לידתה של האשמה.

לידתה של האשמה

אתה אשם.
את אשמה.


המלים הנ"ל, אין בכוחן להפוך אתכם לאשמים.
דבר נוסף נדרש לשם כך.

אשמה היא טריק יפהפה, גאוני, מובחר ומשובח, מנקודת המבט של המשחק שבו היא נוצרה.
היא מחוללת סבל דמיוני עמוק... ומפיצה עצמה ברבים.

כולנו מוזמנים לנצח במשחק השובב הזה, על ידי כך שנשתמש באשמה באופן חיובי.
לדוגמה, בכדי לזהות את הסבל שהיא גורמת בתוכנו.

דוגמה אחרת: בכדי לזהות בעזרתה את הדמות הדמיונית שנושאת אותה באמונה שלמה, פוסעת איתה בכבדות.
דוגמה שלישית: בכדי לזהות בעזרתה את המהות התמימה והזכה שבתוכנו, איתה נולדנו, הסובלת עמוקות מ"משחק האשמה" הזה (רגע, בזה אני אשם רק ב-67%... אתה אשם בשאר! לא, רגע, אבל בוא ניקח בחשבון את...)

יש המון דרכים יעילות ומשחררות להשתמש במתנה הזאת שנקראת "אשמה".

היא ממש צובעת בנו המון אשליות בצורה ברורה, נוקבת, מזמינה אותנו להיות בהירים ואמיצים, לחשוב באופן עצמאי ולהקשיב ללבנו.

אם היא היתה כאן בלי סיוע נוסף, מזמן היינו כולנו מתנערים ממנה כמו שמנערים אבק.
יש צורך בדברים רבים נוספים שיטשטשו אותנו וישאירו אותה כאן, במונעם מאיתנו לראות מהי באמת ומה אנחנו באמת.
אם היא היתה כאן לבדה, היא היתה לא יותר מבדיחה טובה.
נכון, חבר'ה?

אני שואל "נכון, חבר'ה?" מפני שאולי דיברתי שטויות.
ובמקרה כזה, אני ממליץ במקום לכעוס עלי, פשוט להבין שאני טיפש ולסלוח לי.
מותר לי לטעות וזה.
אפילו שאני כרגע מנהל את הפורום.
 
למעלה