לילה לא שקט

[שקד אור]

לילה לא שקט../images/Emo12.gif

היה לי יום מאוד קשה. אחרי ששמתי את בני על 5 מ"ג רטלין, בלב כבד מאוד, באתי היום ולכל העולם היה טענות נגדו. באתי איתו הביתה ובמקום להיות אוהדת וטובה, פשוט קרסתי, וקול ההמון דיבר מתוכי. ואחרי שהוא הלך לשון כ"כ עצוב, באו לי חלומות כ"כ רעים שבהם אני מתעללת בו. אני לא יודעת מה לעשות. כולם אומרים לי שאחרי שבוע צריך להוסיף עוד רטלין ואני פוחדת. הילד כבר גיבש את הדיעה שהוא ילד "רע", והדבר היחיד שאני מרגישה כרגע זה שאני האמא הכי רעה ואני לא יודעת איך לעבור את הלילה. לילה טוב.

 

[zivadina]

לא טוב לשבת על הגדר.

אם את מתנגדת לריטלין כי "קול ההמון אומר כך", ואת מרגישה ש"ההמון" צודק, אל תתני לילד ריטלין. אם את חושבת ש"קול ההמון" לא עזר עד עכשיו, וכדאי לנסות את הטיפול הרפואי המקובל, תלכי על כל הקופה. אי אפשר לשבת על הגדר במקרה הזה, כי כל החלטה דורשת ממך צעדי המשך, ואת צריכה להיות מחויבת לדרך שאת נוקטת כדי להצליח בה. נשמח לדון אתך בלבטים שלך.

 

[חיוך נצחי]

היה לילה קשה-היום יום חדש../images/Emo42.gif

נסי לנשום עמוק, להרגע מעט ובאמת לנסות להבין מה קורה. מבינה ממך שהוא נוטל את המינון שאמור להיות התחלתי עבורו ולא העלת עדיין? אם כך, חשוב לציין כי מינון חסר (נמוך מדי) יכול להחמיר את חוסר השקט ובעיות התנהגות, כי מינון נמוך מדי- יותר גרוע מכלום.... אז למעשה צריך להחליט אם מטפלים או לא? אם הימים הראשונים היו טובים יותר, סביר שהעלאה למינון מתאים תתן תוצאות חיוביות ותעזור לילד להבין שהוא לא הילד הרע- אלא פשוט היה לו רע... שלא באשמתו. את לא אמא רעה

את דואגת לו ועושה כמיטב יכולתך. גם אנו בני אדם ולעיתים- נופלים לרגע. את בהחלט יכולה לספר לילד שהיה יום קשה ולא התכוונת. היי- גם לנו מותר לשגות ואף להתנצל, נכון? בהחלט הייתי מספרת לילד שאינו ילד 'רע'. שלפעמים, קשה לו להבין באותו רגע שמה שהוא עושה/אומר- אינו מקובל וכי התוצאה תהיה כעס של הסביבה. אחד היתרונות הבולטים של טיפול תרופתי, הוא בעובדה שלא רק שהילד מרוכז ופתאום צובר הצלחות לימודיות, גם התנהגותו החברתית משתפרת ועם הזמן התוצאות של שילוב זה- העלאת הדימוי העצמי. בספר שלי- זה שווה את המאמץ. וכרואים פירות- זה מחזק גם את ההורים, גם את הילד. וכל זה- מניסיוני האישי עם 4 ילדים מטופלים בהצלחה. שיהיה יום נעים

 

[05 מיכל]

