../images/Emo20.gifכמה טוב לחזור../images/Emo24.gif
היה מסע כ"כ מושלם
וכ"כ התגעגעתי
... הגענו אתמול לישראל
ב-1:20 בלילה כמובן והתחושה לדרוך על אדמת ישראל היתה מופלאה!! היה כ"כ כיף שם, למרות שזהנ היה מסע שעיקרו בלתי נתפס, עצוב ומעצבן, המורים המלווים, ההורים והמדריכים עשו הכל כדי שנצליח לעשות את ההפרדה בין שעות היום הקשות לשעות הלילה המגבשות. כולם היו שם בשביל לתמוך אחד בשני וזאת היתה הרגשה מדהימה, אני נהנתי כ"כ. כמובן שכולם התגעגעו הביתה אבל בכל זאת היה קצת עצוב שזה נגמר. אני לא אתחיל לספר על כל יום כי זה ימשך לנצח והאמת, שאני גם עוד לא ממש מאופסת וקשה לי להיזכר בשמות של מקומות. ביום הראשון כבר היה לנו את הבום הענק שהגענו לבית עלמין עם אנדרטאות לנרצחים בעיירה ששכחתי את שמה (אבל לא לדאוג הכל רשום ביומן מסע
), הסיפורים על רצח הילדים ועל רצח יהודים לאחר השואה היו מזוויעים וחשבנו שהמסע הזה לא יכול לעבור טוב. הדבדנו, הצלחנו להצחיק אחד את השני ולעשות את ההפרדה הכ"כ חשובה הזאת. הנסיעות היו נהדרות, זמן השלמת שינה בערך 4 שעות נסיעה ממקום למקום שם שמעתי מלאאא מוזיקה
וששמעתי את הדיסק של שירי, חשבתי עליכם והתגעגעתי
. באחד הימים גם היינו במחנה ריכוז בפלשוב נראה לי או זרקוב, שוב שכחתי את השמות אבל הכל רשום.
החלק הקשה ביותר היה לי במיי דנק
, פרצתי שם בבכי ולא הצלחתי להפסיק, נכנסנו למשרפות ולתאי הגזים. כל פעם עקבנו אחר דמות אחת עם סיפור אחד ואיך היא עברה את השואה. אלינה בירנבאום היתה הדמות שהלכנו איתה ואני מעריצה את האישה הזאת. באותו יום גם היינו בביתץ היתומים של יאנוש קורצ'אק וכולםיצאו משם עם חיוך ענק, איזה איש מדהים
(היו שם גם ילדים קטנים שאנשים התתלהבו מהם ורצו להצטלם איתם
זה היה ממש מצחיק, היום יש שם בית-יתומים.)
ביום האחרו היינו באושוויץ בירקנאו. האמת שבמיי דנק היה לי קשה יותר, אבל אולי זה קרה כי ידעתי על אושוויץ ומה קרה שם וכבר ידעתי מראש מה אנחנו הולכים לראות. מה גם, שמיי דנק נכנסנו לתאי הגזים והמשפרות ואילו באושוויץ הכל כבר נהרס. כל מהלך אושוויץ הפנמתי אבל לא היה לי קשה במיוחד רק בסוף שנכנסנו לחדר קטן וחשוך וכולנו, משלחת של כמעט 100 איש ואולי יותר, ישבנו על הרצפה והיה שקט עם מוזיקה של טקסים ברקע (תשמור על העולם ילד, לאורך הים וכד') וכל אחד הדליק נר לזכר נספים בשואה ולכאלה ששרדו את השואה ונפטרו מאוחר יותר. זה היה בלי אירגון, אחד התחיל והקריא את השמות והעביר את הנר קדימה להניח אותו במרכז שהיה שקט אחד אחר התחיל ואז שוב שקט ומישהו אחר התחיל, בלי מיספור מכל עבר יש שמות, והרבה שמות. הדלקתי את הנר לזכר סבא שלי ששרד בשואה ולזכר המשפחה שלו שנספתה כולה בשרפה בעיירה בה הם גרו ולזכר הנספים במשפחה של סבתי מצד האמא, מצד האבא הדלקתי לזכר משפחתו של סבי שנספתה וסבי ששרד ז"ל. אחרי הדלקת הנרות חשבתי על סבתא שלי והדמעות עלו ולבסוף עם אמירת הקדיש ושירת התקווה פרצתי בבכי שהיה לי מאוד קשה לעצור אותו ובקשתי מסבתא שתתקשר אליי. דברתי איתה והיא עודדה אותי ושספרתי לה שהדלקתי נר לזכר משפחה שמעתי שהיא מתחילה לבכות גם כן. רק להזכר בזה, הורס אותי. יהי זכרם ברוך
.
יום נוסף, ואת זה אתם חייבים לשמוע חגגנו את פורים. שבת היינו בבית כנסת לקריאת המגילה. בית הכנסת הוא בי הכנסת בו עבד סבי ומשרדיו היו למעלה. הוא פעל למען הכשרות ושהיהודים ישמרו על דתם ולאחר המלחמה הוא הבריח ילדים לא"י תוך כדי שסיכן את חיב בפלישה לחלקים הכבושים בפולין ע"י רוסיה וילדים ששמע שיש סיכוי שהוריהם ניצלו הוא השאיר אצל משפחות פולניות. הייתי בבית הכנסת הזה בו לוחות הברית שנחצבו, נחצבו ע"י סבי, רפאל נוחוביץ', זכרו לברכה
ויש שם גם שלט לזיכרו. ממש במקרה, אחרי מגילת אסתר הגיע אליי אחד דחף לי מיקרופון וראיין אותי, על המשלחת, על פולין ווהגיעה אחת המורות מאחורה וצעקה, תספרי את הסיפור על סבא שלך.. ספרתי כמובן בגאווה גדולה ולאחר מכן שאלנו אותו מי הוא. הוא עובד ברדיו פולין בתחנה היהודית שנפתחה לא מזמן ולא יודעת אם כבר קלטתם או לא אבל שמעו אותי מאות יהודים ששמעו את קריאת המגילה בתחנת הרדיו בשידור חי!
אני סלבריטי
טוב, חפרתי מלאאאאא
אבל ניסיתי לקצר כמה שיותר, לסיכום, התגעגעתי אליכם מלא
וטוב להיות בארץ היפה שלנו. משפט שאמר לנו המדריך מודי הש-ו-ל-ט שנגע בי במיוחד לפני הכניסה לאושוויץ. "אתם באים לשם רואים את הסבל ויודעים שבכל רגע תוכלו לצאת, הם לא. תמיד תזכרו שלכם יש לאן לחזור, יש למי לחזור" יש לנו ארץ נהדרת, אני גאה בעם שלנו, העם היהודי, מצדיעה לניצולים ולנספים. יהי זכרם ברוך
.