ליבי ליבי

[ויווש]

ליבי ליבי ../images/Emo7.gif

אני אמא לילד אספרגר בן 11, במשך החודש האחרון הילדים מהשכונה שמכירים את המוזריות שלו,ובאים לקראתו פחות או יותר,וגם הוא אספו קרשים ללג' בעומר. הסכמתי לאחסן את הכמות האדירה במרפסת שלי, רק כדי "לקנות" את הילדים פחות או יותר ושמחתי שהנה השנה הילד סוף סוף ישתתף במדורה כמו כל הילדים. לאט לאט כל הילדים נשרו כל אחד פנה לעשות עם הכיתה שלו. נשאר ילד אחד שלא הרגיש נעים ואמר שהוא ייקח את הילד שלי ואחיו למדורה עם הכיתה שלו. כשהם באו לראות מי הילד שהצטרף ילדה אחת שאלה מי הילד המשוגע הזה???, אני מאוד כעסתי עליה ואמרתי לילד תודה קח את הקרשים, הילדים יישארו איתי. זה ממש הפיל אותי ופרצתי בבכי. אני כל הזמן בתקווה שכשהוא יגדל "המוזרויות" יעברו אבל זה רק יותר בולט לעין. האם יש תקווה שזה ייגמר מתי שהוא, שזה יפחת? תודה שיש מקום שאפשר לפרוק.

 

[yaelhul]

../images/Emo7.gif../images/Emo24.gif

 

[תלמה פינץ]

עצוב כל כך../images/Emo7.gif../images/Emo24.gif../images/Emo10.gif וצריך לעזור

הוי ויווש, אני כל כך מצטערת לשמוע.

אבל הלוואי שהיו לי טיפים עבורך. אני שולחת לך

כדי שתדעי שאת לא לבד וגם אני כואבת את כאבך. כי מה שאני יכולה להוסיף, הוא רק לא לוותר ולהמשיך ליזום לתווך ולעזור, כדי שזה יקטוף פירות. שילוב חברתי הוא נושא מאד מאד מורכב, אך אסור לוותר. המחקרים אומרים שזה מצליח! שלך, תלמה,

 

[עדו בן צבי]

מאוד עצוב.

אני תמיד חי בתקווה שהטיפולים ימשיכו לעזור ותמיד חי בפחד שהם לא יעזרו מספיק. אני כל כך מפחד שנמשיך לראות התקדמות עם הPDD כל החיים ונמשיך לראות פער כל החיים. ממש כמו שקורה עם ליקויי הלמידה והריכוז שלי.

 

[מיכל של יואב]

כל כך עצוב!!! ../images/Emo24.gif

 

[anidnd]

כמה אנחנו רגישים ורגישות...

חברת ילדים סגורה אינה מתייחסת באהדה לילד שמגיע מבחוץ, גם אם הוא ילד רגיל לחלוטין. כבר שמעתי חבורות ילדים אומרות לילדים אאוטסיידרים משפטים כמו: "מי זה המפגר הזה?" או "מה הבאת את הדביל הזה?". שמעתי גם אנשים מבוגרים מסתכלים קצת עקום על אדם חדש שנכנס לחבר'ה ואומרים למי שהביא אותו :"זה חבר שלך?". אנחנו, בגלל שאנחנו רגישים/ות, בגלל ש"על ראש הגנב בוער הכובע", כשאומרים לילדים שלנו דבר כזה אנחנו מיד נדלקות/ים ורצים להגן כמו אריות על הילדים שלנו. לפעמים, העלבון הוא כולו שלנו, וילדינו שלנו לא ממש נעלבים מכיוון שהם לא ממש קוראים את המפה החברתית ולא ממש מבינים שצוחקים עליהם... אני מקווה שלא תכעסו על מה שכתבתי, אבל ניסיתי לתת עוד זוית ראייה לדברים (לא שזה עושה את הדברים לקלים יותר).

 

[תירתיר]

ויווש- אכן מזדהה ומכירה ../images/Emo10.gif

כאם לילד אספרגר יותר צעיר, אני חיה את העלבונות בשבילו יום יום. מתחברת למה שדלית אמרה, שצריכים לקבל את השונות שלו כחלק מאישיותו, כמו שלא נכעס על עיוור שלא רואה אותנו... הצרה העיקרית היא שחיצונית הכל בילדינו נראה רגיל, ולכן מאשימים את הילד, בזמן שהקשיים שלו אכן אובייקטיביים בדיוק כמו מום פיזי. צרת רבים היא לא חצי נחמה, ובכל זאת חזקי ואמצי. יש הורים כמוך שחווים זאת, ואת לא לבד...

 

[ריקי 04]

אין מילים ../images/Emo7.gif ../images/Emo24.gif

היום שלנו בן ארבע וחצי והילדים בגן פשוט מקסימים, אבל העתיד כל כך מפחיד... מזדהה נורא, מקווה שלא תחוו עוד מקרים כאלו (אבל אני מניחה שאני קצת נאיבית...

)