לילה בוקר יום שני

[שויו]

מגלית, לא הבנתי .... הפנסיונר עובד???

הוא בפנסיה , לא???

 

[שויו]

היום כולנו ישנות בלילה, שמעתן ?

מישהו אמר לי שאובמה נתן זמן למו"מ עד מחר . אם לא יצלח, אולי יתן לנו אישור לקרקעי..
אז היום בלילה זה לפני מחר , נכון?
אז הלילה אפשר לישון , בע"ה

ומגלית, ללא לדרוך על יבלות.. אני כבר ממש זומבי..
לא ישנה טוב כבר מלפני שבועיים. תכננתי לצאת לסופ"ש שעבר ולקרוע את הסדינים בנחירות.. אבל מישהו צחק עלינו בפרצוףףף. העיגולים השחורים מתחת לעיניים מגיעים כבר עד לחצי הלחי , עוד מעט אצטרך להסתובב עם בורקה

 

[ל י ת י1]

כן המפקדת

ואני בכלל חושבת שמגיע לי לקבל מצטיינת.
אספנו בצהריים את המתבגרת והלכנו לאכול בחוץ.
אחר כך נפרדנו מהזוגי-פרד והמשכנו שתינו למסע שופינג קטן.
למתבגרת נעליים ושתי חולצות ולי מגפיים.
באמצע התקשר הזוגי-פרד לדווח על מטחים לעבר הדרום.
עניתי לו בטון כזה שיבין שיתקשר רק כדי לבשר לי שהאדום בדרך הביתה ואני צריכה לחזור מהר כדי לבשל, אם זה לא זה אז אני לא זמינה

אז נכון שמגיע לי מצטיינת?

 

[ל י ת י1]

אההה....נזכרתי בעוד משהו...

גיסתי שהתקשרה להתעניין בשלומנו שאלה אם האדום היה בבית בשבת.
לא נבחתי עליה, לא הרמתי קול, לא נזפתי....עניתי בשקט ש"לא".
אז בטח שמגיע לי לקבל מצטיינת

 

[שויו]

ליתי בשבילך !

חבל שלא ידעתי .. הייתי שולחת אותך לקנות לי

, לבעל בגדים מאלף עד תו, להחליץ מכנסיים לזאטוט ועוד מיני משימות שאין לי ראש בשבילן ....
את גדולה !!!

 

[מגלית]

האמת ליתי, על זה מגיע לך את פרס ישראל

אני כבר מזמן הייתי נובחת, אבל לא סתם נביחות...
כאלו שהייתי מבריחה את כל מי שלידי...
ובזו הלשון:
"היה בבית בשבת? בטח היה!
מה נראה לך?
נראה לך שהוא היה בשבת???? (הרבה סימני שאלה)
את חיה במדינה הזו תגידי???? (שוב, הרבה סימני שאלה)
את מודעת למה שקורה?
ברור שהיה בשבת, לא רק בשבת, גם בראשון, שני ושלישי
את לא רואה שאני רגועה? מאוד רגועה? (שימי דגש על ה- מאוד)
איך את בכלל שואלת כזו שאלה?? אין לך טאקט?
מה זה טאקט? כנראה שבאמת את לא יודעת מה זה טאקט...
היה בבית בשבת...(כאן צריך טון מזלזל כזה)
מה זה היה...
גם השבת הוא יגיע... בטח שיגיע...את יודעת למה?
כי כנראה את תחליפי אותו!!!"

זהו...משהו כזה...
לא צורם מידי

 

[ל י ת י1]

אני יודעת שאת היית מגיבה כך

והאמת היא שגם דימיינתי את התגובה שלך לפני שכתבת ותיארת אותה אפילו.
לכן אני חושבת שמגיע לי פרס ולא חלמתי בכלל להציע את מועמדותך

 

[אמא מתגייסת]

בנות

כמה שאתן מדליקות כשאתן יורדות מהפסים. הייתי נותנת הכל כדי להשאיר אתכן במצב הזה, חוץ מאשר כניסה פנימה....
ליתי, מגלית, שויו, קשת, ריידר, פיסטוקה וכל השאר... אתן במיטבכן.

