לחרב או להרוס?
- פותח הנושא oksan
- פורסם בתאריך
פילוסוף רוחני אוהב
New member
תשובה
כשמתחילים את המשפט בתיאור, מוסיפים את הפועל לפני הנושא. למשל: במקרה האלה נובע הדבר, בזמנים אלה נובע הדבר.
כשמתחילים את המשפט בתיאור, מוסיפים את הפועל לפני הנושא. למשל: במקרה האלה נובע הדבר, בזמנים אלה נובע הדבר.
פילוסוף רוחני אוהב
New member
מקרים
חוכך בדעתו 2
Active member
דומני שטעות קלה בידיך. למיטב ידיעתי, קביעתך
נכונה לגבי פעלים בזמן עבר ועתיד. בזמן הווה לעומת זאת, ההעדפה היא דווקא להקדמת הנושא לפועל.
דוגמה:
אתמול, עם הערב שחר, הזיז ראש הממשלה את מחוגי השעון (איני זוכר אם שעון קיץ היה זה אם חורף) של עמישראל, משל היו עשויים גוטפרשה.
נכונה לגבי פעלים בזמן עבר ועתיד. בזמן הווה לעומת זאת, ההעדפה היא דווקא להקדמת הנושא לפועל.
דוגמה:
אתמול, עם הערב שחר, הזיז ראש הממשלה את מחוגי השעון (איני זוכר אם שעון קיץ היה זה אם חורף) של עמישראל, משל היו עשויים גוטפרשה.
חוכך בדעתו 2
Active member
אופס! אסיא אסי חיגרתך - טעות בידך.
1) לגבי בראשית
יש דוגמאות אחרות טובות, אבל לגבי 'בראשית ברא' איני משוכנע שהדוגמא מתאימה, כי ייתכן שמדובר בצירוף סמיכות שבו "בראשית" היא הנסמך ואילו "ברא...ואת הארץ" סומך.
כידוע ,יש סמיכויות כאלה בתנ"ך כמו "תחילת דִּבֵּר ה' בהושע", "שנות ראינו רעה", "קרית חנה דוד" ועוד.
2) לגבי "זה היה" לעומת "היה זה", לא ברור לי על סמך מה את קובע תקן כזה. לא על סמך המקורות הקדומים: במקורות יש משפטים המתחילים ב"היה" ("ויאמר ירמיהו: היה דבר ה' אלי לאמֹר"), ובוודאי שלא על סמך הנהוג והרווח (ראה גוגל).
לכן נראה ששני המשפטים שהצגת אפשריים (מבחינת סדר המילים. מבחינת השימוש בנושא הסתמי "זה" בשני המשפטים הנזכרים, יש להעיר שהוא על דרך השפות האירופאיות ואינו מתאים לעברית הקלסית).
אנא באר דבריך.
יש דוגמאות אחרות טובות, אבל לגבי 'בראשית ברא' איני משוכנע שהדוגמא מתאימה, כי ייתכן שמדובר בצירוף סמיכות שבו "בראשית" היא הנסמך ואילו "ברא...ואת הארץ" סומך.
כידוע ,יש סמיכויות כאלה בתנ"ך כמו "תחילת דִּבֵּר ה' בהושע", "שנות ראינו רעה", "קרית חנה דוד" ועוד.
2) לגבי "זה היה" לעומת "היה זה", לא ברור לי על סמך מה את קובע תקן כזה. לא על סמך המקורות הקדומים: במקורות יש משפטים המתחילים ב"היה" ("ויאמר ירמיהו: היה דבר ה' אלי לאמֹר"), ובוודאי שלא על סמך הנהוג והרווח (ראה גוגל).
לכן נראה ששני המשפטים שהצגת אפשריים (מבחינת סדר המילים. מבחינת השימוש בנושא הסתמי "זה" בשני המשפטים הנזכרים, יש להעיר שהוא על דרך השפות האירופאיות ואינו מתאים לעברית הקלסית).
אנא באר דבריך.
לעניין "בראשית ברא"
הדעת נותנת שאמנם מדובר בצירוף סמיכות, וזו דעתו של רש"י, ואברהם אהוביה, ה"מתרגם" של התנ"ך לעברית בת ימינו (תנ"ך רם*), מחרה מחזיק אחריו ו"מתרגם": "בתחילת הבריאה, כשברא אלוהים את העולם".
ועדיין כסימן לזכירת סדר הנושא והנשוא - טוב הוא.
