הגעת למקום ../images/Emo82.gif הנכון...
להלן כל הסיפור כולו כפי שליבוביץ סיפרו באחד מהשיעורים שעסקו בלימוד ´שמונה פרקים´ לרמב"ם, כפי שמופיע לפני בספר "שיחות על ´שמונה פרקים´ לרמב"ם" ישעיהו ליבוביץ ותלמידים-חברים, עמ´ 13: בנושא זה של תלמוד-תורה איני יכול להימנע מלספר לכם על מה שאירע לי לפני כחמש-עשרה שנים, כאשר נפגשתי ברחוב בש"י עגנון והוא תפס אותי ושאלני בזו הלשון: "אמור לי, ישעיה, מהו הדבר אשר שבר את הכוח העצום אשר היה לתורה בעם ישראל במשך כל הדורות?" (וכאן לא זכור לי אם הוא השתמש במילה "שבר" או "הרס"). כוונתה של שאלתו היתה שאנו יודעים מן ההיסטוריה של העם היהודי את הכוח העצום, כוח שלא יאומן, שהיה לתורה בעם ישראל, וכל זה בלי כל אפראט שלטוני ובלי כל אפשרות של סאנקציות וכו´ וכו´. כל אותה משמעת כבדה וחמורה של החיים על-פי התורה, שנתקבלה על-ידי האדם מישראל ועל-ידי העם, וזאת במשך כמה עשרות דורות של חיים על-פי התורה - וזה מה שעיצב את חייהם; הכוח הזה של התורה, כפי שכולכם יודעים ורואים - נשבר לחלוטין. על שאלתו זו של ש"י עגנון השיבותי ואמרתי:"ר´ שמואל יוסף, אתה שואל אותי כאן ´ככה ברחוב´ שאלה כה גדולה ועצומה, שבכדי לנסות להשיב עליה צריך לכתוב חיבורים גדולים - ולו רק בכדי לנסח את השאלה; ואתה בוודאי מניח שאני מבין את שאלתך." וכאן אני רוצה להוסיף שהשאלה הזאת שלו, זהו למעשה הציר המרכזי שעליו סובבת כל יצירתו הספרותית של ש"י עגנון - כל יצירה שלו, החל מ´סיפורי יראים´ וכלה בסיפורים האירוטיים שלו. אמנם אין הוא אומר זאת במפורש, אבל היודע לקרוא גם בין השיטין מבין ומבחין עד כמה כואב הוא את אובדן כוחה של התורה בישראל; ובכן, אמרתי לו לעגנון: "אתה מניח שאני מבין את שאלתך, ואני חושב שאני אכן מבין אותה; ולכן אלך גם אני בדרכך שלך ואשיבך תשובה קצרה במשפט אחד, משום שיודע אני שאתה תבין את תשובתי." והתשובה היא: "כוחה של התורה בעם ישראל נשבר, משהפכה התורה לתלמוד-תורה!" אינני בטוח אם אתם מבינים את התשובה שנתתי לו, משום שלהבנת הדברים יש לפרט ולהרחיב את הדיבור מאוד, אבל הוא, מששמע את תשובתי קיבל אותה ממש בהתלהבות, ואנו נפרדנו. עד כאן דבריו של ליבוביץ לתלמידיו-חבריו לעניין התשובה לעגנון, אך אני אוסיף לכאן קטע נוסף המופיע עמוד קודם, שעשוי לשפוך אור על תשובתו זו, רק לפני כן אזכיר ואומר שהרמב"ם חיבר את ´שמונה פרקים´ כהקדמה ל"פרקי-אבות" (השאלות שבקטע הבא הן של תלמידיו-חבריו): האם יש בכלל איזושהי אידיאה מרכזית בפרקי אבות? כן, יש! והיא: המעמד של תלמוד-תורה כתוכן העיקרי של חיי האדם. וזהו אותו רעיון אשר יש לו קו הנמשך לאורך כל ההיסטוריה של היהדות, והוא מיוצג עדיין כיום בעולמן של ישיבות מסוימות, אשר מספרן אינו קטן, ואשר לומדים בהן כמה רבבות בני-אדם - בעיקר בארץ, אבל גם בחוץ-לארץ. למשל באמריקה, וגם באנגליה, ואפילו בשוויץ, קיימות ישיבות אשר עצם תלמוד-התורה זהו כל עולמם הרוחני; ולא רק עולמם הרוחני - אלא ממש עולמם במובן המטיראלי, משום שבזה ואך ורק בזה הם עוסקים. לשון אחר: תלמוד-תורה נעשה מקצוע. תופעה זו יש לה שורשים עמוקים במסורת של היהדות, אבל תמיד היתה שנויה במחלוקת. עיקרו של פרקי-אבות מתייחס לתלמוד תורה, ויש דיון בדבר המקצועיות של דבר זה, שקיימת לגביו מחלוקת של תנאים: האם תלמוד-תורה הוא מה שצריך למצות את האקסיסטנציה האנושית? האם האדם האמיתי הוא מי שתלמוד תורה הוא תוכן חייו, ללא עשיית משהו בנוסף על כך? סכנה גדולה כרוכה ברעיון זה, והיו שעמדו עליה. אנו נראה שהרמב"ם לא קיבל אותו כלל ודחה אותו בחריפות. יוצא מדבריך שהרמב"ם התנגד לתלמוד תורה? הרמב"ם התנגד להפיכת תלמוד-תורה למקצוע המפרנס את בעליו - ובזה עוד נוסיף לדון באריכות.