 

[ל י ת י1]

 

[אמא של פיסטוק11]

גם ממני

 

[05 מיכל]

תתפלאי מגלית, היו כאלה שיצאו

ואני לא מדברת על ג'ובניקים, אני מדברת על חיילים מהיחידה של הבן שלי (אולטרה-קרביים, כמו הבן שלך...)
אלא שאחרי זמן קצרצר בבית הקפיצו אותם בחזרה.
כן, גם אני התפלאתי כשהבן שלי סיפר על כך
***
שלום לכולכן, כמו שאתן רואות המצב מחזיר אותי אליכן אחרי תקופה של "התנזרות".
(פורומים הם מזללת-זמן תוקפנית למדי, אבל לפעמים פשוט יש חשק לחזור!)
משתדלת לשמור על שלווה, אבל היום התחלתי להרגיש שהלחץ עולה.
הבן לא נמצא על הגבול, וגם אם תהיה כניסה קרקעית - לא ברור אם הם ייכנסו או לא,
אבל ככל שאני שומעת ממנו על ההכנות למיניהן - לא בפירוט כמובן, רק מספיק בשביל להפעיל את הדמיון שלי -
אני מתחילה להילחץ.
***
אבל אני משתדלת.
חזקו ואמצו כולכן,
רק טוב!

 

[05 מיכל]

וכמובן, שכחתי: כל הכבוד בכל מקרה!

בלי שום קשר לעובדה שהיו כאלה שיצאו - בכל מקרה כל הכבוד לך על האיפוק!

 

[Rainbow100]

לגיסתך מגיע מצטיינת כי...

גיסתי עוד לא התקשרה

 

[ל י ת י1]

כבר שולחת לך את גיסתי

 

[mikilk]

טוב נו... מגיסתי אני לא מצפה אז לא מתאכזבת

הילד גוייס ברביעי שעבר, לא יצא שבת (לסגור שבת ראשונה לא קל לשני הצדדים) אבל זה אף פעם לא עניין אותה. למה שיעניין? לא התקרה אליו גם לפני הגיוס

 

[Rainbow100]

זה מדהים איך שיש אנשים שהם כל כך רחוקים

ממה שקורה ויש אנשים שהם כל כך רחוקים ממה שקורה אבל מעורבים.
כמו שכתבתי למעלה גיסתי עדייין לא התקשרה ומנגד מיום שישי בשעות הבוקר המוקדמות אני לא מפסיקה לקבל טלפונים מכל מיני חברים ומכרים מהארץ ומחו"ל ובשבת היתה כאן טיילת של אנשים שבאו לחזק אחרי שראו את המילואימניק על מדים .
שעה לפני שבת קבלתי טלפון מבני ברק מחסיד אחד שבקש לדעת מה שלום הבנים ושהוא מתפלל לשלום כל חיילי צה"ל ואפילו רצה לצאת לבאר שבע לשבת לחזק את התושבים אלא שהוא לא מצא פרטנר שיהיה מוכן לרדת איתו והוא זקוק למי שילווה אותו כי הוא עיוור.

מדהים,-על פניו אותם אנשים : לא נמצאים בקו האש, אין להם בנים בשירות פעיל ,- תגובות שונות כל כך .
זה מה יש.

 

[proudmom3]

גם אצלנו

גם אצלנו יש תופעה כזאות. כול משפחתי נמצאות בארה"ב (עליתי ארצה לגמרי לבד בגיל 18) זורמים האימיילים והטלפון לא מפסיק לצלצל מרוב שכולם דואגים למה שקורה כאן ובמיוחד מה עם החייל הפרטי שלנו. מצד שני, יש לי חברות שגרות כאן , בארץ, שאפילו אפשר להגדיר אותן חברות ממש טובות (או לפחות חשבתי כך) שעוד לא התקשרו פעם אחת! כמובן שאלה לא אמהות לחיילים או נשואות למילואימניקים ואין להן גם חתן בקבע. אבל כמה אפשר להיות תלוש מהדאגה של חברות שכן יש להן סיבה ממשית לדאוג?? לא מובן לי. הייתי נאלבת אבל ממש אין לי כוח.

 

[Rainbow100]

אני מבינה בדיוק את התחושות שלך

בקשר לאנשים שדווקא היית מצפה מהם ש"יגיעו" לתמוך והם לא.
בעיני בחרת נכון שלא להעלב,- זה סתם יגרע ממשאבי הכוחות שלך וזה לא יעשה לך טוב.

 

[שויו]

מי מדבר על גיסות? מה עם חם וחמות

הבן שלהם שם . הנכד בגיזרה אחרת .. אתם קיבלתם טל' ? גם אני לא ...
מכל המשפחה שלו רק אחות אחת התקשרה . אח וגיסה בארץ ואחות שבחול"- דום שתיקה .

סליחה, אבל קשה לי להבין את זה

 

[ל י ת י1]

חם וחמות?

אם הייתי מקבלת מהם טלפון הייתי ממש ממש נבהלת, כי שניהם כבר בעולם הבא