה ממקוצעת , אדומה-מעור , נו כמו זאת של הזמנים המודרנים שאנחנו חיים בתוכם . בקבוק של יין חמוץ-מתוק , משתקף על זגוזית החלון המטושטת הרטובה מטיפות הלילה האחרון של חיינו . מנורת ניאון קטנה על שולחן כתיבה פניתי , מאירה את החיוך שלך דאז באותה מסגרת מאובקת. הנחתי את בקבוק יין המרוקן היטב ,בחזרה על השולחן ונשכבתי על השטיח במלון הזול , הממלא כל כך,לחום המלטף שחסר בחיי . עצמתי עיינים ודמיינתי אותך את הלילה הסוער האחרון לפני שהכל התפוצץ ביקשת לדבר איתי אמרת שזה קשה לך , האומנם צחקתי בצחוק ילדותי ,את כבר רוצה להיפרד ממני ?? נבהלת לרגע ,ואז עטפתי אותי בחיבוק ונשקת לשפתיי .. ציחקקתי על השטויות שלי ,ולחשת לי שאני האישה של חייך . התהפכתי לצד השטיח ודמעות זלגו מעייני , חמישה חודשים אחרי זה ואת עדיין צובטת לי בלב . בכיתי כמו תינוק הרוצה סוכריה , כמו אישה שרצתה את אהבתך . מחשבות החלו רצות במוחי , על אותם השקרים על אותם הדרכים שנתת לי להתאהב בך, גם אז לא באמת רצית להיפרד , בדיעבד רציתי לגלות לי הכל ,אולי אז עוד הייתי סולחת לך. אחרי הכל לא כל יום מכירים מישהי שחולת סרטן דמיוני . אחרי הכל את היית האישה של חיי . אישה שלרגע המגע שלה ליטף את גופי , ורגע אחר המגע שלה לא נשאר חייב שהדפתי אותך בכוחי המועט שנשאר בתוכי . שטפתי את פניי ,ונשמתי עמוק חקרתי את העיינים המשתקפות לי מול המראה העיניים האלה העצובות ,השמחות,הרגישות האמיתיות כל כך ,הפגועות כל כך . שירבטתי על המראה את שמך , בלי סימך קריאה שאלה ,או זעקה לעזרה . סגרתי את הדלת אחריי , בעדינות , לא בטריקה . נשבעת לעצמי ,שלא יהיו עוד לילות שכאלה של בכי וגעגוע על שקרי אהבתך. התעטפתי בפוך שמעל השמיכה במיטה במלון , נשמתי עמוק וחייכתי לעצמי מבפנים . זה הרגע התחיל היום המאושר בחיי . לב דבש .
"רוצה אלייך ולא יודע איך ,עוד לא-עוד לא .. " עולם שלם של רעש יושב אצלי עכשיו , בתוך השקט הגדול הזה של הלילה . בפינת החדר בספה ממקוצעת , אדומה-מעור , נו כמו זאת של הזמנים המודרנים שאנחנו חיים בתוכם . בקבוק של יין חמוץ-מתוק , משתקף על זגוזית החלון המטושטת הרטובה מטיפות הלילה האחרון של חיינו . מנורת ניאון קטנה על שולחן כתיבה פניתי , מאירה את החיוך שלך דאז באותה מסגרת מאובקת. הנחתי את בקבוק יין המרוקן היטב ,בחזרה על השולחן ונשכבתי על השטיח במלון הזול , הממלא כל כך,לחום המלטף שחסר בחיי . עצמתי עיינים ודמיינתי אותך את הלילה הסוער האחרון לפני שהכל התפוצץ ביקשת לדבר איתי אמרת שזה קשה לך , האומנם צחקתי בצחוק ילדותי ,את כבר רוצה להיפרד ממני ?? נבהלת לרגע ,ואז עטפתי אותי בחיבוק ונשקת לשפתיי .. ציחקקתי על השטויות שלי ,ולחשת לי שאני האישה של חייך . התהפכתי לצד השטיח ודמעות זלגו מעייני , חמישה חודשים אחרי זה ואת עדיין צובטת לי בלב . בכיתי כמו תינוק הרוצה סוכריה , כמו אישה שרצתה את אהבתך . מחשבות החלו רצות במוחי , על אותם השקרים על אותם הדרכים שנתת לי להתאהב בך, גם אז לא באמת רצית להיפרד , בדיעבד רציתי לגלות לי הכל ,אולי אז עוד הייתי סולחת לך. אחרי הכל לא כל יום מכירים מישהי שחולת סרטן דמיוני . אחרי הכל את היית האישה של חיי . אישה שלרגע המגע שלה ליטף את גופי , ורגע אחר המגע שלה לא נשאר חייב שהדפתי אותך בכוחי המועט שנשאר בתוכי . שטפתי את פניי ,ונשמתי עמוק חקרתי את העיינים המשתקפות לי מול המראה העיניים האלה העצובות ,השמחות,הרגישות האמיתיות כל כך ,הפגועות כל כך . שירבטתי על המראה את שמך , בלי סימך קריאה שאלה ,או זעקה לעזרה . סגרתי את הדלת אחריי , בעדינות , לא בטריקה . נשבעת לעצמי ,שלא יהיו עוד לילות שכאלה של בכי וגעגוע על שקרי אהבתך. התעטפתי בפוך שמעל השמיכה במיטה במלון , נשמתי עמוק וחייכתי לעצמי מבפנים . זה הרגע התחיל היום המאושר בחיי . לב דבש .
