תרגום
עיראק היהודית קצין הדת, רבי הוברט, מהבריגדה השנייה של דיביזית תובלת אויר 101, מספק תובנות מעניינות מאוד על משימת ארה"ב בעיראק. במהלך טיפוס מעל האשפה הנרקבת, הבנתי שאני היהודי הראשון שנכנס לאזור קדוש זה, מזה 50 שנה. אני כותב לכם מננוה, עיר הנביא יונה. שמה העכשוי היא מוסול. הייתה לי הזכות לראות את חומותיה העתיקים, לגעת באבניה, ללכת לקבר. מסורות איסלאמיות אומרות כי זהו קברו של יונה. יש מסגד באתר; אבל לפני מאות בשנים, אומרים לי העיראקים שעובדים איתי, היה זה בית כנסת. הם אומרים לי שהסיבה להיות המקום כה קדוש היא משום הקדושה שראו במקום היהודים. בהווה אין כל סימן לאותו בית כנסת. אני הרבי של דיביזית תובלת האויר 101, הדיביזיה שסטיבו ספילברג הנציח בסרט האפי "Band of Brothers" (אחים לנשק?). אנחנו, חיילי הדיביזיה, לחמנו את דרכנו מכיון דרום, מכווית. הקרב לקח אותנו דרך אור (כשדים), עיר הולדתו של אברהם. שמרנו על קשר עם האויב, עברנו את האתר התלמודי האקדמאי הגדול של הסורא ופומפדיתיא, לעבר העיר בבל, היכן שהנביא דניאל נלקח. שם לחמנו בדיביזיה המשוריינת העיראקית, "נבוכאדנאצר", והבסנו אותם. המשכנו את הקרב לבאגדד, היכן שיהודים רבים כל כך חיו ונטבחו בקיץ 1948. הייתה זאת עירם של כל כך רבים ממשכילנו, ובהם בן איש-חי. עכשיו אנחנו במוסול. אני שואל על היהודים שגרו כאן, מעט זוכרים אותם. רבים אומרים כי יהודים מעולם לא גרו פה, אבל לבי אומר לי אחרת. הזקנים אומרים לי שהיה כאן רובע יהודי, בית כנסת, אולמות לימוד ובית קברות. יום אחד, במהלך חיפוש ברחובות העיר העתיקה, נתקלתי בבניין שחצי גג חסר לו. האתר היה מזבלה, ותוך הבניין היה מלא בזבל נרקב 3/4 משטחו, צואה וביוב. נאלצתי להתכופף נמוך על-מנת להיכנס, משום שהפתח היה קבור כמעט במלואו. כשנכנסתי, נכנס אור מחציו הפתוח של הגג, ויכולתי בקושי לזהות חריטות על הקיר. הם היו בעברית. היה זה אז כשידעתי שנתקלתי בטעות בבית הכנסת הישן של העיר מוסול-נינוה. ליבי נשבר בזמן שתיפסתי מעבר להררי הזבל שמילאו את החדר ממנו, במשך מאות שנים, תפילות היהודים הגיעו לגן-עדן. הבנתי שאני בטח היהודי הראשון שרגלו דורכת במקום זה מזה 50 שנה. מעל שלושה וחצי מטרים של זבל מילאו את מקום הקודש הראשי, ומה שנראה כעזרת הנשים. בקושי הצלחתי לצאת בגלל הזוהמה, אבל היו כתובות בעברית על הקיר. עיראקים רבים התגודדו סביב, חיכו לדעת מה אני עושה. המתורגמן שלי אמר שהאמריקאים מעונינים בכל אתר ארכיאולוגי ישן, מכל סוג שהוא. שאלתי אותם אם ידעו מהיה האתר הזה, וכולם אמרו בזריזות (ברגע): היה זה הבית היכן שהיהודים התפללו. הם אמרו לי שהבתים ברחובות שסבבו את בית הכנסת היו מלאים ביהודים. לקחו אותי לישיבה של הילדים, מבנה שיש מפואר שכבר חסר את הגג, רק קירות וחצאי חדרים. הייתה שם משפחה של נוודים שחיה במקום, וכששאלתיהם מהיה המקום הזה, הם אמרו שהיה זה בית ספר לילדים יהודיים. בזמן שפסעתי לאורך הרובע, הראו לי את קברו של הנביא דניאל, פעם בימת כנסת. ראיתי כי על רבים ממשקופי הדלתות היה חרוט אירה יהודה. הרגשתי את נוכחות עמנו, את חיי היום יום שלהם כסוחרים, מורים, רבנים, רופאים וחייטים. דמעות הציפו את עניי, אבל הייתי צריך לעצור מבעדם לרדת, פן להכניס אותי ואת החיילים למצב מסוכן. הייתי צריך לעשות את עצמי רק מעט מסוקרן במה שהראו לי. אין לי תשובות. יש בי רק עצב רב, כאב, ובדידות. מאז חזרתי לרובע היהודי של מוסול העתיקה עם חברים מהקהילה, חיילים