לילה לא שקט

[ד ו ל ה]

לילה לא שקט

הילדים הלכו לא מזמן הבית שקט ואני עובדת מידי פעם מציצה כאן וקוראת על חתונות וראש השנה על אהבות וזכרונות ולאט לאט זה מציף אותי העצב... עצב עמוק, שעולה מבפנים על אישה אחת, לא אמיצה במיוחד שבחרה להיות לבד והיא פוחדת פחד מוות שאיבדה את היכולת לאהוב שוב מכל הלב והנשמה... שלח...

 

[ל י M ו ר]

../images/Emo141.gif

נדמה שזה רק החומות שאנחנו בונים, שגורמות לנו לחשוב שאיבדנו את היכולת לאהוב. כי האהבה תמיד נמצאת שם עמוק אם רק נפסיק לפחד

 

[ב ו ע ו ת]

יפה ואמיצה

זה מה שאת.

 

[טללי בוקר]

האישה האחת ההיא

צריכה זמן לתת לבריכת ההזדקקות להתמלא מחדש. אהבה נוצרת מתוך הזדקקות, מתוך צורך באהבתו של האחר, מתוך חוסר, מתוך מודעות לחוסר, מתוך מודעות לכך ששניים זה יותר מאחד ואחד זה פחות מדי. לפעמים אנחנו חזקים מדי, מלאים מדי, בטוחים מדי לאהוב. כשאנחנו צוברים שעות לבד מתרוקנת לה לאט לאט בריכת הבטחון העצמי וה-self sufficiency ומתמלאת לה בריכת ההזדקקות. עוד כמה קוב וזה יבוא. וגם הוא יבוא.

 

[שלגיה 13]

לא מתוך חוסר, אני מאמינה....

נוצרת אהבה בריאה, כי אם מתוך ה"יש", ואז זה בא מבלי שנרגיש כי יש לנו מה להציע לעולם ואנחנו לא משדרים הזדקקות וחוסר. זה לא סותר את הידיעה שאנחנו רוצים ומחפשים בן זוג, כי "לא טוב היות האדם לבדו".

 

[טללי בוקר]

יש סיסמאות ויש מציאות

מי שטוב לו עם עצמו לא זקוק לבן זוג, למה לצאת מתוך מה שעושה לו טוב? והמציאות היא שבאמת "לא טוב היות האדם לבדו" וזה סותר באופן מוחלט את סיפורי "שלמות רוחנית בשבעה צעדים" על אהבה מתוך יש. פשוט סותר את זה.

 

[ערסlight]

כולנו מפחדים.

הגיבורים הם אלה שעושים את הנכון, למרות הפחד. ורק מי שמעז... זוכה.

 

[noali]

העצב שלה

עיניים חודרות עמוקות והבפנים שלה מלא באהבה וחיוך אחד שכולו אמת ויופי (יש בך אוקינוסים של אהבה ויש בך גם עצב ויש בך גם אומץ ויש בך גם פחד ויש בך זיכרונות ויש בך חלומות יש בה משהו אחר ...)

 

[סחלב פראי המקורית]

את לא לבד

יודעת שזה לא עוזר אבל ליבי איתך כמוני כמוך אצלי רק שהילדים עדיין ערים ואני מול המחשב וכל שיר ברדיו מעלה בי דמעות פרודה חדשה והפחד מציף את כולי והחנק שיש בגרון אינו עובר אבל אני צועדת קדימה ואיני מביטה לאחור

ענק ממני סחלב

 

[בדד1]

הפחד הוא תכונה אנושית

שמגבירה את העירנות שלנו לסובב אותנו הלבד הוא בדרך כלל זמני וגם מי שאצלו ארוך לומד לחיות איתו והיכולת לאהוב זה משהו שאינו הולך לאיבוד אף פעם רק מחכה אי שם בפינה שמישהו יעירנו

 

[d a n i e l s 5]

.......

האמת אין לי מה להגיד.... אבל מרגיש לי שחיבוקקקקקקקקקקקקקקקק היה מועיל כאן. והנה הוא נשלח אליך...... וירטואלי גם נחשב?

 

[t o t a l]

והפחדנית הזאת כל כך אמיצה

שיודעת להביט בעיניים פתוחות לתוך תוכה. להיות מודעת לעצמה. לאהוב את עצמה על אף ה"ליקויים". ולחייך לעולם באלף חיוכים. ואישה כזאת כל כך יפה. ולא יכולה לאבד את האהבה. זה כתוב לך על המצח וצורח לשמיים שבתוכך יש לב שעוד יאהב יותר משבעתיים.

