DANIELLA24
New member
לילה טוב לכם
אני יוצאת כבר כמה חודשים עם אהבת חיי, ויודעת שזה הגבר שלו אנשא בעתיד, (בע"ה). אם היינו יכולים היינו מתחתנים כבר עכשיו, אבל בגלל כל מיני שיקולים (כלכליים, זה עדיין מוקדם, והוא עדיין בשנתו האחרונה ללימודיו באוניברסיטה), החלטנו שהזמן הכי טוב להתחתן, יהיה (בערך) בעוד כשמונה חודשים - שנה. בעיה אחת "קטנה" מפרידה ביני לבין האושר העילאי ומדירה שינה מעיני... - "אימו"! הגברת הנכבדה, בשנות ה60+ לחייה, אינה מרפה את חבל הטבור מצווארו הענוג של בנזוגי היקר. בנזוגי, כ"כ טוב וכ"כ מושלם, עד שאינו רואה את המוגזמות שבדבר. ולמה אני חושבת שזה מוגזם? אוקיי... נתחיל מכך, שהאם נעלבת כאשר הוא מעביר סופי שבוע שלמים איתי, בביתי, ומבקשת ממנו לשהות ביחד איתה ועם אביו, בביתם. בשבוע שעבר, הוא ויתר על כל סוף השבוע לצידי, רק בגלל שהיא ביקשה ממנו להיות בבית... היום, בילינו יחדיו את שעות הערב.. עד ש...קם ונסע חזרה לבית הוריו כי לא רצה שיישארו לבד במצב הזה, (אוקיי, ומה איתי?) במשך כל החודשים שאנו יוצאים גם קרו מקרים, אך בהתחלה עוד העלמתי עין... יש לציין כי לו שני אחים בוגרים ונשואים המגיעים הביתה לסופי שבוע פעם בכמה שבועות. בנזוגי, מאמין שכך צריך להיות הדבר ואם אמו רוצה אותו לצידה בסוף השבוע, כך צריך להיות. ולא משנה שאני גם רוצה אותו לצידי במהלך סוף השבוע. יש לציין ששנינו עודנו סטודנטים ועובדים כך שבמהלך השבוע אנחנו כמעט ולא מתראים. בנזוגי אוהב מאוד ומראה זאת, אוהב אהבה ללא גבולות, אך מצד שני, מגונן מדי על אמו ודי מעדיף אותה על פני. אני יודעת שאמא זו אמא, (גם בשבילי הוריי הם החשובים והיקרים לי מכל), אבל אני יודעת לעשות את ההפרדה והוא, לא. מה עושים עם "חמות" כזו, (שהיא בעצם עדיין לא חמותי, אבל בעתיד תהיה) אני כבר יודעת שביום מן הימים, כשאשב בחודש תשיעי בבית והיא תצלצל שיבוא לישון אצלה, הוא יקום ויעשה זאת... אינני רוצה להפסיד אותו ולוותר עליו מצד אחד, אבל אני גם לא יכולה להמשיך לחיות ככה. מה עושים?! בתודה ולילה טוב דניאלה.
אני יוצאת כבר כמה חודשים עם אהבת חיי, ויודעת שזה הגבר שלו אנשא בעתיד, (בע"ה). אם היינו יכולים היינו מתחתנים כבר עכשיו, אבל בגלל כל מיני שיקולים (כלכליים, זה עדיין מוקדם, והוא עדיין בשנתו האחרונה ללימודיו באוניברסיטה), החלטנו שהזמן הכי טוב להתחתן, יהיה (בערך) בעוד כשמונה חודשים - שנה. בעיה אחת "קטנה" מפרידה ביני לבין האושר העילאי ומדירה שינה מעיני... - "אימו"! הגברת הנכבדה, בשנות ה60+ לחייה, אינה מרפה את חבל הטבור מצווארו הענוג של בנזוגי היקר. בנזוגי, כ"כ טוב וכ"כ מושלם, עד שאינו רואה את המוגזמות שבדבר. ולמה אני חושבת שזה מוגזם? אוקיי... נתחיל מכך, שהאם נעלבת כאשר הוא מעביר סופי שבוע שלמים איתי, בביתי, ומבקשת ממנו לשהות ביחד איתה ועם אביו, בביתם. בשבוע שעבר, הוא ויתר על כל סוף השבוע לצידי, רק בגלל שהיא ביקשה ממנו להיות בבית... היום, בילינו יחדיו את שעות הערב.. עד ש...קם ונסע חזרה לבית הוריו כי לא רצה שיישארו לבד במצב הזה, (אוקיי, ומה איתי?) במשך כל החודשים שאנו יוצאים גם קרו מקרים, אך בהתחלה עוד העלמתי עין... יש לציין כי לו שני אחים בוגרים ונשואים המגיעים הביתה לסופי שבוע פעם בכמה שבועות. בנזוגי, מאמין שכך צריך להיות הדבר ואם אמו רוצה אותו לצידה בסוף השבוע, כך צריך להיות. ולא משנה שאני גם רוצה אותו לצידי במהלך סוף השבוע. יש לציין ששנינו עודנו סטודנטים ועובדים כך שבמהלך השבוע אנחנו כמעט ולא מתראים. בנזוגי אוהב מאוד ומראה זאת, אוהב אהבה ללא גבולות, אך מצד שני, מגונן מדי על אמו ודי מעדיף אותה על פני. אני יודעת שאמא זו אמא, (גם בשבילי הוריי הם החשובים והיקרים לי מכל), אבל אני יודעת לעשות את ההפרדה והוא, לא. מה עושים עם "חמות" כזו, (שהיא בעצם עדיין לא חמותי, אבל בעתיד תהיה) אני כבר יודעת שביום מן הימים, כשאשב בחודש תשיעי בבית והיא תצלצל שיבוא לישון אצלה, הוא יקום ויעשה זאת... אינני רוצה להפסיד אותו ולוותר עליו מצד אחד, אבל אני גם לא יכולה להמשיך לחיות ככה. מה עושים?! בתודה ולילה טוב דניאלה.