לטייל בשדות

[imagine]

לטייל בשדות

זה אחד הדברים שאני אוהבת במושב, הטיול בשדות. נורא נעים עכשיו ואני וחברה שלי הולכות לטייל בשדות. אולי נגיע למושב ליד, מי יודע, אנחנו רק מטילות בשדות. הכי כייף לטיל בשדות עם טרקטורון ולעלות על מאגרים. והכי הכי כיף זה לכתוב הודעות טיפשיות, סליחה נו, עייפה אנוכי. עייפה מאוד - אבל לא לדאוג כי טיול בשדות יעיר אותי! איפה הנעלי ספורט שלי?

 

[*may*]

מתגעגעת כל כך..

לטיולים בשדות. למרות שמאחורי הבית שלי- אחרי הכביש- יש שטח טבע ענק שלא נגמר... יש שם את הר הפלפל והר המלח (נראים כמו מלח ופלפל מרחוק) וגבעת הכסא (בראש הגבעה הגדולה הזאת יש אבן ענקית שנראית כמו כסא גדול..) וחצה את זה גם ואדי שבחורף היה מוצף אבל אנשים טיפשים מדיי סתמו את הואדי באדמה.. אין לי מושג למה... וחוץ מזה יש שם שדות ואפשר ללכת לכפר ליד או למושב ליד (מהצד השני). ואפשר ללכת לקטוף תפוזים או אשכוליות או פומלות או לימונים או מנדרינות או מה שרוצים (מלא פרדסים) ויש שם גם מטע תמרים.. ופעם הייתה שם גם גדר שהציידים היו תולים עליה חזירי בר מתים. אבל המנהג הזה גם עבר להם.. אני מקווה .. ולחשוב שאני יוצאת מהבית שלי, הולכת טיפה (ממש טיפה), ומגיעה למקום המדהים הזה. עכשיו הוא בטח פורח עם כל הכלניות וכל הפרחים שיש שם תמיד באביב.. (רואים את זה דרך החלון, אבל לא את הכל.. זה ממש גדול, שתבינו).. וואי. עכשיו אני עוד יותר מתגעגעת. מעיין. שהולכת לטייל בטבע. (הנוסטלגיה הורגת אותי.)

 

[בלה בלה]

פשוט צודקת

אין דבר יותר מדהים מזה, פשוט לטייל בשדות (בעיקר בשעות השקיעה או הזריחה, כשכל השמיים סגולים). גם לטייל בחורשות/פרדס/נחל זה לא פחות מדהים, אבל אין כמו טיול בשדות כדי לנקות את הראש (בלי עצים שיקטעו את חוט המחשבה). עכשיו, כשאני קוראת את ההודעה הזאת, אני ממש כועסת על עצמי, כבר המון זמן לא טיילתי לי - כנראה כך פועל הגורל, כשדבר כל כך נפלא זמין (20 מטר אם לא פחות מהבית) פשוט לא יודעים לנצל אותו מספיק. בלה בלה נ.ב מה לעשות שאנחנו לא מושבניקים מפונקים עם טרקטרונים (שדרך-אגב, לא ממש חוקי לנהוג עליהם בלי רשיון) אלא נאלצים להסתפק בטרקטורים של הקיבוץ.. (חוץ מזה שהכי שווה זה ברגל, הטרקטור/טרקטורון סתם מפריעים ועושים הרבה רעש)

 

[*may*]

וואו.

כמה קיבוצניקים יש כאן.

 

[בלה בלה]

זה הכל חלק מהקונספירציה

של הקיבוצניקים, להשתלט על העולם (או לפחות על מדינת ישראל (או לפחות על עמק יזרעאל)) ככה זה, מתחילים בקטן (פורום תיכוניסטים תפוז) וממשיכים בגדול (האינטרנט) ובאמת לאן שלא תלכי - תמצאי קיבוצניקים (בייחוד באינטרנט/הודו/דרום אמריקה/שמו``צ) בלה בלה קיבוצניקית גאה

 

[*may*]

כן אני יודעת.

אני במקרה גם קיבוצניקית. את מעמק יזרעאל? יש כאן יותר מדיי אנשים שאולי מכירים אותי. אני שוב תוהה. ומוטרדת.

 

[imagine]

מה!?

גם אתם מהעמק? גם אני... חזרתי עכשיו והיה ממש נחמד בדרך קפצתי לבקר חברה במושב ליד... אני צריכה לעשות את זה שוב. לילך שחזרה מהשדות.

 

[*may*]

אוקיי..

אז לא רק שכולם כאן קיבוצניקים- רובם גם מעמק יזרעאל. יופי... כמה הטרדות ביום אחד. שלא לדבר על תהיות. אז מאיפה את ? ומאיפה דולציאנה? ומאיפה בלה בלה? ומאיפה עוד כל אלה מהעמק שלנו ששכחתי..?? (איתכם הסליחה, באמת...) איזה עמק יפה יש לנו, הא? מעיין. סנילית, מוטרדת, ובעיקר- תוהה.

 

[imagine]

כן, העמק מתשלט על העולם

אני מנהלל, מאיפה את? ודרך אגב אני מנהלל, מושב, לא קיבוץ, שונאת קיבוצים.

 

[*may*]

למה לשנוא?

אני מגבע. קיבוץ.

 

[קורט קוביין]

אחכה לך בשדות

קורט גם אוהב שדות. במיוחד לאכול שם. הריח של הדשא עושה חשק לאוכל.

 

[erlich]

דמייני......

לעצמך עולם אוטופי... בו האנשים יכולים לטייל בשדות. להנות מהפריחה. מהריח הקסום. מהמראה העוצר נשימה בבוקר. מכרי העשב המדהימים. ובכלל דמייני לעצמך תמונה: בחור. בן 17 וחצי וקצת. אוהב לרוץ. אוהב לרוץ בחוץ. מאוד אוהב את השדות והגבעות שליד הבית שלו. מאוד אוהב לרוץ שם. ויום אחד. יורים ורוצחים מהמארב מישהו 10 ק``מ מהבית של הבחור שלנו באחד מאותם שדות שהוא (הבחור) נוהג לרוץ בהם. ואז מתברר לבחור שלנו, שיכול מאוד להיות, שאם הוא ממשיך לרוץ שם, הוא המטרה הבאה. או שאולי הוא בעצם היה המטרה. הבחור מפסיק לרוץ שם. תודה, ארז. נ.ב. לא הפסקתי לרוץ לגמרי, אני רץ בתוך הישוב עכשיו. (למרות שלא רצתי כבר כמעט שבוע!) בתקווה אות תוכלי תמיד לטייל לך בשדות בנחת. ושאני אוכל לחזור לרוץ. (ואת יודעת מה? אם אנחנו כבר בקטע, אז אולי שגם תצטרף אלי איזה מישהי

 

[Wednesday]

עצוב.

אבל תמשיך לרוץ!!!