ולעניין "זה היה" - אבא בנדויד חסך לי (ממני?) את הטורח לחפש, ואני - קל לי להיתלות באילן גדול.
_________
* גילוי נאות: אני המו"ל והיוזם של מיזם תנ"ך רם.
הדעת נותנת שאמנם מדובר בצירוף סמיכות, וזו דעתו של רש"י, ואברהם אהוביה, ה"מתרגם" של התנ"ך לעברית בת ימינו (תנ"ך רם*), מחרה מחזיק אחריו ו"מתרגם": "בתחילת הבריאה, כשברא אלוהים את העולם".
ועדיין כסימן לזכירת סדר הנושא והנשוא - טוב הוא.
ולעניין "זה היה" - אבא בנדויד חסך לי (ממני?) את הטורח לחפש, ואני - קל לי להיתלות באילן גדול.
_________
* גילוי נאות: אני המו"ל והיוזם של מיזם תנ"ך רם.
פילוסוף רוחני אוהב
New member
אולי כי הווה
הוא בינוני ולכן גם סוג של שם עצם. אם משתמשים בו כפועל, צריך לנהוג בו כמו שנוהגים בכל פועל.
הוא בינוני ולכן גם סוג של שם עצם. אם משתמשים בו כפועל, צריך לנהוג בו כמו שנוהגים בכל פועל.
בכל זאת לחרב.... ????
חזרתי ובדקתי תוך התלות באילנות גבוהים:
ירמיהו פרק לג-י': ... אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים חָרֵב הוּא מֵאֵין אָדָם וּמֵאֵין בְּהֵמָה ...
נחמיה פרק ב-יז': ... אֲשֶׁר יְרוּשָׁלַם חֲרֵבָה וּשְׁעָרֶיהָ נִצְּתוּ בָאֵשׁ ...
חז"ל, ברכות ח' ע"א:... משחרב בית המקדש אין לקב"ה בעולמו אלא 4 אמות של הלכה ...
וכך גם ביחזקאל, בחגי, ואף אצל רש"י.
משמעות השימוש בבניין פיעל היא, בין השאר לצורך חיזוק הפעולה כמו שיבר לעומת שבר. לציון מהלך גורם כמו שיתק, חיזק, גידל. לצורך תיאור פעולה מתמשכת או חוזרת על עצמה, או מתייחסת להרבה נושאים או מושאים כמו כיבד. כך גם משמעותו של חירב, ואין זו עברית שגויה.
לכן, נדמה שהשימוש ב- לחרב, בדומה לשימוש ב- לחבר, הוא עברית מדויקת, והשורש ח.ר.ב. מגדיר באופן מתאים את הצירוף שאיננו רק הרוס, אלא גם הרוס, שומם ועזוב.
יש לכך תימוכין רבים, ולא מצאתי כי זהו שימוש פסול.
אם כך, מדוע 'לחרב' נתפס כעברית ירודה במיוחד ושימוש של 'סלנג' נחות....???
חזרתי ובדקתי תוך התלות באילנות גבוהים:
ירמיהו פרק לג-י': ... אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים חָרֵב הוּא מֵאֵין אָדָם וּמֵאֵין בְּהֵמָה ...
נחמיה פרק ב-יז': ... אֲשֶׁר יְרוּשָׁלַם חֲרֵבָה וּשְׁעָרֶיהָ נִצְּתוּ בָאֵשׁ ...
חז"ל, ברכות ח' ע"א:... משחרב בית המקדש אין לקב"ה בעולמו אלא 4 אמות של הלכה ...
וכך גם ביחזקאל, בחגי, ואף אצל רש"י.
משמעות השימוש בבניין פיעל היא, בין השאר לצורך חיזוק הפעולה כמו שיבר לעומת שבר. לציון מהלך גורם כמו שיתק, חיזק, גידל. לצורך תיאור פעולה מתמשכת או חוזרת על עצמה, או מתייחסת להרבה נושאים או מושאים כמו כיבד. כך גם משמעותו של חירב, ואין זו עברית שגויה.
לכן, נדמה שהשימוש ב- לחרב, בדומה לשימוש ב- לחבר, הוא עברית מדויקת, והשורש ח.ר.ב. מגדיר באופן מתאים את הצירוף שאיננו רק הרוס, אלא גם הרוס, שומם ועזוב.
יש לכך תימוכין רבים, ולא מצאתי כי זהו שימוש פסול.
אם כך, מדוע 'לחרב' נתפס כעברית ירודה במיוחד ושימוש של 'סלנג' נחות....???
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.