לטיפול?

[ausis]

לטיפול?

שלום לכולם. אני לא יודעת אם זה הפורום המתאים לכתוב על הנושא הזה, אבל במשך הרבה זמן אני מחפשת מקום לפרוק את הדברים. אני בת 16 וחצי ואני מרגישה שאני לא חיה את הגיל שלי. אני כאן בעילום שם אז אני חושבת שאני פשוט אוציא מידע. שכבתי עם מישהו פעם ראשונה בגיל 12 וחצי, הייתי עם יותר מ40 אנשים. לא שכבתי עם כולם, אבל אני מרגישה שאין לי שום מחסומים מיניים. אני יכולה להיות עם מישהו אחרי היכרות מאוד קצרה. פעם בחודשיים יוצא לי להתפלל לקבל מחזור, אחרי איזו פעם לא בטוחה. כל פעם אחרי שאני מקבלת אני אומרת שזו הפעם האחרונה להתנהגות טיפשית. במשך הרבה זמן הפריע שזה לא מפריע לי. אין לי מושג איך אני מכילה את כל זה, אני מתנהגת כרגיל, אין יותר מידי דכאונות או מצבי רוח, אין התפרצויות כעס. אני עכשיו יכולה להגיד בבירור שהבטחון העצמי שלי מגרד את הרצפה, למרות החיוכים ושמחת החיים מבחוץ. חזרתי להקיא לפעמים, אחרי בולמוסי אכילה. אני שונאת שאין לי משהו אמיתי. אני אף פעם לא מצליחה לדבר עם בן אדם, להכיר באמת. משהו אצלי דפוק בבנית קשר נורמלי. אני שונאת שאין לי למי להגיד את כל האמת. לחברה מסוימת אני אומרת חצי אמת, לאחרת את החצי השני. אני שונאת את זה שאני מדברת עם מישהו וישר חושבת על אולי יהיה משהו בינינו ועזבו את הדיבורים ובוא למיטה. עם אף אחד מהבנים שהייתי איתם אני לא בקשר כיום. אף אחד. והיו כל כך הרבה שאני לא יכולה לספור. פעם עשיתי רשימה, הייתי גאה היא גדלה כל הזמן. כשהגעתי ל25 זרקתי אותה לפח בכעס. חצי שנה לא הייתי עם אף אחד. ועכשיו חזרתי לזה,לבנים,לעישון, התחלתי להשתכר בשביל לדפוק את הראש ואז להיות עם מישהו במסיבה. גם אם בן אדם שאני רוצה להכיר באמת, אני מפחדת מזה, שאני לא אעניין אותו, אז כדי להבטיח התעניינות עוברים לדברים אחרים. יש הרבה רגשות ורגשי נחיתות שאין להם מקום בדף אינטרנט. מחכה לשינוי בו אני אעריך את עצמי

 

[האלי]

כן!

אני שמח לקרוא שאת שונאת את המצב שאת נמצאת בו כי זה יכול להיות הכוח שידחוף אותך החוצה משם. אבל אין לי כמעט ספק שאת צריכה טיפול. אני לא רואה איך את יוצאת משם בכוחות עצמך. ואם לא תצאי משם, זה ללכת ולדפוק לעצמך את החיים בגדול. כל כך קל יהיה לך להחליק במדרון שאני רוצה לצעוק לך הכי חזק שאפשר עיצרי! כל עוד את יכולה, ואת יכולה. עיצרי. לכי לטיפול.

 

[מיכל הררי]

../images/Emo24.gif ../images/Emo24.gif ../images/Emo24.gif

 

[גלעד63]

הורים? משפחה? בית ספר?

איפה כולם?

 

[ausis]

היועצת

זה לא שנשארתי לבד בשדה. בכיתה ט' היו לי הרבה שיחות עם היועצת בבית הספר, עד שלבסוף היא נפגשה עם ההורים שלי וספרה להם הכל, כי היא הרגישה שאני מסכנת את עצמי והיא חייבת להעביר את האחריות הלאה. ואז נפגשתי עם פסיכולוגית כמה פגישות. הלך טוב, היתה התקדמות באותה תקופה. ועכשיו, אם כמה שאני פתוחה עם אמא, רק הנושא הזה של בנים אני לא מסוגלת לדבר איתה עליו. אפילו אם אני סתם הולכת לידיד.

