כתבה השבוע ב"הארץ" על "ילדים שלמים"
הכתבה היא ממדור גלריה, ומובאת להלן. היו בכתבה כמה דברים שהרגיזו אותי, למרות שאין לי שום דבר נגד הורים שלא עושים ברית לבנם/בתם. 1. הם קוראים לזה בכינוי התעמולתי "ילדים שלמים" - מה כל כך קשה לומר "לא נימולים"? 2. "החוק הבינלאומי אוסר" - יופי, מלוא כל הארץ משפט. 3. הקטע שהכי הצחיק אותי: מאיה שדה מציינת את הציטוט מדברי הרמב"ם, שכתב ב"מורה נבוכים": "כי האיבר כאשר הוטף ממנו דם והוסר המגן שלו מראשית גדילתו אין ספק שהוא נחלש"; וגם: "הנבעלת מן הערל קשה לפרוש, וזהו הגדול בסיבות המילה". לטענתה, דברים אלה - שלפיהם המילה פוגעת בתשוקה המינית הן של הגבר והן של האשה - מעידים על "מוטיווציה של היהדות לפגוע דווקא שם". - סליחה גיברת, לא מצאת מידע רפואי שנכתב לאחר המאה ה12? הנה הכתבה: החלטנו לא לחתוך מאת צפי סער מיעוט קטן מבין ההורים בישראל מחליטים לא לעשות לבנם ברית מילה. אלה מהם שפונים לקה"ל (קהילת הורים לילדים שלמים) עושים זאת במידה רבה כדי לקבל תמיכה לעצמם מפגש של "קהילת הורים לילדים שלמים". לטענת אחת המשתתפות, עורכת דין, הליך המילה יכול להיחשב כתקיפה על פי הדין הבינלאומי תצלום: טלי שני שלושת הפעוטות בחנו בסקרנות זה את איברו של זה בחדר השירותים של גן הילדים. "למה הבולבול שלך שונה משלנו?" שאלו שניים מהם את השלישי, ילד שהוריו החליטו שלא למול אותו. "כי לכם חתכו אותו", השיב להם בבטחה. השניים נדהמו והתפלאו: "למה ההורים שלנו עשו לנו את זה?" הילד שהיטיב כל כך להתמודד עם השאלה שהופנתה אליו הוא רק אחד מכמה אלפי ילדים ישראלים יהודים, שהוריהם החליטו בשנים האחרונות להימנע מהמנהג הדתי עתיק היומין של חיתוך העורלה. הטענה של רבים מהם היא שמדובר בהטלת מום בגופו של התינוק, פעולה כואבת ואכזרית, שבבגרות אף פוגעת בהנאה המינית. את ילדיהם הם מכנים ילדים שלמים. כמה עשרות הורים כאלה התאספו בתחילת החודש בתל אביב כדי לדבר. באירועים כגון זה, המתקיימים מפעם לפעם, נפגשים הורים שכבר עשו את זה - כלומר, לא עשו את זה - עם כאלה שמתלבטים. את אלה האחרונים מטרידה יותר מכל השאלה, אם ילדם עלול לסבול מלעג. כי הסיבה העיקרית לכך שהרוב המכריע של החילונים בארץ - שלא יהססו לזלול סושי סרטנים בפיתה בפסח - מלים את תינוקם, אינה דתית כי אם חברתית. שהילד לא יהיה שונה. "הקטע החברתי מלחיץ", אמרה אחת המשתתפות, בחודש השישי להריונה, שבאה למפגש עם בן-זוגה. אבל השניים, תושבי גבעתיים, כבר בטוחים למדי שלא ימולו את הבן שעומד להיוולד להם. "אם ירצו לצחוק עליו - כבר ימצאו על מה לצחוק", הם אומרים. הורים אחרים תמכו בהם וסיפרו כי אינם נתקלים בבעיות. ואם יש התעניינות - כמו בשירותים של גן הילדים, למשל - הרי הילדים בהחלט מסוגלים להתמודד עמה. את המפגשים האלה מארגנת קה"ל - קהילת הורים לילדים שלמים. רונית טמיר, מתכנתת מחשבים ואחת הפעילים, מספרת שכאשר החלה הפעילות הזאת, לפני שש שנים בקירוב, גובשה רשימה של כ-40 משפחות. כיום רשומות בקה"ל כ-700 משפחות ובהן כ-1,000 ילדים לא נימולים. להערכתה, על פי אומדנים שונים, יש כיום בחברה הישראלית היהודית כ-3,000 ילדים "שלמים". עדיין, הרוב המכריע של התינוקות הזכרים - 98% על פי הערכות - נימולים. זאת אף על פי שגם רופאים בכירים המבצעים ברית מילה אומרים כי קרוב לוודאי שאין הצדקה רפואית למילה. קה"ל הוקמה, אומרת טמיר, כי "חשבנו שהילדים יצטרכו יום אחד להכיר ילדים אחרים שלא נימולו. בינתיים התברר שלא הילדים זקוקים לתמיכה, אלא ההורים. כדי להתייעץ, כדי למצוא רופא שמתנהג יפה לילד לא נימול". כיום מקבלות טמיר ושתי הפעילות המסייעות לה 15-20 פניות טלפוניות בחודש של הורים, מהם כאלה שמתלבטים. כאלה היו בזמנם ערן ומאיה שדה, בני זוג שעברו לאחרונה מקיבוץ לראשון לציון. "התכוננו לעשות ברית", הם מספרים, "לא העלינו בדעתנו אופציה אחרת. הזמנו תור למוהל, אבל הפריע לנו הטקס הדתי. תוך כדי חיפוש אחר מוהל בלי טקס, באינטרנט, נחשפנו לרעיון שיש בארץ כאלה שלא עושים ברית. עברנו טלטלה חזקה. יומיים לפני הברית, החלטנו לא למול". איך הגיבו בני משפחותיהם? "הם צעקו, בעיקר בני גילנו, הצעירים. אמרו שאנחנו עושים עוול לילד, שאנחנו שמתעללים בו, שהוא יהיה חריג. בינתיים זה עבר להם והם אוהבים אותו, שלם ומושלם, בן שנה". ומאיה שדה מדגישה: "אם הייתי מספרת שאני רוצה למול בת - היו קוראים למשטרה. אבל בחברה שבה נורמטיווי לעשות ברית מילה לבן - בכלל לא חושבים, מה בעצם עושים לו".