 

[ליאל212]

טוטל התגובה כ"כ יפה ומעודדת ../images/Emo45.gif

 

[orange woman]

אין דבר כזה

מישהו שאהב פעם, אין דבר כזה שלא יאהב שוב. פעם לפני 8 שנים כשהייתי מין רובוט כזה שלא מרגיש כלום, לא אהבה, לא שנאה, לא קנאה, לא כאב, לא צער, לא חיבה, ממש כלום, מין חפץ אפילו לא חיה,משהו דומם כזה, הגיע בחור מקסים צעיר ממני בכמה שנים טובות, והלב שלי נפתח ואהב ואהב ואהב. אני חושבת שבחיים לא אשכח את ההרגשה הזו. את האהבה הזו שפרצה לה החוצה משום מקום. והוא רק היה שם, לא ניצל הזדמנויות, רק איפשר לי לאהוב. ומאז לא מוותרת על התחושה, לא מוכנה לשכוח אותה שוב, אין כמו ההרגשה של לאהוב שוב, הרגשות החיות הזו, ההרגשה שאת חיה ושאת נושמת ושאת מרגישה. ואז באו גם כל שאר התחושות והרגשות שהן מכלול היותנו בני אנוש.

 

[גליה 32 היחידה]

בדיוק כמו שבחיים לא נשכח לרכב

על אופניים. אי אפשר לשכוח איך לאהוב! (כל עוד זורם בך דם-). שלחי (בהזדהות אמיתית)!!!

 

[despite everything]

משהו שכתבתי לא מזמן ומתאים לכאן

הלידה היתה קשה ומסובכת. היו המון מכשולים ופחדים. האם העולם שידעתי פעם עדיין קיים? האם העולם יקבל אותי היום? איך מתחילים את החיים? איך נושמים שוב? איך זה כשמרגישים דברים? האם להרגיש זה אפשרי? איך זה לדבר ולאמר את מה שרוצים? איך אפשר לעמוד על שתי הרגלים וללכת? האם אדע פעם גם לרוץ? איך עוברים במסדרון הצר הזה ורואים את העולם שמחכה שם בסופו של המסדרון הצר והחשוך לקבל אותי. קצת דחיפות מרפקים ובעיטות. הרבה תמיכה מסביב. הרבה נשימות. והנה יצאתי אל העולם. והעולם רק חיכה לי שאחזור וקיבל אותי בזרועות פתוחות. העולם עטף אותי באהבה, העולם עדיין קיים. זה רק אני שהייתי בתרדמת של כמה שנים. עכשיו נולדתי מחדש ורוצה ללמוד ללכת, להרגיש, לרקוד, לקרוא, לדבר, לטייל, לחוות, לשמוח, להתעצב, לצחוק, לבכות, לשיר, לצעוק, ללחוש. והכל קורה. החיים והעולם חיכו לי. ואני רק פתחתי ידיים וקיבלתי וקיבלתי והפנמתי ונהניתי וכך גם היום. כל יום מביא עימו שיעור. לחיי החיים.

 

[naama78]

את הלבד שלי../images/Emo20.gif

לא אני בחרתי. בחרו בשבילי. כמה שפחדתי. לא ידעתי איך מסתכלים על העולם...אל העולם. פחדתי בעיקר מעצמי. פחדתי שלא יודעת, ששכחתי... חושי קהו, והלב קפא... בתהליך ההחלמה המפרך והכואב, הפשיר הלב, התעוררו החושים... אחסנתי את הפחדים במקום כבוד, הוצאתי את האומץ... לאט לאט זה קרה... הפחד קיים וטבעי, אך אל תתני לו להשתלט על חייך... אל תתני לו להוביל אותך... קחי את האומץ ובקשי ממנו שילווה אותך

הוא- חביב יותר...

 

[יערית]

האישה כלל לא איבדה

יכולת,לי מרגיש שהיא משקמת את עצמה, עד שיגיע הזמן לאהוב מכל הלב והנשמה.מותר להיות עצובים כשעצוב,אבל אי אפשר לאהוב בכל מצב ובכל מחיר.

 

[סוף עונה]

דולה ../images/Emo24.gif את בטח יודעת

שדולה היא אחת שעוזרת ליולדת להוציא לאויר העולם חיים חדשים. אני בטוחה, שאם רק תנסי לעשות נשימות נכון, תגלי שיש בך המון חיים חדשים שרוצים לפרוץ החוצה. תאפשרי להם, אל תחסמי אותם

אין לך מושג איזה משפט קשה ומורכב כתבת בהודעה שלך "פוחדת פחד מוות שאיבדה את היכולת לאהוב שוב מכל הלב והנשמה" אין לך מושג מי מהנשים אומרות אותו, ואת בטח ובטח לא נימנות ביניהן (אני מקווה) אז תזרקי את המשפט הזה לפח, ויאללה ללדת חיים חדשים.

 

[ד ו ל ה]

../images/Emo20.gif תודה על החיבוק העוטף הזה כאן

ותודה על המילים החמות, המנחמות אוהבת את היופי המתגלה ביושבי הבית הזה ברגעים הנכונים מחר יום חדש... דולה