יהיה טוב12
New member
לחץ נפשי.
בהמשך להודעה הקודמת שלי, שבה רשמתי על כל הלחיצים שאני עוברת בלימודים העבודה הבולימיה וכולי, יש לי בעיה קשה עם הורי ובעיקר עם אמא שלי. בכל פעם שאנחנו נפגשות או משוחחות היא תמיד מבקשת ממני לדבר על אחיי ולעודד אותם וזה ככה במשך שנים היא שואלת אותי בצורה שטחית עם הכל בסדר ואז עוברת תמיד לדבר על הבעיות שלה ושלהם, ומבקשת ממני להיות הכותל המערבי של כולם. היום התפרצתי ואמרתי שדי אין לי כח נפשי יותר לעודד אנשים אחרים יש לי מספיק משל עצמי ואני לא עומדת בזה יותר, מיד אחרי שאני אומרת את זה אני מרגישה אשמה, ומיוסרת שעוד כמה שנים אני אדע שיכלתי לעזור להם לצאת מהמצב שהם נמצאים בו ולא עשיתי אתזה. ואני אכולה,פשוט אכולה ברגשות אשמה ומיצד שני כעס עצור מאוד על אמא שלי שזה ממש גובל לפעמים בשנאה כלפיה, שכל השנים היא האכילה אותי בזה. היא מעולם לא חסכה ממני את הסיפורים עליה ועל אבי והיום זה עובר לאחים שלי. את כל הטיפול הפסיכולוגי הקודם, 3 שנים ביליתי בלדבר עליה ולנתח את הילדות שלי, וזה פשוט כבר לא עוזר, כמה שמנסים לדבר איתה על זה היא פשוט לא מקשיבה והיא תעשה לי את זה עד יומי האחרון על האדמה הזאת. מיצד אחד היא מאוד "דואגת" מבחינה חומרית מציעה לי עזרה כספית נותנת לי את הרכב וכולי אבל המחיר על זה כבד מאוד, עד שהפסקתי לבקש ממנה ובכל זאת היא מוצאת את הדרכים להגיע אלי כדי "לשפוך את ליבה על הבעיות והצרות שיש לה עם האחים שלי. בעלי מודע לכל העניין וכל הזמן מתחמק ממנה אנחנו לא עונים לטלפונים בבית, היא יכולה להתקשר ולהתקשר ולהציק עד שהיא מקבלת את מה שהיא רוצה, ואם לא אז היא פשוט מציפה אותי ברגשות אשם וכעס. כל הזמן" תדברי איתו ותדברי איתם" וזה לא שלא ניסיתי. אם לילד הזה יש בעיה חברתית מה אני יכולה לעשות? ניסיתי לעודד אותו להגיד לו לנסות ליצור קשרים לצאת עם חברים אבל הוא כל הזמן מסתגר בבית, אני לא איש מקצוע ואת כל זה אמרתי לה אבל היא לא מבינה.......... סליחה על האורך. אודה לעצות.
בהמשך להודעה הקודמת שלי, שבה רשמתי על כל הלחיצים שאני עוברת בלימודים העבודה הבולימיה וכולי, יש לי בעיה קשה עם הורי ובעיקר עם אמא שלי. בכל פעם שאנחנו נפגשות או משוחחות היא תמיד מבקשת ממני לדבר על אחיי ולעודד אותם וזה ככה במשך שנים היא שואלת אותי בצורה שטחית עם הכל בסדר ואז עוברת תמיד לדבר על הבעיות שלה ושלהם, ומבקשת ממני להיות הכותל המערבי של כולם. היום התפרצתי ואמרתי שדי אין לי כח נפשי יותר לעודד אנשים אחרים יש לי מספיק משל עצמי ואני לא עומדת בזה יותר, מיד אחרי שאני אומרת את זה אני מרגישה אשמה, ומיוסרת שעוד כמה שנים אני אדע שיכלתי לעזור להם לצאת מהמצב שהם נמצאים בו ולא עשיתי אתזה. ואני אכולה,פשוט אכולה ברגשות אשמה ומיצד שני כעס עצור מאוד על אמא שלי שזה ממש גובל לפעמים בשנאה כלפיה, שכל השנים היא האכילה אותי בזה. היא מעולם לא חסכה ממני את הסיפורים עליה ועל אבי והיום זה עובר לאחים שלי. את כל הטיפול הפסיכולוגי הקודם, 3 שנים ביליתי בלדבר עליה ולנתח את הילדות שלי, וזה פשוט כבר לא עוזר, כמה שמנסים לדבר איתה על זה היא פשוט לא מקשיבה והיא תעשה לי את זה עד יומי האחרון על האדמה הזאת. מיצד אחד היא מאוד "דואגת" מבחינה חומרית מציעה לי עזרה כספית נותנת לי את הרכב וכולי אבל המחיר על זה כבד מאוד, עד שהפסקתי לבקש ממנה ובכל זאת היא מוצאת את הדרכים להגיע אלי כדי "לשפוך את ליבה על הבעיות והצרות שיש לה עם האחים שלי. בעלי מודע לכל העניין וכל הזמן מתחמק ממנה אנחנו לא עונים לטלפונים בבית, היא יכולה להתקשר ולהתקשר ולהציק עד שהיא מקבלת את מה שהיא רוצה, ואם לא אז היא פשוט מציפה אותי ברגשות אשם וכעס. כל הזמן" תדברי איתו ותדברי איתם" וזה לא שלא ניסיתי. אם לילד הזה יש בעיה חברתית מה אני יכולה לעשות? ניסיתי לעודד אותו להגיד לו לנסות ליצור קשרים לצאת עם חברים אבל הוא כל הזמן מסתגר בבית, אני לא איש מקצוע ואת כל זה אמרתי לה אבל היא לא מבינה.......... סליחה על האורך. אודה לעצות.