לילה טוב בנות
אז סופסוף רמת הכאבים ירדה כמעט ב-100% ובהמלצתכן אני לוקחת משככים כבר מדרגת כאב בינונית וכך מצמצמת את התקפות הכאב ההיסטריות לכמעט 0. רק לא חסרה פצצה אחת, הכאב שחוויתי בחודש האחרון ללא הפסקה והיום הודיעו לי שלאור המצב הכלכלי במשק, המשרד בו אני עובדת שנתיים, המשרד בו הבוסים כ"כ מקסימים ומבינים ורוצים לחקור את האנדו כדי לדעת מה אני חווה, המשרד הזה - יסגר בעוד 30 יום ואני אשאר נטולת עבודה. אז אמנם בהתחלה לקחתי את העניין מאוד ללב ואח"כ נשמתי קצת ואמרתי טוב אז עכשיו יהיה לי זמן לטפל בעצמי ולנוח, ולנסות ליישם כמה מההמלצות שנתנו לי הבנות בפורום בין אם בשירשורים ובין אם במסרים אישיים. חשבתי על כך שאקח את כספי הפיצויים ואעשה טיול קצר לתאילנד בשנית, אבל זו תקופה לא מוצלחת ולכן דוחה את הרעיון עד יולי 2009, אז גם כמה מחברותיי יתפנו ונוכל לעשות טיול חוזר - תאילנד ברוב תפארתה. בקיצור, החלטתי לכתוב מכב תודה לבוסית היקרה שלי ולהביע את הערכתי בעיקר בכל הנוגע לאנדו ולרגישות שהראתה, כאישה בכלל וכבוסית בפרט. והתחלתי לכתוב והדמעות ממש נשפכו לי על המקלדת כמו נהר, קשה לי המחשבה שלא אעבוד איתה יותר, קשה לי המחשבה שצריכה שוב לערוך שינויים בחיי עד שנמצא תבמקום טוב ונוח לי. אני ממש לא בן אדם של שינויים. הייתי חייבת לפרוק מהלב, ומיד חשבתי עליכן
אז שיהיה לכן לילה טוב תודה על התמיכה בכל הודעה אתן חלק בלתי נפרד ממני ומחיי-לא יודעת מה עשיתי לפני שנכנסתי לכאן וד"א השבוע נכנסה לכאן מישהי שטענה שהיא הפסיקה להכנס לפורום כי זה הכניס אותה ליותר מועקות ועם הפורום לא יכלה להחלים, ואני כקונטרה רוצה לומר שבלעדיכן, אין סיכוי בעולם שאצליח להתגבר על האנדו, בלי התמיכה שלכן לא הייתי עוברת את החודש האחרון. אז המון תודות שוב לילה טוב שרון
אז סופסוף רמת הכאבים ירדה כמעט ב-100% ובהמלצתכן אני לוקחת משככים כבר מדרגת כאב בינונית וכך מצמצמת את התקפות הכאב ההיסטריות לכמעט 0. רק לא חסרה פצצה אחת, הכאב שחוויתי בחודש האחרון ללא הפסקה והיום הודיעו לי שלאור המצב הכלכלי במשק, המשרד בו אני עובדת שנתיים, המשרד בו הבוסים כ"כ מקסימים ומבינים ורוצים לחקור את האנדו כדי לדעת מה אני חווה, המשרד הזה - יסגר בעוד 30 יום ואני אשאר נטולת עבודה. אז אמנם בהתחלה לקחתי את העניין מאוד ללב ואח"כ נשמתי קצת ואמרתי טוב אז עכשיו יהיה לי זמן לטפל בעצמי ולנוח, ולנסות ליישם כמה מההמלצות שנתנו לי הבנות בפורום בין אם בשירשורים ובין אם במסרים אישיים. חשבתי על כך שאקח את כספי הפיצויים ואעשה טיול קצר לתאילנד בשנית, אבל זו תקופה לא מוצלחת ולכן דוחה את הרעיון עד יולי 2009, אז גם כמה מחברותיי יתפנו ונוכל לעשות טיול חוזר - תאילנד ברוב תפארתה. בקיצור, החלטתי לכתוב מכב תודה לבוסית היקרה שלי ולהביע את הערכתי בעיקר בכל הנוגע לאנדו ולרגישות שהראתה, כאישה בכלל וכבוסית בפרט. והתחלתי לכתוב והדמעות ממש נשפכו לי על המקלדת כמו נהר, קשה לי המחשבה שלא אעבוד איתה יותר, קשה לי המחשבה שצריכה שוב לערוך שינויים בחיי עד שנמצא תבמקום טוב ונוח לי. אני ממש לא בן אדם של שינויים. הייתי חייבת לפרוק מהלב, ומיד חשבתי עליכן
אז שיהיה לכן לילה טוב תודה על התמיכה בכל הודעה אתן חלק בלתי נפרד ממני ומחיי-לא יודעת מה עשיתי לפני שנכנסתי לכאן וד"א השבוע נכנסה לכאן מישהי שטענה שהיא הפסיקה להכנס לפורום כי זה הכניס אותה ליותר מועקות ועם הפורום לא יכלה להחלים, ואני כקונטרה רוצה לומר שבלעדיכן, אין סיכוי בעולם שאצליח להתגבר על האנדו, בלי התמיכה שלכן לא הייתי עוברת את החודש האחרון. אז המון תודות שוב לילה טוב שרון
