אי נטילת משככי כאבים זאת כבר נקודה טובה לזכותך
הכאב הזה הוא כאב שבא מבפנים, מאוד דומה לכאבי מחזור (רק בדרגה 20!). חשוב להבין שזה לא כאב שבא מבחוץ כמו למשל שמישהו יחתוך אותך בסכין או שתעקרי שן בלי הרדמה. זה כאב שהגוף מייצר ואת צריכה להקשיב לו ובהתאם לחפש תנוחות או מחשבות שיקלו עליך.
עוד אוסיף שזה כאב שמתחיל בקטן, בא והולך כל 8-10 דקות, מתחיל במצב רוח מאוד טוב, כשאת מבינה שהנה, זה זה. לאט לאט הולך ומתגבר. הצירים נעשים ארוכים יותר, כואבים יותר וצפופים יותר, ואת תבחיני שמצב הרוח שלך משתנה. אני לא אגיד לרעה, אבל את נעשית הרבה יותר מכונסת בעצמך, וכל עולמך מסתכם בציר האחד הבודד שאת עוברת כרגע.
חשוב שתביני שפחד הוא דבר שעוצר את הצירים, או לחילופין מגביר את הכאב. כשאת עצורה וקפוצה הכאב יבוא חזק יותר. חשוב מאוד להרפות ולהתמסר לו (עד כמה שזה נשמע הזוי).
לא עשיתי את הקורס הזה ולא השתתפתי בשיעור יוגה מעולם. יש מצב שהדברים הללו כן עוזרים להתחבר לעצמך. אבל הרבה נשים עשו את זה גם בלי (עובדה).
כל דבר שעוזר לך ולמלווים שלך להרגע הוא טוב. אני מציעה שתאספי לך רעיונות (כמו תנוחות שונות, שימוש במים), אפילו שווה לצפות בסרטי לידה ולראות איך נשים מתנהגות כשהן יולדות. את צריכה לוודא שהמלווים שלך לגמרי בעניין של לידה טבעית! לדעתי יש להם תפקיד של 80% אם לא יותר בלידה ראשונה. אם זה מישהו שמרפה את ידייך במקום לעודד, הוא יכול להרוס לך את כל הלידה.
אני עשיתי בזמנו קורס בדיאדה, שהיה מאוד מוכוון לידה טבעית. זה מאוד עזר לשכנע את בן הזוג שלי שזה מה שאנחנו ננסה לעשות.
כמו כן לקחתי דולה, שלטעמי עבדה בעיקר על הקטע הנפשי איתי. זה לא המסאג'ים ולא כלום, זה היה אך ורק העידוד הנפשי שעזר לי להאמין שאני סוחבת עוד ציר ועוד ציר ולא מתייאשת. כשהתייאשתי היא הסתכלה לי בעיניים והבטיחה לי שזה הכי כואב שיש. שזה הסוף. וזה היה.... כלומר, הסוף של הצירים, ההתחלה של החיים שלי בתור אמא
.