לילה טוב

גם מי שרואה את החלק הפחות טוב

בכל מצב שהוא נתקל בו - הוא ממורמר.
&nbsp
וזה מה שקורה פה איתך.
לא משנה איזו דעה/שאלה/בעיה עולה - אתה תוקף את הכותב/ת ו"מראה לו/לה" כמה שהם טיפשים.
&nbsp
לזה קוראים מרירות.
&nbsp
גם התרופות נגד דיכאון/חרדה שאתה מרשה לך להמליץ עליהם פה לאנשים - לא עושות טוב לדימוי שלך.
(דרך אגב, בקיאות מרשימה, כמה פעמים נאלצתי להסתייע בביתי הבכירה שהיא פסיכולוגית במקצועה, שתעזור לי להבין על איזה תרופות אתה ממליץ)
&nbsp
&nbsp
האמת בעולם היא, שכל דבר אנשים חווים אחרת:
לא כל הגירושין מרירים
אנשים שונים חווים את אותה חוויה עצמה בדרכים שונות
לא כל המזרחיות חולות נפש
לא כל הנשים היסטריות
לא כל הגברים הם מסכנים ותמימים
וכו'
&nbsp
&nbsp
האמת, למרות מה שחושבים, אינה אחד חד-משמעית. במיוחד כשמדובר בבני אדם.
&nbsp
קרא את תגובותיך ברצף - תגלה עולם חדש על איך שאתה נתפס בעיני רוב באי הפורום.
&nbsp
 

ye44

New member
המרירות היחידה שיש לי

זה מהאספרסו שהכנת לי אני אוהב חצי כפית סוכר

חלילה אני לא מראה לו כמה הוא טיפש או טיפשים,
&nbsp
אני רק מייעץ להם מנקודת הראות שלי כיצד צריך לנהוג בסיטואציות
של החיים, מי רוצה יפנים ומי שלא רוצה שימשיך לדפדף.
&nbsp
אני לא ממליץ על
אני רק חושב שמי שלא יפנים
את מה שאני כותב הדרך שלו תהיה סלולה לבת שלך
 
אני הכנתי שוקו ולא אספרסו


ושוב, אני אומרת, שהדרך שלך היא לא שלך כולם.
יתכן שהלקחים שאתה הפקת מנסיון חייך אינו מתאים לאחרים.
&nbsp
וגם עידון בניסוח יכול לעשות הבדל.
&nbsp
מספיק שתכתוב, מנסיוני.....
כל התמונה משתנה.
 

Rtitan

New member
הקולה-זירו כבר לא מספיק טוב לטיפול בחרדות?...


איך תהילת עולם חולפת לה...
 

newway1

New member
בתור מכורה

לקולה זירו אני יכולה להצהיר שאני לא סובלת מחרדות...
האם זה קשור להתמכרות שלי?
כי אם כן - אני פוסלת להיגמל בשם הבריאות הנפשית שלי
 

ye44

New member
גם אני מכור

לקולה ZERO רק אל תשלבי את זה עם לאפות
כי זה יכניס אותך לדיכאון כי הג'ופה צומחת
&nbsp
וכשהג'ופה צומחת קשה למצוא זוגיות,את רואה
הכל קשור בהכל
 

ye44

New member
אבל היא

לא במועקה אתה מתבלבל מה קרה אלצהיימר לעת זקנה

קולה ZERO משחרר מועקות MAX משחרר חרדות
 

tch111

New member
אין מה לעשות, אתה צודק.

יש יתרונות וחסרונות בזוגיות, אך לדעתי, יש יותר יתרונות.
 

ye44

New member
אין לך מושג

הייתה לי זעה קרה על המצח,אבל תמיד הייתה מישהי שניגבה לי אותה עם מגבון של האגיס
 

דף חדש4

New member
שאפו על טבילת האש הראשונה

אין ספק שגרושין מכריחים אותך להתמודד לבד עם המון דברים שהיית רגיל ומעדיף להתמודד איתם בזוג.
לעשות יום הולדת לילד, בלי עזרה, לקחת אותם פעם ראשונה לבד לחופשה בארץ, בחו"ל. אין ספק שאתגרתי את עצמי מבחינת אומץ ומבחינת יכולת פיזית ונפשית בתקופת הגרושין וצמחתי ולמדתי להיות עצמאית יותר.
כשנכנס בן זוגי הנוכחי- הוא שם לב שאני עצמאית מדי. לא נותנת לו שיעזור לי. עושה ומחליטה הכל לבד.
התרגלתי.
אז כן- יש מקום קצת להרפות מזה כשנכנסים לזוגיות חדשה ויש קצת סתירה בין ההרגלים של הלבד להרגלים שנדרשים כשנמצאים בזוגיות וצריך להתחשב גם בבן הזוג ולהחליט דברים ביחד.
וכמו שלא סיגלתי ביום אחד את ההרגלים של זו ששורדת לבד כך לא אסגל לבד את ההרגל של להיות ביחד.
זה תהליך וזה קורה בהדרגה.
וייתכן, לא עשיתי על זה מחקר, שאם אתה לבד יותר מדי זמן- אז כן, קשה לך להכניס זוגיות למשוואה.
 

tch111

New member
מסכים בהחלט עם המשפט האחרון שלך.