 

[גלעד63]

אני די בטוח

שאנחנו מדברים פה על עניין הדורש את טיפולן של רשויות הרווחה, לא של פורום לאימון אישי.

 

[ענבל כהן חמו]

התייעצות וטיפול

מקריאת מכתבך אני חשה קודם כל את אומץ הלב שלך, לכתוב על החוויות שלך, להבין שאת פועלת באופן שלא מיטיב עם עצמך ולבקש עזרה. העזרה שדרושה לך לפי תחושתי היא יותר ממה שניתן לתת בפורום. טיפול אישי יעזור יותר - בדקי כיצד תוכלי לקבל אותו. בנוסף תוכלי להעזר בפורומים שמתאימים יותר לך: פורום ייעוץ פסיכולוגי פורום תמיכה נפשית לצעירים

 

[אבי בכר 2005]

שלום לך בת 16.5

את אמיצה על כך שאת כותבת את הדברים אני יכול לראות שאת חכמה בדרך שאת רואה ומתבוננת בעצמך ובחיים שלך (יש מספיק שנמצאים במצבך ולא יודעים אפילו לבטא את זה במילים) אני רואה את המחוייבות שלך לעצמך ולחיים שלך בעצם הפניה לעזרה. אומץ, חוכמה ומחוייבות הם מנועים חשובים להתפתחות של אדם ולצמיחתו. המקום שבו את נמצאת הוא, כמו שאמר האלי, מדרון חלקלק, תוכלי להחלץ ממנו אם תדעי לאחוז ולבטוח ביד שמושטת לעברך ולהעזר זה. זה יכול להתחיל, בהורה, חבר קרוב בוגר, אחים גדולים, מורים,פניה לעזרה מקצועית ישירה (לא רק פורומים). בהמשך הדרך רצוי להגיע לעזרה מקצועית כל שהיא אך בשלב ראשון מיצאי לך אדם שאת יכולה לסמוך עליו ולתקשר עימו באופן ישיר משהו שאת מעריכה וספרי לו את שסיפרת לנו כאן ובקשי עזרה. את כותבת שאת מרגישה שאת לא חיה את הגיל שלך אני מזמין אותך לשבת ולכתוב לעצמך איך היית רוצה לחיות את הגיל שלך. דגש - לא איך את חושבת שנכון או רצוי אלא איך היית רוצה, ספרי את הסיפור שלך כמו שאת רוצה לראות אותו. לאחר שתכתבי, תקראי זאת שוב ושוב. זו היציאה

ברוכה הבאה. יום מקסים שיהיה לך.

 

[ausis]

תודה אבי

זאת אחת הבעיות, שאני לא מרגישה שיש לי מישהו שאני יכולה לספר לו את כל האמת. תמיד אני אוריד פרטים לא נעימים.

 

[אבי בכר 2005]

אומץ חוכמה ומחוייבות

תשתמשי מהם על מנת ליצור לעצמך משהו כזה. תסתכלי על מה שאני אומר לך לא כעל הוראות לביצוע אלא יותר כעל חומר למחשבה. אני משוכנע שעכשיו מהמקום שבו את נמצאת את לא יכולה לזהות דמות כזו. מה שאני אומר בעצם ב"תצרי לעצמך משהו כזה" הוא שעליך לשים לעצמך למטרה למצוא את האדם, האיש או האישה, המתאימים לתפקיד. אם תגיעי למסקנה ש 1. את מחוייבת לחיים שלך ואת יודעת שאת רוצה לחיות את החיים אחרת 2. את מבינה שבעזרת אדם שאת מעריכה וסומכת תוכלי לעשות זאת טוב יותר 3. לכן עליך למצוא אחד כזה ותראי במסקנות הללו משימה ממש, חשובה מאין כמוה. תזכירי זאת לעצמך כל יום תחשבי שוב ושוב "היכן אני יכולה למצוא משהו כזה?" או "איך אדע שאדם מסויים יהיה משהו שאוכל מבטוח בו?" האנשים הנכונים יופיעו מעצמם. נכון להיום את משננת לעצמך שאת לא יכולה לסמוך על אף אחד אין פלא אם כן שכל מי שאת פוגשת אינך יכולה לסמוך עליו. תכתבי לעצמך מה את כן רוצה לא מה את לא רוצה.

