אני רוצה להתנצל טריגר!
ביקשתי שהשרשור ימחק, אבל לבקשת אחרות הוא ישאר. אני רוצה להתנצל קודם כל אם מישהי נפגעה ממנו אישית. (הוא לא מכוון אישית) ובעיקר אני רוצה להבהיר את עצמי יש לי קושי בתרגום רגשות אני מניחה. וסיטואציה אחת שפחות קשורה מפוצצת את כל מה שאני מרגישה בלי קשר בכלל למה שקרה. אני חווה תקופה קשה. ואוגרת ובכלל לא מקשרת את הדברים ואז קורה משהו אחר והכל מתפרץ. ואני מניחה שזה מה שקרה גם כאן. ההתפרצויות זעם שלי לא מכוונות אישית. אני לא שונאת אף אחת. אני מוקירה על היום שהכרתי אנשים מדהימים כמוכם. רוב העולם שהיה לי הלך, אתם אלה שנשארתם. אני כועסת אני מאוכזבת כי נמאס לי לראות קברים אני כועסת על עצמי באותה המידה אני כועסת כי אני מבינה אני כועסת בעיקר כי אני לא מבינה אני לא מבינה איך המחלה הזאת מנצחת עולמות כאלה יפים. אני לא מצליחה להבין איך עדיין אנחנו נותנים לה להרוס לנו את מה שאנחנו בונות בשתי ידיים. אני כועסת כי אני יודעת שאני באמת מנסה להילחם ואני עדיין שם אני כועסת מאוכזבת כי אין תרופה לאבן בנפש. אני כואבת את זה שאני לא מצליחה ואין לי הסבר לזה. כי אני באמת יודעת שאני כל כך מנסה. אני כואבת את זה שאני רואה אחרות נאבקות אומרות מבטיחות ושבועיים אחרי זה הן שוב בבית. אני רואה מכורים נקיים והם חיים רק את היום אבל הם נשארים מכורים. אני באה למרכז וכל פעם מישהו אחר מעד. כל מחזור רק 1 אולי נשאר נקי 1! אתם מצליחים להבין מה זה אומר? ולא כי הם לא רוצים. כולם רוצים. כי זה או הניקיון או המוות והמוות אורב ואני שומעת על איך ההוא וההוא וההיא שמתה. ואם רק יום אחד קודם היו מקבלים אותה. ומדריכים של שנים של 20 שנות ניקיון נופלים בשביל סטלה אחת. ואין כלום בשימוש ואין כלום ברזון ואין כלום בשום מקום רק מוות ועדיין כולם שם ובירה זה לא אלכוהול, וגראס זה לא סמים, וספורט אינטנסיבי זה לא הפרעת אכילה, ולאכול מעט זה לשמור, כמה סיפורים אני שומעת ובסוף אני מניחה זר וכולם אומרים לי תאמיני השאלה במה?
[אנסה לתפוס אותך בפייס..או SMS..קצת דואגת..]