הכרתי כמה נשים שהיו ב"לבד" זמן רב, ולא הסכימו בשום אופן לזוגיות צמודה חדשה.
 

eliya79

New member
מרגישה ממש כמוך.. נכון שהוא "שם" אם צריך אבל בפועל בעיקר השב

השבתות אני מרגישה הכי לבד..
ובעיקר כואב לי על הילדים כי הגדולה כבר גדולה (5.5) והקטן עדיין קטן (1.7) והוא הולך ועצמאי
אבל לא מספיק וכל שבת כשאני חושבת מה נעשה היום או לאן נלך אז יוצא לצערי שהגדולה לא
מקבלת מה שהיא רוצה כי אין מי שיהיה עם הקטן והיא מתוסכלת מזה (ובצדק..) והיא עצובה
ואין לי משפחה קרובה אלי שאני יכולה להיעזר בהם.
ואז היא מתרגזת וכועסת וגם אני וממש לא בא לי לעשות כלום וככה יוצא שבסוף נשארים בבית
או יוצאים לגינה (המאוסה..)
לא נעים ולא קל אבל בהחלט שלמה עם ההחלטה לסיים את בקשר הזה.
ויש לפעמים כעסים על עצמי למה לא ניסיתי עוד קצת לא בשבילי אלא בשביל הילדים
אבל אז אני נזכרת במשפט שאבא שלי אמר לי שעם כל האהבה המטורפת שלי לילדים
שאני לעולם לא אשכח שעם כל הקושי כשלי טוב אז גם להם טוב גם אם בהתחלה יש יותר עליות ומעט ירידות
זה רק תחילתו של פרק נוסף בחיים פרק הרבה יותר טוב מהקודם.. ושלעולם אני לא אבטל את עצמי שוב.
יהיה בסדר, מתי? מקווה שבקרוב מאוד
 

דף חדש4

New member
נקרעתי לתת לילדים מה שהם צריכים

חבל לי שאין לך משפחה קרובה שתעזור לך וחבל לי שהבת שלך מוותרת לאחיה.
הייתי עושה מאמץ בשבילה. זה חשוב. הייתי מתכננת שבת כיפית ומיוחדת לפחות פעם בחודש.
ללכת לים, לסרט, להזמין חברים לישון אצלה, להצטרף לטיול משפחות של החברה להגנת הטבע או של
משפחות של גרושים שמטיילים ("הלב") . לא הייתי נכנעת לדכאון או ליאוש שלי ומוותרת על לכייף רק בגלל
שזה דורש ממני יותר. המאמץ הזה משתלם כי אם לא תעשי את זה- המחיר שתשלמי בבעיות שיהיו לילדים בעתיד
יהיה גדול הרבה יותר מאשר להתאמץ עכשיו שיסבלו כמה שפחות.
 

eliya79

New member
פעם בחודש אפילו יותר (אם יוצא..) בהחלט יש יום שהוא נטו יום א

אמא ובת, יום שהוא רק שלנו.
ולא כל שבת מתבטלת ממ שלא אבל אני אומרת שזה הרבה יותר קשה כי הקטן
לא יכול, לרוב, להינות מדברים שמתאימים לגילה וליהך.
יש לי משפחה מדהימה!!! אין מילים לתאר עד כמה הם עוזרים אבל הם גרים רחוק ואני
נוסעת אחת לשבועיים והם לא תמיד יכולים להגיע (יש לי סבתא מאוד חולה ומה לעשות עם אחיינים..)
אבל השבתות האלו, הימים שבעבר קוטלגו "ליום משפחתי" כבר לא כאלו וזה כואב כי אבא אומנם
נמצא ואוהב מאוד אבל פחות לוקח לבד (היא לא אוהבת ללכת לאמא שלו) ובעיניים שלה אנחנו (אני והגרוש)
הרסנו לה איזו אידיליה מסויימת ואני הכי מבינה ומשתלת מאוד לפצות אבל לא תמיד זה יוצא..
ולפעמים גם אני נשברת (מותר לי..) ממש משתדלת שזה לא יקרה לידם.
אני יודעת שיהיה טוב - בטוחה בזה
אבל יקח עוד קצת זצן
 
יש הרבה דברים שהם שניהם

יכולים להנות מהם:
גינה
ים
ג'ימבורי
חברים
&nbsp
תכנני קודם, ואם את לא יוצאת תזמיני אנשים על ילדים בגילאים דומים.
 

eliya79

New member
נכון אבל גינה זה כמעט בשוטף.. ים (אני לא סובלת) ובריכה קשה ע

עם שניהם במים כי הוא משתולל ואז שוב נוצר מצב שהיא לא מקבלת
תשומת לב כי אני במרדף תמידי אחריו (הוא בנדיט אמיתי הגבר הקטן שלי חחחח)
אני לא מתלוננת לבסוף מוצאים משהו (פינות חי, ג'ימבורי, גואש וכו'..) וגם אם נשארים
בבית אז כן קצת מבאס אבל זה עובר והרבה פעמים בשישי היא הולכת לישון מאוחר
ככה שיש לנו הרבה זמן להינות ביחד ואנימרשה לה לישון איתי לפעמים אז בכללל היא בעננים.
אני לא מתלוננת (לא תמיד..) כן זה קשה אבל זו הייתה ההחלטה שלי לעתיד טוב יותר ושקט לי ולהם
ויש לזה השלכות... אין מה לעשות.
תודה
 
למעלה