לילה טוב לכולן ../images/Emo140.gif
למי שתהתה לאן נעלמנו, רצינו להודיע ש...ילדנו... אני לא אאריך, רק רציתי לעדכן שלמרות שמאוד רציתי לידה כמה שיותר טבעית (אנדו ולפרוטומיה - לא הולכים טוב ביחד...), בסופו של דבר הגענו לתל השומר למעקב בגלל מיעוט מי שפיר ביום ראשון שעבר (ה-16). אחרי דיונים עם הצוות שכנענו אותם שאני אהיה במעקב ל24 שעות במחלקת "הריון בסיכון" לפני שמתחילים זירוז, ואכן למחרת כשכמות מי השפיר לא השתנתה משמעותית - המליצו לנו על זירוז באמצעות פרוסטגלנדינים - וזה מה שעשינו (למרות שאני מאוד לא אהבתי את הרעיון, וזה גם די כאב לי...). 10 שעות אחרי קבלת הזירוז, התחילו צירים ואיתם דימום, אמרתי לאחות אבל היא אמרה שזה נורמאלי ובגלל הזירוז. אחרי 4 שעות של צירי לחץ הזעקתי את שניר מהבית (הוא לא רצה לנסוע, אבל אני התעקשתי שיביא לי דברים נחוצים מהבית ושיישן קצת...), כשהוא הגיע כבר הייתי מחוברת למוניטור, שניר זיהה האטה בדופק של העובר במהלך הצירים, וגם קישר בין הדימום לצירים, ואז התחיל להזיז עניינים, הזעיק את כל המחלקה והועברתי בריצה לחדרי לידה, להכנה מהירה ולמעקב של 4 דקות במוניטור, תוך כדי הכנת חדר הניתוח לקיסרי חירום עקב הפרדות שיליה וחשד למים אקוניאליים (למזלי, כשביקשתי משניר ללמוד על הלידה הוא היה יסודי כל כך שיכל לזהות את הבעיה בזמן) לפי מה שהבנתי, הצוות הרפואי אמר שאם הייתי מגיעה לחדר הניתוח דקה מאוחר יותר, זה היה עלול להיות מאוחר מדי.. הקטנציק נולד ביום שלישי ה 18/4 בשעה 8:40, במשקל 3030 והוא הילד הכי מדהים בעולם ! (ממש לא משוחדת אה ?!
) השתחררנו מבית החולים רק אתמול בצהרים. את כל שארית אתמול ואת היום העברנו בהכנה לברית, שהיתה היום ועברה... ברוך השם, עם לא מעט דמעות, גם שלי וגם של שניר. אני עדיין סובלת מכאבי תופת בגלל החתך ובגלל שעדיין יש לי אויר בבטן - שזה הכאב החזק יותר, עדיין מוגבלת בתנועה ונשענת על הבעל המדהים שלי אפילו בפעולות הכי פשוטות (להתרומם מהמיטה...). אני רק מתנחמת בכך שעבר כבר שבוע, ולכן לפי התאוריה אני בחצי הדרך להרגיש יותר טוב.. הרופא ציין באוזנינו כי כיום "לא מערבבים שמחה בששון" ולכן, למעט במקרים בהן יש אנדומטריומה שמפריעה לניתוח הקיסרי, לא נוגעים בהדבקויות ולא מקלים על האנדומטריוזיס למרות שהבטן כבר פתוחה. הוא גם ציין שבתור חולת אנדומטריוזיס, ההחלמה מניתוח חירום שכזה תהיה קשה, ארוכה וכואבת
, עד שאני כבר מתחילה לחשוב על אם פונדקאית כאופציה לא רעה בכלל... רציתי להודות למעיני האחת שהיתה במעקב והשאירה לנו את הכבוד להודיע, עד היום ולכולן, על התמיכה לכל אורך ההתמודדות עם המחלה (שעוד נברר מה קורה איתה לאחר ההיריון והניתוח), לכל אורך ההיריון ובכלל איתן כבר בוכה - אז אני זזה
לילה טוב טלי, שניר ו... איתן
למי שתהתה לאן נעלמנו, רצינו להודיע ש...ילדנו... אני לא אאריך, רק רציתי לעדכן שלמרות שמאוד רציתי לידה כמה שיותר טבעית (אנדו ולפרוטומיה - לא הולכים טוב ביחד...), בסופו של דבר הגענו לתל השומר למעקב בגלל מיעוט מי שפיר ביום ראשון שעבר (ה-16). אחרי דיונים עם הצוות שכנענו אותם שאני אהיה במעקב ל24 שעות במחלקת "הריון בסיכון" לפני שמתחילים זירוז, ואכן למחרת כשכמות מי השפיר לא השתנתה משמעותית - המליצו לנו על זירוז באמצעות פרוסטגלנדינים - וזה מה שעשינו (למרות שאני מאוד לא אהבתי את הרעיון, וזה גם די כאב לי...). 10 שעות אחרי קבלת הזירוז, התחילו צירים ואיתם דימום, אמרתי לאחות אבל היא אמרה שזה נורמאלי ובגלל הזירוז. אחרי 4 שעות של צירי לחץ הזעקתי את שניר מהבית (הוא לא רצה לנסוע, אבל אני התעקשתי שיביא לי דברים נחוצים מהבית ושיישן קצת...), כשהוא הגיע כבר הייתי מחוברת למוניטור, שניר זיהה האטה בדופק של העובר במהלך הצירים, וגם קישר בין הדימום לצירים, ואז התחיל להזיז עניינים, הזעיק את כל המחלקה והועברתי בריצה לחדרי לידה, להכנה מהירה ולמעקב של 4 דקות במוניטור, תוך כדי הכנת חדר הניתוח לקיסרי חירום עקב הפרדות שיליה וחשד למים אקוניאליים (למזלי, כשביקשתי משניר ללמוד על הלידה הוא היה יסודי כל כך שיכל לזהות את הבעיה בזמן) לפי מה שהבנתי, הצוות הרפואי אמר שאם הייתי מגיעה לחדר הניתוח דקה מאוחר יותר, זה היה עלול להיות מאוחר מדי.. הקטנציק נולד ביום שלישי ה 18/4 בשעה 8:40, במשקל 3030 והוא הילד הכי מדהים בעולם ! (ממש לא משוחדת אה ?!
