fayd הפשוש
New member
לטום שלי....
לאלה מהפורום זוכרים ביכלל) ביום שעזבתה אותי זה היה היום בו הדמעות היפסיקו לרדת, ליפעמים אני תוהה אם אתה זוכר אותי ביכלל, כי לא עובר יום אחד שאני לא חושב עליך. ואני כל כך רוצה ליבכות להישתחרר. האם אתה זוכר? האם אתה זוכר כמה אהבתי אותך? האם אתה זוכר כמה אתה אהבתה אותי? האם אתה זוכר אייך צחקנו, בכינו, רבנו, השלמנו, שכבנו, אהבנו? האם בכלל חושב אליי? האם אתה זוכר כמה היתה חשוב לי? האם אתה יודע כמה אתה עדיין חשוב לי? ואני עדיין לא יכול ליבכות, אף אחד לא יוהאב אותך כמו שאני אהבתי, עדיין אוהב, אף אחד לא הייה מוכן ליסבול את מה שאני סבלתי, אבל היתי מוכן ליסבול את הכל שוב ועוד כדיי שתשוב אליי, תמיד תהייה לך פינה גדולה בלב שלי, לא משנה מה תעשה, לא משנה מה יקרה, לא משנה כמה תיפגע בי, אני מקווה שאתה יודע שלא משנה מה יקרה אתה תמיד תוכל לחזור אליי, ואני תמיד יחכה לך. אבל הדמעות מה איתן? הן לא באות ואנ יכל כך רוצה אותן שיפיגו את הכאב הזה, ליפעמים אני מיתעורר בלילה, מסיוט לא זכור, ואז אני מיתגעגע אליך כל כך עד שזה כואב, ואני רוצה את זרועותך המגוננות מסביב לי, את אותן זרעות שתמיד הגנו אליי מאכזריותו של העולם, אני רוצה את חיבוקך החם, אני רוצה את פיך שיכסה את פניי בנשיקות, אני רוצה את פיך שיגיד לי שאיין מה לפחד שהכל הייה בסדר, אבל אתה לא שם ועדיין הדמעות שאני כל כך מיחל להן לא באות, אתה עכשיו בחו"ל, נהנה, לא הישארתה שום תמונה, שום זיכרון, רק מיכתב מבושם, בקבוק של דמעות, וורד שחור, האם אתה זוכר ביכלל שהיה פעם אלון בחיים שלך? המיכתב ששלחתה לי אמרתה שאתה רוצה שאני ישכך מאיתנו, ואני שואל את עצמי אייך זה אפשרי? לישכוח את כל הימים שלנו יחד. והדמעות עדיין מיתמהמהות. ליפעמים אני רוצה לישנוא אותך, ביגלל שבגדתה, אני אהבתי ואתה בגדדתה, אבל אני לא מסוגל לישנוא אותך, זה בילתי אפשרי, וליפעמים אני כועס על עצמי בשל כך, כי אני יודע שרק מבט אחד מימך, רק חיוך אחד, ואני כבר שלך עוד פעם, ועדיין הדמעות לא באות, ליפעמים אני קם מוקדם מאוד בבוקר, בשעה שהכי אהבנו, כשהשמש רק היתחילה ליזרוח, ממש בזריחה, והעולם עוד אפור ומיסתורי, ואני הולך לים ומיסתכל על הגלים, שהשמש עוד לא מנצנצת בהם, ותוהה אם אתה מיסתכל על אותם גלים, ואז הכאב כל כך חזק, עד שאני חושב שהלב שלי יתפוצץ מרוב געגועים, ואז הדמעות מגיעות......
לאלה מהפורום זוכרים ביכלל) ביום שעזבתה אותי זה היה היום בו הדמעות היפסיקו לרדת, ליפעמים אני תוהה אם אתה זוכר אותי ביכלל, כי לא עובר יום אחד שאני לא חושב עליך. ואני כל כך רוצה ליבכות להישתחרר. האם אתה זוכר? האם אתה זוכר כמה אהבתי אותך? האם אתה זוכר כמה אתה אהבתה אותי? האם אתה זוכר אייך צחקנו, בכינו, רבנו, השלמנו, שכבנו, אהבנו? האם בכלל חושב אליי? האם אתה זוכר כמה היתה חשוב לי? האם אתה יודע כמה אתה עדיין חשוב לי? ואני עדיין לא יכול ליבכות, אף אחד לא יוהאב אותך כמו שאני אהבתי, עדיין אוהב, אף אחד לא הייה מוכן ליסבול את מה שאני סבלתי, אבל היתי מוכן ליסבול את הכל שוב ועוד כדיי שתשוב אליי, תמיד תהייה לך פינה גדולה בלב שלי, לא משנה מה תעשה, לא משנה מה יקרה, לא משנה כמה תיפגע בי, אני מקווה שאתה יודע שלא משנה מה יקרה אתה תמיד תוכל לחזור אליי, ואני תמיד יחכה לך. אבל הדמעות מה איתן? הן לא באות ואנ יכל כך רוצה אותן שיפיגו את הכאב הזה, ליפעמים אני מיתעורר בלילה, מסיוט לא זכור, ואז אני מיתגעגע אליך כל כך עד שזה כואב, ואני רוצה את זרועותך המגוננות מסביב לי, את אותן זרעות שתמיד הגנו אליי מאכזריותו של העולם, אני רוצה את חיבוקך החם, אני רוצה את פיך שיכסה את פניי בנשיקות, אני רוצה את פיך שיגיד לי שאיין מה לפחד שהכל הייה בסדר, אבל אתה לא שם ועדיין הדמעות שאני כל כך מיחל להן לא באות, אתה עכשיו בחו"ל, נהנה, לא הישארתה שום תמונה, שום זיכרון, רק מיכתב מבושם, בקבוק של דמעות, וורד שחור, האם אתה זוכר ביכלל שהיה פעם אלון בחיים שלך? המיכתב ששלחתה לי אמרתה שאתה רוצה שאני ישכך מאיתנו, ואני שואל את עצמי אייך זה אפשרי? לישכוח את כל הימים שלנו יחד. והדמעות עדיין מיתמהמהות. ליפעמים אני רוצה לישנוא אותך, ביגלל שבגדתה, אני אהבתי ואתה בגדדתה, אבל אני לא מסוגל לישנוא אותך, זה בילתי אפשרי, וליפעמים אני כועס על עצמי בשל כך, כי אני יודע שרק מבט אחד מימך, רק חיוך אחד, ואני כבר שלך עוד פעם, ועדיין הדמעות לא באות, ליפעמים אני קם מוקדם מאוד בבוקר, בשעה שהכי אהבנו, כשהשמש רק היתחילה ליזרוח, ממש בזריחה, והעולם עוד אפור ומיסתורי, ואני הולך לים ומיסתכל על הגלים, שהשמש עוד לא מנצנצת בהם, ותוהה אם אתה מיסתכל על אותם גלים, ואז הכאב כל כך חזק, עד שאני חושב שהלב שלי יתפוצץ מרוב געגועים, ואז הדמעות מגיעות......
