"לילה טוב"

[מודה ועוזבת]

"לילה טוב"

לילה טוב... אני סוגרת את השפורפרת. ונכנסת תחת השמיכה הגדולה. כולי לחה עדיין. המילים שהוא לחש הצורה בה הוא גנח. כל כך חי כל כך אמיתי. כל כך איתי. אני עוצמת עיניים לאט,מתפללת בתוכי שמחר הוא יהיה כאן באמת. אני שולחת שוב אצבעות לתוכי. עדיין לא נרגעתי. עוד פורקן אחד ודי. אחרון. מריחה את תאוותי מבין אצבעותיי, רוצה שכך בדיוק הוא יטעם אותי. האצבעות נעות בפנים,ורוח קרה נכנסת לי לפנים. מקפיאה לי את הצורה ועוד יותר... הפנים שיוצאות מתוך השמיכה... "לא חינכו אותך לנעול את הדלת לפני השינה?" "תחנך אותי אתה!" מישהו מתנדב לחנך???

 

[אותו חייל דתי]

אני אני אני.

אני מתנדב.בשבילך הכל.כל מה שתבקשי.

 

[ferdinand]

אשמורת שלישית

דלת פתוחה, נכנס חרש. מתיישב על כיסא, בחדר שצוייר במילים, אורב בחשיכה. ריח של תשוקה. ממלמלת משהו מתוך שינה. זרועה שלוחה מתוך שמיכה, מתקרב בזהירות, מרחרח, קצב נשימותיה משתנה. עדיין זכרון קל של ניחוח שגם הוא צוייר רק במילים. לוקח אצבע בין שפתיי, מתעוררת בבהלה. אההה, זה אתה? עדיין פחד בעייניה. קר פה , זורק מעליה את השמיכה. גוף חשוף, בוהק באור הירח. בא בין ירכיה, פתוחה אליי. יד שולח, עדיין זה בוער שם. רטוב, מבעבע. משיל מעליי את כסותי הישנה חדש עכשיו, קשה וקר. בלי טקס בישבן, באתי לקחת. ניזון מהחומה, מקפיא אותה. מתוכה. מרגיש אותה עוטפת, נאנקת, חזק, בועל אותה בכוח ירכיים סביב מתניים ציפרניים שורטות בשר אז לרגע קל, החשיכה מוארת כמו מכת ברק. מישתהה שנייה אחת, שנייה אחת של חום דוגמית. פורש משם, ועל הדרך זורק – סגרי אחריי ת'דלת.

 

[ferdinand]

**ניזון מהחומה = ניזון מחומה