../images/Emo24.gif

היי, לכל אחד יש ימים איומים שהופכים לימים איומים לסביבה, לפעמים דווקא כשבסביבה הכי צריכים אותנו. אני מציעה לך להסביר את זה לילד, ולהסביר לו שאתמול היה לך יום כזה, ואת מצטערת שהוצאת את זה עליו בדיוק כשגם עליו עבר יום קשה. (דלגי על הקשר בין היום הקשה שלך למה שקורה אצלו. זה מיותר בשבילו.) והסבירי לו שאת יודעת שהוא מאוד רוצה להתנהג/לתפקד יותר טוב וקשה לו, ושאת מחפשת את הדרך לעזור לו, כי מגיעה לו עזרה, כי הוא ילד טוב שרוצה לעשות דברים טובים. ושבמהלך הניסיונות עלולים להיות ימים קשים עד שתמצאו את הדרך הנכונה. תראי, ייתכן שבעתיד יתגלה איזשהו נזק כלשהו של הרטלין. אבל את הנזק של המצב הקיים את מכירה היטב. הילד חושב את עצמו לילד רע, וזה נזק נורא. אני מציעה במצב הזה ללכת בדרך שגיל מאור ממליץ עליה לפעמים: קודם כול תעזרי לילד בדרך הכי מהירה עם רטלין (אחרי שתמצאי את המינון המתאים לו), ואחר כך תתחילי לחפש דרכים אחרות. ואם תמצאי והם יועילו - לא תצטרכו את הרטלין. כי עד שתמצאי את הדרך הזאת, המצב של הילד עלול להחמיר בהרבה. לגבי התלונות שהיו לכולם עליו אתמול, יש שתי אפשרויות: אפשרות אחת היא שבגלל ההסתגלות לתרופה הילד לא הרגיש בנוח אתמול. לי במהלך ההסתגלות לתרופה היתה תחושה מוזרה ולא נעימה בגוף, והיא ממש הקשתה עלי להתרכז. זה עבר מזמן. אז צריכים סבלנות. אפשרות אחרת היא שהמינון נמוך לו. חכי כמה ימים, ואם יש לך ספקות ספרי לנו מה קורה. יש להניח שנדע לייעץ לך אם לפנות אל הרופא ומה לשאול אותו. בהצלחה!

 

[05 מיכל]

עוד מילה:

תראי, כשהילד מקבל רטלין במינון מתאים והתנהגותו משתפרת, זו הזדמנות להראות לו שכשהוא רק יכול הוא בוחר בהתנהגות טובה, כלומר שהוא באמת ילד טוב. כמו שאמר בני כשהיה בערך בן 10: עם התרופה, אם אני רוצה לא לפטפט - אני יכול.

 

[שקד אור]

תודה לכולם../images/Emo39.gif

היום בבוקר נכנסתי למיטה של המתוק ונתתי לו כ"כ הרבה אהבה, התאפקתי משלוש בבוקר. אמרתי לו שהיום יהיה יום טוב. להעלות מינון ריטלין תמיד אפשר ולכן בבוקר בנוסף ל5 המ"ג, נתתי לו תוספת אומגה+B+ פיקנוגינול. והיום כשלקחתי אותו - מסרו לי שהיה יום טוב. אני כ"כ מפחדת מעוד יום כמו זה של אתמול. ואני פוחדת שאנשים "טובים" יאבחנו לי אותו ויגידו לי : "החמוד לא יכול לבוא אלינו הביתה כי הוא צריך מרחב", וכאלה. אבל אני חושבת שהקש ששבר את גב הגמל זה הזבל שקראתי במעריב. שאגב, באותו בית קפה ששם קראתי את הכתבה, מול כולם גם קרעתי אותה, שחלילה שעוד עיניים ישטפו בה.

 

[zivadina]

מאחלת לך ללכת רק לפי הרגש שלך

ועדיף שתתרכזי בתצפיות ואמפטיה לבן שלך מאשר בהכרזת כוונות מול כל הציבור (כמו לקרוע עתון). כי כאשר מכריזים משהו, צריך גם להתווכח עליו, ואז האנרגיה מוסטת בכוון של לשכנע את הסביבה שלך במקום להתקשר לילד שלך. אל תפחדי. תלכי על הטיפול התרופתי בדיוק לפי ההמלצות. אם כעבור 3 חודשים תראי ש"זה לא זה", תמיד תוכלי להפסיק אותו. אבל קודם כל, תתני לו צ'אנס ותוודעי שיש לכם נוירולוג שמבין עניין.

