dear prudance
New member
אני מרגישה כך....
כבר כתבתי שאני מדריכה בפנימיית נוער שיקומית... זה בוער בי הצורך להיות שם בשביל נערים ונערות שהבית שלהם לא מתפקד מסיבות משפחתיות מזעזעות וכואבות... אני מרגישה שמה שעברתי גרם לי למן הסתכלות מצערת ומייאשת על הכאב שבעולם. ושהיעוד שלי הוא להכניס כוח ותקווה לעולמם. משהו שאני נלחמת להשיג בשביל עצמי. האמת שנראה לי שאני מטפלת בהם גם על חשבון הטיפול בעצמי ואולי דרכם אני מטפלת בעצמי . בכל אופן לפני חודש היתה לי התלבטות בין לימודי פסיכולוגיה או עבודה סוציאלית. לבסוף החלטתי עבודה סוציאלית כי אני מאמינה יותר בעבודת שטח מול המשפחות ודאגה לצרכים הבסיסים שמהם אפשר לצאת לטיפול משמעותי. התקבלתי לפני שבועיים לאוניברסיטת תל אביב. זה כבר מלחיץ אותי לדעת ששנה הבאה אצטרך לעזוב את הילדים שלי...
כבר כתבתי שאני מדריכה בפנימיית נוער שיקומית... זה בוער בי הצורך להיות שם בשביל נערים ונערות שהבית שלהם לא מתפקד מסיבות משפחתיות מזעזעות וכואבות... אני מרגישה שמה שעברתי גרם לי למן הסתכלות מצערת ומייאשת על הכאב שבעולם. ושהיעוד שלי הוא להכניס כוח ותקווה לעולמם. משהו שאני נלחמת להשיג בשביל עצמי. האמת שנראה לי שאני מטפלת בהם גם על חשבון הטיפול בעצמי ואולי דרכם אני מטפלת בעצמי . בכל אופן לפני חודש היתה לי התלבטות בין לימודי פסיכולוגיה או עבודה סוציאלית. לבסוף החלטתי עבודה סוציאלית כי אני מאמינה יותר בעבודת שטח מול המשפחות ודאגה לצרכים הבסיסים שמהם אפשר לצאת לטיפול משמעותי. התקבלתי לפני שבועיים לאוניברסיטת תל אביב. זה כבר מלחיץ אותי לדעת ששנה הבאה אצטרך לעזוב את הילדים שלי...
? שיהיה בהצלחה.