לחפש קדושה
לחפש קדושה
***********
מי העז לחפש קדושה ?
מי זה העז פנים לקדושה ?
מי עושה פנים לקדושה ?
והמצווה מצווה:
קדושים תהיו
כי קדוש אני !
זה גם אתה ידידי קדוש תהיה, וגם את ידידתי קדושה תהיי,
וזה גם אני...
להיות קדוש? צחוק !
צחק. צחקה. צחקתי...
לצחוק זה קדוש.
לבכות זה קדוש.
לאכול זה קדוש.
לתנות אהבה זה קדוש.
כי אין מקום פנוי ממנו.
בחוץ זה קדוש ובפנים זה קדוש...
ולא כמו שחשבתי: שכמה שיותר בפנים
יש יותר קדושה...
כמה קדושה יש כאן,
וכמה שם ?
קדושה
כבדה
עומדת
ממש
לא זזה
אין תנועה
לא מַשָׁה מכאן
כמו אבן בקיר
כמו שורש בעץ.
אין כמו ערגה לקדוּשה למלא את הרִיק,
להפוך לב עבריין
לְיָלד את הנפש ולהעניק
פרי אהבה.
כערגתו של דודי, דוד יחיאל זיכרונו לברכה, איש חסוך ילדים
לכתוב ספר תורה
למען ייזכר שמו
באהבה.
לא נפלאת היא ממך,
כל אחד יכול לגלותה
ולהעלות
ניצוצותיה מהאפלה:
בהשתדלות -
של האוהב לאהוב ושל העוזר לעזור,
של המפרנס לפרנס, העובד לעבוד, הלומד ללמוד,
החוקר לחקור, המנגן לנגן, המצייר לצייר והרוקד לרקוד...
בהשתדלות של עושה הרע להיטיב
והנגמל מהתמכרות להיגמל,
בהשתדלות של הגנב להשיב גנבתו
והזונה לספק את נזקקיה ...
אוריינטציה של קדושה מזהה
גם את פירורי הקדושה הזעירים
בתוך קליפות, בתוך זבלים...
קדושה היא פטיש כבד ומקל קסמים,
גזע עץ רחב וענף מתנדנד ברוח,
ריח של אש ועשן עולה ממנה
וריח יסמין במרקחת וורדים נודף ממנה,
באה בהנחתה של אלוהים ובלטיפה של מלאכים...
בכוח קיצוניותה, היא הופכת קדֵשה לקדושה
וממרידה את מחללי היצועים ומגלי הערווה – על עצמם.
. . . . . . .
הפתיחות לקדושת הדברים כשלעצמם
ולקדושת הדברים בהשתלשלותם
וקבלתם בברכה -
מעלה אותם למציאות כל כך ברוכה
עד שבא לך להשתלשל על חבל
לעלות על סולם
להקיף את העולם
וללכוד ניצוץ קטן שמתגלגל...
פרי מגדים
לחפש קדושה
***********
מי העז לחפש קדושה ?
מי זה העז פנים לקדושה ?
מי עושה פנים לקדושה ?
והמצווה מצווה:
קדושים תהיו
כי קדוש אני !
זה גם אתה ידידי קדוש תהיה, וגם את ידידתי קדושה תהיי,
וזה גם אני...
להיות קדוש? צחוק !
צחק. צחקה. צחקתי...
לצחוק זה קדוש.
לבכות זה קדוש.
לאכול זה קדוש.
לתנות אהבה זה קדוש.
כי אין מקום פנוי ממנו.
בחוץ זה קדוש ובפנים זה קדוש...
ולא כמו שחשבתי: שכמה שיותר בפנים
יש יותר קדושה...
כמה קדושה יש כאן,
וכמה שם ?
קדושה
כבדה
עומדת
ממש
לא זזה
אין תנועה
לא מַשָׁה מכאן
כמו אבן בקיר
כמו שורש בעץ.
אין כמו ערגה לקדוּשה למלא את הרִיק,
להפוך לב עבריין
לְיָלד את הנפש ולהעניק
פרי אהבה.
כערגתו של דודי, דוד יחיאל זיכרונו לברכה, איש חסוך ילדים
לכתוב ספר תורה
למען ייזכר שמו
באהבה.
לא נפלאת היא ממך,
כל אחד יכול לגלותה
ולהעלות
ניצוצותיה מהאפלה:
בהשתדלות -
של האוהב לאהוב ושל העוזר לעזור,
של המפרנס לפרנס, העובד לעבוד, הלומד ללמוד,
החוקר לחקור, המנגן לנגן, המצייר לצייר והרוקד לרקוד...
בהשתדלות של עושה הרע להיטיב
והנגמל מהתמכרות להיגמל,
בהשתדלות של הגנב להשיב גנבתו
והזונה לספק את נזקקיה ...
אוריינטציה של קדושה מזהה
גם את פירורי הקדושה הזעירים
בתוך קליפות, בתוך זבלים...
קדושה היא פטיש כבד ומקל קסמים,
גזע עץ רחב וענף מתנדנד ברוח,
ריח של אש ועשן עולה ממנה
וריח יסמין במרקחת וורדים נודף ממנה,
באה בהנחתה של אלוהים ובלטיפה של מלאכים...
בכוח קיצוניותה, היא הופכת קדֵשה לקדושה
וממרידה את מחללי היצועים ומגלי הערווה – על עצמם.
. . . . . . .
הפתיחות לקדושת הדברים כשלעצמם
ולקדושת הדברים בהשתלשלותם
וקבלתם בברכה -
מעלה אותם למציאות כל כך ברוכה
עד שבא לך להשתלשל על חבל
לעלות על סולם
להקיף את העולם
וללכוד ניצוץ קטן שמתגלגל...
פרי מגדים