 

[מוטרד 19]

אולי אני רגשן...

אבל התרגשתי עד כדי דמעה בצד מהמשפט הטהור של ילד בן 10 (נשיקה בשמי) הייתי נותן כל הון על מנת להחזיר את הגלגל לגיל 10 ולקחת ריטלין ולא לסבול עוד כמה שנים נוראיות .

 

[עדו בן צבי]

כעת את צריכה ללמוד לסנגר על הילד

ולהסביר לכל העולם ואישתו שהוא לא 'ילד רע' ומה בדיוק כן ומה בדיוק לא הקשיים שלו. נסי לחפש חומר בנושא בעברית או באנגלית. ידוע לי שבארצות הברית מעבירים סדנאות על 'כיצד לגרום לבית הספר הציבורי לשרת הייטב את ילדך בעל המגבלה'. אני לא חושב בשום פנים ואופן שאת 'אמא רעה'. 'רעים וטובים' יש רק בסרטים גרועים. הרגישות שאת מגלה מראה שאיכפת לך.

 

[יש יש 4]

רציתי לשתף בחווית הריטלין אצלנו

יש לי ילד בן 8 שסובל מאוד מקשב וריכוז לקוי. ADD קלאסי. "מרחף", מפטפט, בוהה בחלל, לא עובד בכיתה, לעיתים מאחר לשיעור. בתחילת כיתה א' החלטנו לתת לו קונצרטה 18 מ"ג כדי שהוא יתחיל את מסלול בה"ס ברגל ימין ויצליח להפיק מעצמו את המקסימום האפשרי. אני ממש לא הייתי שלמה עם ההחלטה והרגשתי כל הזמן שאולי אני מרעילה אותו וכו'. בהמלצת המאבחנת הפסקתי לתת לו את הכדור במשך שבועיים כניסוי. (המורים לא ידעו על הניסוי דבר). השבועיים הללו היו ממש קטסטרופלים - לא היה מורה שלא כתב הערה והוא הרגיש ממש "מתחת לשטיח". כילד חכם מאוד הוא מיד הבחין בפער בין היכולת הפוטנציאלית שלו לבין המציאות, שכן ההספק בכיתה היה ירוד מאוד. הוא הרגיש לא שווה, נתון לביקורת בלתי פוסקת, מושפל ומאוכזב והיה ממש ממש אומלל. אחרי השבועיים הללו חזרתי לתת לו ריטאלין בכל בוקר אלא שעכשיו אני שלמה מאוד ויודעת שבזכות הכדור הזה הבטחון העצמי שלו גבוה כי הוא מצליח ללמוד. הכדור לא שינה את אישיותו ולכן הוא עדיין מפטפט מדי פעם ומתפרץ מדי פעם לדברי אחרים אבל זה לא דומה לתפקוד שלו בלי הכדור. למרות כל זה עדיין חשתי אשמה שאולי בגלל מתן הכדור הצמיחה שלו לגובה תפגע. כשדברתי עם הרופא המטפל על העניין הוא ענה לי תשובה שאני לעולם לא אשכח ומדי פעם אני חוזרת ואומרת לעצמי את תשובתו: אנחנו יותר בעד גובה נפשי

 

[05 מיכל]

צל"ש לרופא! אבל:

בשנים האחרונות ירדו מהסיפור של הפרעה לגדילה. התברר שהשינוי בדפוסי הגדילה לא קשור לרטלין אלא להפרעת הקשב עצמה. חוץ מזה, זה לא שלא צומחים לגובה, אלא שאת ה"קפיצה" העיקרית עושים בגיל קצת יותר מאוחר מילדים אחרים. אבל בכל מקרה הרופא שלכם צודק מאוד, והניסוח שלו נפלא!