התפוז של ולנסיה
New member
"לילה אדום" / גל אמיר
"לילה אדום - מותחן ערפדים ישראלי" מאת גל אמיר (לא היה מקום לכותרת המשנה). -------------- וידוי מקדים - אני חובבת מושבעת של סיפורי ערפדים. בלעתי כל אן רייס שנפל לידי וביקשתי עוד, קראתי את ספרי "רייבנלופט" ונהנתי, אפילו קראתי סיפרי עיון ערפדיים בשביל הכיף. בהתחלה התכוונתי להוסיף את הוידוי על-מנת להצדיק את השלילה של הספר, אבל עכשיו אני חושבת שהוא נשאר כדי לתת פרופורציות לביקורת וכדי לספר למה "לילה אדום" בהחלט ראוי למאכל אדם למרות שהוא לא לגמרי ספר ערפדים. -------------- בלילה פנוי שהיה לי בין מבחנים תפסתי את "לילה אדום" ששאלתי מחברה תחת ההמלצה "ספר ערפדים ישראלי, ואפילו טוב". היותר והתוודעתם לחולשתי לנושא - תבינו למה עבר עלי אותו לילה בכורסא כשהספר בחיקי. המחשבות שלי על הספר עדיין מעט מבולבלות, אבל אנסה לשים בהן סדר ליצירת ביקורת מובנת. ראשית - כותרת המשנה של הספר מיטיבה לתאר אותו. הוא מותחן, ולא סיפור-ערפדים, אימה או פנטסיה אחרת (או אירוטיקה, כמו בחלק מהאן-רייסים
). הוא כתוב כסיפור מתח, ואותי הוא אכן הצליח למתוח. הוא מותחן שיש בו ערפדים, והוא מאוד ישראלי. איני בקיאה בז'אנר ספרי המתח, אבל במקרה של "לילה אדום" חלק מהמתח נגרם ע"י יצירת הזדהות עם שני הצדדים (או שזו רק אני?). לכל צד יש את הסיבות שמניעות אותו - ואני הצלחתי להזדהות עם מניעי שני הצדדים. אני מעדיפה לחשוף מעט ככל הניתן מהעלילה גם משום שגילויה הוא חלק ניכר מההנאה שבספר (אני לא מצאתי בו עומק רב) וגם משום שכספר מתח, כמעט כל פרט הוא ספויילר). אם כך, העלילה מתחילה בשוטר, האקסית הממורמרת והשתיינית שלו- רחל הורוביץ, אישתו הבלונדינית החוקרת ושוטר דרוזי. החבורה העליזה נתקלת ברצח לא מפוענח ומסתורי עם סממנים פולחניים שחקירתו גוררת אותם לעולמם האפל של ערפדי ארצנו (גם הם שלושה), לקללה עתיקה (עם פיתרון מוזר וסיבה קצת טיפשית) ולמרדף של כולם אחרי כולם כמעט. כשבכל פעם אתה מוצא עצמך מעודד צד אחר. יש לספר כמה רעיונות נחמדים, והיו רגעים שהצטערתי על כך שלא היה מדובר בספר ערפדים ממש (על ספרי ערפדים "ממש" אני מוכנה להרחיב בפעם אחרת, ההודעה הזו מתארכת בלאו הכי). אם כי אני לא משוכנעת שהרעיונות היו מספיקים לאחד כזה, או שהסופר היה מתאים לכתיבה כזו. בנוסף, כמו שהכותרת מכריזה - הספר ישראלי מאוד. לא בשום מובן רע. הוא פשוט מכיל אוירה ישראלית, דמויות ישראליות (רובן לא אמינות במיוחד, אבל בשביל "מותחן ערפדים" קיבלתי אמינות מספקת אצל רוב הדמויות) ומיתולוגיה תואמת ישראל, כולל מקובלים, גולה ואפילו חברת היי-טק. תרצה טחינה עם הדם שלך? אולי בעבור רוב הקוראים אין בכך משום החידוש, אבל אני רגילה לקרא ספרות ז'אנר, שמעט-מעט ממנה (3 ספרים "מודרניים", נכון?) ישראלי (הבא בתור, אחרי מורקוק, הוא "לפעמים זה אחרת"). סיום הספר אכזב אותי מאוד. לא אגלה אותו, כמובן, מחמת ספוילרים, אבל אציין שציפיתי מסופר שהפגין מידה של דמיון ויצירתיות במהך הספר ליותר מזה. הסוף מקלקל את הטעם הטוב שהספר היה יכול להשאיר אילו היה לו סיום הולם, ופחות דביק! לסיכון - הספר מומלץ אם יש לכם ערב פנוי והוא בסביבה. הוא קולח ומותח למדי, מעט צפוי לפעמים אך מעניין וגם מצליח להפתיע פה ושם ומעביר בכיף את זמן הקריאה - לא יותר, אבל גם לא פחות.
"לילה אדום - מותחן ערפדים ישראלי" מאת גל אמיר (לא היה מקום לכותרת המשנה). -------------- וידוי מקדים - אני חובבת מושבעת של סיפורי ערפדים. בלעתי כל אן רייס שנפל לידי וביקשתי עוד, קראתי את ספרי "רייבנלופט" ונהנתי, אפילו קראתי סיפרי עיון ערפדיים בשביל הכיף. בהתחלה התכוונתי להוסיף את הוידוי על-מנת להצדיק את השלילה של הספר, אבל עכשיו אני חושבת שהוא נשאר כדי לתת פרופורציות לביקורת וכדי לספר למה "לילה אדום" בהחלט ראוי למאכל אדם למרות שהוא לא לגמרי ספר ערפדים. -------------- בלילה פנוי שהיה לי בין מבחנים תפסתי את "לילה אדום" ששאלתי מחברה תחת ההמלצה "ספר ערפדים ישראלי, ואפילו טוב". היותר והתוודעתם לחולשתי לנושא - תבינו למה עבר עלי אותו לילה בכורסא כשהספר בחיקי. המחשבות שלי על הספר עדיין מעט מבולבלות, אבל אנסה לשים בהן סדר ליצירת ביקורת מובנת. ראשית - כותרת המשנה של הספר מיטיבה לתאר אותו. הוא מותחן, ולא סיפור-ערפדים, אימה או פנטסיה אחרת (או אירוטיקה, כמו בחלק מהאן-רייסים