 

[אוריק3]

היי AUSIS

לטעמי את לא זקוקה לפסיכולוג או טיפול נפשי אחר. אני מרגיש שאת הגעת לסיטואציה הזאת מחוסר שימת לב וחיפוש אחרי אהבה שכנראה לא קבלת בבית. ומכיוון שתשומת הלב בגיל ההתבגרות חשובה, היה חשוב לך מאוד לקבלה בכל מחיר. וכך המרת אותה בשימת לב דרך מין וגברברים , כך קבלת התיחסות ו"אהבה". מכיוון שהתוצאה לא היתה כמצופה שהרי אהבה לא קיבלת שמה. בכך נהיית מתוסכלת מכל המצב. ואת מרגישה מרומה. את לטעמי צריכה להתחזק וללמוד לבטוח בעצמך. ואז לבטוח בסובבים אותך. בטחון עצמי יאפשר לך לברור בנחת את החברים שלך ואת הדרך שאת רוצה להמשיך בה. כולל יחסים בריאים עם אמא.אני אשלח לך מסר אישי ואפנה אותך לאפשרויות.

 

[ענבל כהן חמו]

אחריות

התגובה שלך כאן היא חסרת אחריות.מהכרות שטחית בפורום אתה נותן ניתוח מעמיק ומגיע למסקנה נחרצת שבקלי קלות היא תפתח בטחון עצמי וכל בעיותיה יפתרו. כמובן שיש לה בעיה של בטחון עצמי. אם היא היתה כל כך קלה לפתרון היא לא הייתה כאן. ומה אתה יודע על המצב המשפחתי - כיצד הוא משפיע? יש כאן בחורה שמתארת אוסף התנהגויות שבהחלט נראה כדורש טיפול רציני - התנהגות מינית, הקאות, רגשי נחיתות. במקרה כזה הפורום הוא מענה שיכול לכוון ולעודד לגשת לטיפול הנכון, ולא להחליף אותו.

 

[אוריק3]

את טועה וקופצת מהר למסקנות בגלל חוסר נסיון

אני כבר אמנתי מספר נערות ואף בחור יותר בוגר עם תסמינים מקבילים. אנשים אלו, באימון נכון לחיזוק הבטחון העצמי שלהם וללא תרופות משיגים את המטרה בזמן קצר יחסית. ההתנהגות המתוארת היא תבניתית, ומשום שאיינך מכירה אמונים מהסוג הזה את יוצאת נחרצות. ואם היית קוראת בנחת עד סוף הודעתי היית מגלה שיש הפניה. טווח האימון האישי הוא רחב ביותר ואם אין הוא תואם למה שלימדו אותך אין זה אומר שאיננו נכון.לא כל האימונים עוסקים באבנים חמות וחצץ קר. וחיזוק בטחון עצמי אצל מאומן הוא אישי ביותר ותלוי בעוד גורמים. האימון יכול להיות מהיר או איטי.

 

[ענבל כהן חמו]

זהירות

הערתי אינה קשורה למה שאני מכירה ולא מכירה. אני מבקשת להמנע מלהעיר הערות על ניסיונם ויכולתם של אחרים. לאבחן ולתת פתרון לבעיות על סמך טקסט קצר שנכתב בפורום, וכבר בו רשום שלא הכל נאמר, זה לכל הפחות לא זהיר, אם לא יותר מזה.

