לחנך זה קשה...../images/Emo196.gif
במיוחד הורים. ובמיוחד כאלו שיודעים בדיוק מה טוב לך. האמת היא שאחרי שיצאתי בשאלה, לא ממש ניסיתי לחנך אותם. זרקתי להם בפרצוף את האמת לאמיתה- ולא היה אכפת לי בדיוק מה הם יגידו. כמובן שהם כמעט חטפו התקף לב והזקינו באיזה 10 שנים עם הניסויים שערכתי עליהם: להעלם מהבית לכמה ימים בלי להגיד כלום, לעבור לגור עם מישהו שהכרתי כמה ימים קודם, לא לענות לטלפונים. עם הזמן החלטתי להתייאש מראש, עברתי לגור בשכירות רחוק מהבית ושם עשיתי מה שרציתי בלי לשאול אותם. וכשחזרתי הביתה מידי פעם, לבשתי חצאיות ארוכות וחולצות 3/4 כמו ילדה טובה בני ברק. דווקא בתקופות הכי פרועות שלי, לבשתי את החולצות הכי ארוכות בבית. חשבתי שאני עובדת על מישהו. אבל עבדתי בעיקר על עצמי. כל החלפות הבגדים האלו, שיגעו לי את המערכת ולפעמים באמת כבר לא ידעתי מי אני. ועכשיו אני גרה בבית. כבר 9 חודשים, טפו טפו. עשיתי ביני לבין הוריי הסכם- אני לא מתערבת להם והם לא לי. יש כמובן תקלות וצעקות, אבל הכל נפתר בסוף. ועכשיו אני לא עובדת על אף אחד- אני מתלבשת איך שאני מרגישה שנוח לי, יוצאת לבלות (וכמובן שאני לטלפונים אם ההורים מתקשרים), ומשתפת אותם אפילו (ה' ישמור) במה שעובר עלי. אני קרובה יותר מתמיד למיכל האמיתית. וזה נפלא ומדהים שגם יש שיתוף פעולה סביבי למאמץ המשותף- שאהיה מאושרת. השבת דיברנו על פסח. אמרתי להם שאני לא מתכוונת לאכול בד"ץ וגם לא אשמור על קטניות. ובמקום להגיד לי "איזה בושות איתך!" , "אלוקים ישמור!" או כל מיני דברים שהורים (במיוחד פולנים) אמורים להגיד הם אמרו לי (שימו לב) "אז נעשה לך מדף משלך בארון ובמקרר". וואו! החינוך הצליח!!! התחלתי להרגיש אתמיוחדת. וברור לי שהיא זה כבר כמה שבועות קודם, כשהלכתי עם אמא שלי לקניות של בגדים (אני משלמת- היא מלווה). ראיתי איזו שמלה מדהימה שממש לא עומדת בתקנים של משמרות הצניעות והחלטתי לקנות אותה. אמא שלי לא צייצה. היא אפילו אמרה שהשמלה ממש חשבה שהיא קצרה מידי וחשופה, אבל היא ידעה שאקנה אותה עם אישור או בלי אישור שלה. זה הכסף שלי וזכותי לעשות איתו מה שאני רוצה. אולי בזמן שאני כותבת כאן, ההורים שלי חושבים לעצמם איזו עבודה טובה הם עשו. כי מהבת שלהם כבר לא תצא דוסית גדולה, אבל לפחות היא לא פרועה כמו פעם ויש להם איזו שליטה עליה. ולא אכפת לי. אם כל הצדדים יוצאים מרוצים, זה הכי טוב.
מיכל <אם אין לי שביזות יום א'- משהו בי לא בסדר?!>
במיוחד הורים. ובמיוחד כאלו שיודעים בדיוק מה טוב לך. האמת היא שאחרי שיצאתי בשאלה, לא ממש ניסיתי לחנך אותם. זרקתי להם בפרצוף את האמת לאמיתה- ולא היה אכפת לי בדיוק מה הם יגידו. כמובן שהם כמעט חטפו התקף לב והזקינו באיזה 10 שנים עם הניסויים שערכתי עליהם: להעלם מהבית לכמה ימים בלי להגיד כלום, לעבור לגור עם מישהו שהכרתי כמה ימים קודם, לא לענות לטלפונים. עם הזמן החלטתי להתייאש מראש, עברתי לגור בשכירות רחוק מהבית ושם עשיתי מה שרציתי בלי לשאול אותם. וכשחזרתי הביתה מידי פעם, לבשתי חצאיות ארוכות וחולצות 3/4 כמו ילדה טובה בני ברק. דווקא בתקופות הכי פרועות שלי, לבשתי את החולצות הכי ארוכות בבית. חשבתי שאני עובדת על מישהו. אבל עבדתי בעיקר על עצמי. כל החלפות הבגדים האלו, שיגעו לי את המערכת ולפעמים באמת כבר לא ידעתי מי אני. ועכשיו אני גרה בבית. כבר 9 חודשים, טפו טפו. עשיתי ביני לבין הוריי הסכם- אני לא מתערבת להם והם לא לי. יש כמובן תקלות וצעקות, אבל הכל נפתר בסוף. ועכשיו אני לא עובדת על אף אחד- אני מתלבשת איך שאני מרגישה שנוח לי, יוצאת לבלות (וכמובן שאני לטלפונים אם ההורים מתקשרים), ומשתפת אותם אפילו (ה' ישמור) במה שעובר עלי. אני קרובה יותר מתמיד למיכל האמיתית. וזה נפלא ומדהים שגם יש שיתוף פעולה סביבי למאמץ המשותף- שאהיה מאושרת. השבת דיברנו על פסח. אמרתי להם שאני לא מתכוונת לאכול בד"ץ וגם לא אשמור על קטניות. ובמקום להגיד לי "איזה בושות איתך!" , "אלוקים ישמור!" או כל מיני דברים שהורים (במיוחד פולנים) אמורים להגיד הם אמרו לי (שימו לב) "אז נעשה לך מדף משלך בארון ובמקרר". וואו! החינוך הצליח!!! התחלתי להרגיש אתמיוחדת. וברור לי שהיא זה כבר כמה שבועות קודם, כשהלכתי עם אמא שלי לקניות של בגדים (אני משלמת- היא מלווה). ראיתי איזו שמלה מדהימה שממש לא עומדת בתקנים של משמרות הצניעות והחלטתי לקנות אותה. אמא שלי לא צייצה. היא אפילו אמרה שהשמלה ממש חשבה שהיא קצרה מידי וחשופה, אבל היא ידעה שאקנה אותה עם אישור או בלי אישור שלה. זה הכסף שלי וזכותי לעשות איתו מה שאני רוצה. אולי בזמן שאני כותבת כאן, ההורים שלי חושבים לעצמם איזו עבודה טובה הם עשו. כי מהבת שלהם כבר לא תצא דוסית גדולה, אבל לפחות היא לא פרועה כמו פעם ויש להם איזו שליטה עליה. ולא אכפת לי. אם כל הצדדים יוצאים מרוצים, זה הכי טוב.