דיון מעניין. דעתי
היא כזו:
בטקסט שאינו מביא מירכאות במקרים כאלה, הכותב או העורך עשויים בצדק להיתפס כמי שכלל לא הבחינו במעבר בין המשלבים.
במובן הזה, שימוש במירכאות אמנם קצת מגביה את המשלב לעומת האפשרות השנייה, שכן הפגנת מודעות משלבית כשלעצמה מעלה בעיני במעט את המשלב. אם אני חושב על היחס שלי לשני טקסטים כאלה אחד מול השני, הוא לא זהה, ובמקרה שני יש לי מעט יותר, אבל מעט, הערכה ל'גובה' הטקסט.
עם זאת, אני מסכים מאוד עם טריליאן שבגדול זה 'פיתרון' לא טוב. למעט מקרים מאוד נדירים, בכתיבה עיונית זה נשמע לי קיצור דרך מאוד לא אלגנטי, ולא מספיק גבוה, שמעיד יותר על עצלנות של הכותב או העורך מאשר על דיוק. עם זאת, אולי במקרים ממש נדירים כשמדובר במשהו מאוד מאוד חשוב ומדויק בטקסט ובאמת לא נמצא משהו אחר, זה בלית בררה יהיה פתרון שאבחר. לא זוכר שזה קרה לי. אני כן זוכר שהיו מחברים שהתעקשו על כך, ולא התווכחתי כי יש גבול לכמה אני מתעקש בענייני סגנון.