 

[isaacm]

קראתי, וקראתי, ושוב קראתי

בקריאה ראשונית של מה שכתבת וכתבו לך, עלו לי הנושאים הבאים: 01. את מחפשת מקום לפרוק את הדברים. 02. הנושא המיני מאד מעסיק אותך, את כותבת הרבה על העניין הזה. 03. ביטחון עצמי, לדעתך, נמוך מאד. 04. הקאת בעבר (בולמיה?) והמצב השתפר. 05. חזרת להקיא שוב (בולמיה?) 06. מרגישה שיש בעיה אמיתית ביצירת קשרים נורמטיביים. 07. חסר לך קשר עם מישהו או מישהי שאת יכולה לחלוק איתם את הכל, כמו שאת. 08. קשה לך העובדה שכשנוצר קשר עם בן, את ישר מחברת את העניין למיניות. 09. את לא בקשר עם הבנים שהיית איתם. 10. את מעשנת, שותה, ומתעסקת עם בנים. 11. גם אם את מעוניינת להכיר אדם מסויים את חוששת שלא תענייני אותו ולכן עוברת לדברים אחרים. 12. יש הרבה רגשות ורגשי נחיתות שאת לא מרגישה שראוי לכתוב עליהם באינטרנט. 13. את מעוניינת בשינוי שכתוצאה ממנו תעריכי את עצמך. 14. בכיתה ט' היו לך שיחות עם היועצת בבית הספר. 15. נפגשת עם פסיכולוגית מספר פעמים. היה שיפור באותה תקופה. 16. את לא יכולה לדבר עם אמא על נושא הבנים. ראיתי גם את שאר ההודעות שקיבלת. אני לא יודע מה קיבלת במסרים אישיים - מקווה שאת מסתדרת עם זה. אני לא יכול להדגיש חזק מספיק כמב הדברים שהאלי ואבי כתבו לך חיוניים לך. קראתי את ההודעות שלך עוד מספר פעמים, פשוט כדי לנסות להתחבר אל התחושות שעברו בך בזמן שכתבת את ההודעה הראשונה שלך. אני רוצה לשתף אותך במה שהרגשתי - אודה לך אם תתקני אותי במקומות שאני טועה. (גם אם רק נראה לך שאני טועה ולא כל כך ברור לך למה - שתפי אותי בזה, גם לזה יש משקל) התחושה הראשונה שעלתה בי היא תחושה של מצוקה. מצוקה מאד גדולה. הדברים שאת מעלה כאן על ה"כתב" בהחלט עוררו בי תחושה קשה של מצוקה. כשאני קורא את הדברים שלך ברור לי שהמצוקה הזו היא רגש ותיק ביותר אצלך, לא משהו חדש. את מכירה את התחושה הזו וכבר יודעת איך להתמודד איתה היטב. סביב המצוקה הזו הקמת מערכת שלמה של הגנות ולכאורה נראה שאת מסתדרת היטב. מדי פעם המצוקה מציצה לרגע, את מתייחסת לעניין בצורה כזו או אחרת וממשיכה הלאה. אני לא יכול להמשיך מעבר לכך לפני שאת מתייחסת למה שכתבתי, כי מכאן והלאה הדברים נהיים יותר כבדים. (אל תיבהלי). אשאיר אותך עם מספר שאלות. אלה שאני צריך עליהן תשובה כדי להמשיך מסומנות עם (**) אחרי השאלה. השאר הן נקודות למחשבה עבורך, ואם תרצי לענות עליהן, יעזור לי. 1. כל הסעיפים הממוספרים. האם כך הם פני הדברים? (**) אם משהו טעון תיקון - אנא עדכני את המידע. (**) 2. ההתייחסות שלי לנושא המצוקה שלך. (**) אני צריך לדעת אם אני "נובח מתחת לעץ הנכון" כדי שנוכל להמשיך לעבוד. (**) אם לא - תנסי לספר לי איך נראה ה"עץ הנכון". (**) 3. האם בזמן שעבדת עם הפסיכולוגית יכולת לתת בה אמון? 4. האם את מתמודדת עם בולמיה? (**) 5. האם את מוכנה לצאת למלחמה (לא נגד אנשים - אלה להשקיע את כל המשאבים שלך) כדי לעבור הלאה? (**) 6. מה מכל הדברים שתיארת מפריע לך ביותר? 7. למה ציפית כשכתבת את ההודעה שלך? 8. איך את מרגישה עם התגובות שקיבלת? מאחל לך עבודה קשה ופוריה איציק