יהודיים של ה101: חיילי רגל, תותחנים, אנשי רפואה (פאראמדיקים), טייסים, עורכי דין, רופאים, כולם גאים בהיותם יהודים ובשירות ארצם. יחד מצאנו עוד חמישה בתי כנסת, ישיבות נוספות, ובתים יהודיים רבים. כולם הושפעו ורוגשו רבות ממה שראינו. הם נעצבו, אבל היו גאים להיות קשורים למסורת כה עתיקה ועשירה, בעיר היסטורית זו, נינוה. תרתי את העיר העתיקה אחר בתי קברות, בתקווה למצוא את בית הקברות היהודי. מצאתי בית קברות נוצרי ובית קברות צבאי בריטי ממוקמים אחד על יד השני. בית הקברות הבריטי משמש עכשיו כמגרש כדור-רגל. בית הקברות היה מסומן כאתר זיכרון מלחמתי צבאי, והתאריכים בו תאמו למלחמת העולם הראשונה ומלחמת העולם השנייה. היה שלט בבית הקברות, כתוב באנגלית ובסנסקריט (הכתב בו כתובים כתבי הקודש ההינדים) , מוקדש לחיליה ההינדים והסיקים של צבא המלכה שמתו בזמן שירותם. עוד אחד, רשום באנגלית ובערבית, שהיה מוקדש לחיילים המוסלימים של צבא המלכה אשר נפלו בזמן השירות, וסמן שלישי שעליו כלום. סמנים אלו היו בגובה של מעל שבעה מטרים. הסמן השלישי, היה יכול להיות בעל הקדשה, אך אם כן הרי שהרסו אותו או הורידו אותו. פזורים בכל בית הקברות, היו חתיכות של מצבות, חלקם עם מילים מועטות באנגלית, חלקם עם צלבים. מלבד שלושת סימנים אלו (השלטים המדוברים) לא היו מצבות עומדות במקומם בשום מקום, רק חלקיקים שבורים פזורים בפינות. בית הקברות היה מוקף בחומה בגובה מטר וחצי ובשער כניסה. בערך חצי מטר לתוך בית הקברות , בקושי מבצבץ מתוך האדמה, הייתה חתיכת מצבה, שעוזרי, מומחה ויליאם רודריגז, מצא. בכך שעבד עימי במהלך החודשים האחרונים, הוא למד לזהות את הכתב העברי. כאשר חפרנו את זה אל האויר הפתוח, שמנו לב כי היה רשום בעברית ובאנגלית. הייתי כה נרגש לראות חתיכה זאת, וגם כה עצוב. ישנם הסברים אפשריים רבים, אך ההסבר שלדעתי הסביר ביותר, הוא שהיתה זאת מצבה של חיל בריטי, אדם צעיר בשם זאב. הצבא הבריטי יצר קשר עם הקהילה היהודית המקומית, על-מנת לחרוט על האבן בעברית יחד עם האנגלית. הייתה זאת דרכם לכבד והוקיר את חברם שנפל. אם ההסבר נכון, הרי שבית קברות זה מכיל בני דתות ההינדו, סיק, איסלאם, נצרות ויהדות, כולם חיילים שנפלו בשירות מדינתם. השאלה המתבקשת: האם המוות הינו הדרך היחידה שדתות גדולות אלו יכולים לשרור בדו-קיום? נקווה שלא. עוד לא מצאתי את בית הקברות היהודי העתיק של יהודי מוסול-ניניוה. האינסטינקטים שלי אומרים לי שזה בקרבת מקום, אך במהלך ה-60 שנה האחרונות, בטח חולל ואבד. יליד מקום אחד, שדיברתי איתו, אמר לי כי כביש מהיר ראשי נבנה עליו. אני אמשיך בחיפושי כל עוד משימתי הצבאית תרשה זאת. לקחתי את סימנו של זאב (מצבתו) וקברתי אותה מחדש בבית הקברות. אמרתי קדיש עליו ועל נישמותיהם של שאר היהודים שאולי קבורים פה. ישנה היסטוריה גדולה שצריכה להירשם כאן, הזדמנות גדולה לגלות (ולהחזיר) מחדש את סיפור העלילה של בני עמנו, הספרדים של עיראק. תפילתי ותקוותי היא, שכאשר שערי המדינה יפתחו לבסוף בפני משכילים, שארי (זיכרונות וסממני) עמנו עוד יעמדו פה בשביל היסטוריונים לגלות. עם פרק זה של ההיסטוריה ימחק, הוא לא יוחזר לעולם. אני מתפלל כי אלו עם אמצעים רבים יותר, קשרים רבים יותר, וחוכמה גדולה יותר ממני יוכלו להוסיף את אלו לדפי ההיסטוריה המפוארה שלנו. מלא תודות אני על כך שנתו לי אלוהים להיות חלק קטן מכך. שזיכרון אחינו ואחיותינו, הקהל הקדוש ד'נינוה, הקהילה הקדושה של נינוה - לעולם לא תישכח!