ליום השואה..

[רקדנית הרוח...]

ליום השואה..

ראה, הנה מוטלות גופותינו שורה ארוכה, ארוכה. פנינו שונו, המוות נשקף מעינינו, איננו נושמים כבים נגוהות אחרונים והערב צונח בהר. ראה, לא נקום להלך בדרכים לאורה של שקיעה רחוקה, לא נאהב, לא נרעיד מיתרים בצלילים ענוגים ודמומים לא נשאג בגנים עת הרוח עוברת ביער. ראה, איזה לילה גדול ורחב ראה, פריחת כוכבים במחשך ניחוח אורנים תקברונו כעת ורגבי העפר על פנינו. הנה מוטלות גופותינו שורה ארוכה ואיננו נושמים אך הרוח עזה בהרים ונושמת.. והבוקר נולד וזריחת הטללים רוננה עוד נשוב, ניפגש, נחזור כפרחים אדומים. תכירונו מייד, זו ``מחלקת ההר`` האילמת אז ניפרד עת תידום בהרים זעקת יריה אחרונה!! (חיים גורי) נכתב במקור לנופלים במערכות ישראל אבל חשבתי שזה מתאים גם לכאן. לזכרם של 6 מליון יהודים שנרצחו ונטבחו על לא עוול בכפם. (מרכינה ראש באבל)

 

[אפרת.א]

מצטרפת בהרכנת ראש...לזכר

אותם יקרים אשר את לחיים הגישו קורבנות העבר החולש אל הווה ועתיד. לא עוד - אומרים אנו... לא עוד! צרורים בצרור החיים שזורים בזר קמל של פרחים ללא עלי כותרת ללא מסכת חיים. נביטה מופלאה - אשר בטרם עת הלכה לעולמה. ריח בשמים ומור, לבונה הומרו בריחו של גז , שחור שכול ודממה... אם, אב, סב, סבתא, ילד ,ילדה, קורבנות השעה, קורבנות השואה. לכם יקרים נישא תפילה - נצורים בליבנו - על כנפי השכינה.

 

[אורמור]

מרכינה..עמך

על פרחים שקמלו על כאבים על אבדן.. על עם שאבד.. כתבת..כמו מגרוני.. איתך אור

 

[שועלון]

מרכין ראש עם כל העם היהודי