לחלום או לא לחלום

[schlomitsmile]

יש אנשים שזורמים עם ההתרחשויות- כמו דגים מתים... מצחיק אבל עצוב, עצוב אבל מצחיק...

 

[schlomitsmile]

ואני אומרת את זה, בתור אחת שהיתה שם. יש לי עוד נפילות קצרות למקום הזה, אבל הוא כבר חוץ-לארץ בשבילי.

 

[סטארגייט]

וטב שכך../images/Emo8.gif

 

[schlomitsmile]

אכן...../images/Emo25.gif

 

[unicorn1a1]

שאלה קשה...

לפעמים יש לנו חלומות מאז שהיינו קטנים. חלומות כאלו שנדחפו לאחור בגלל כל מיני אילוצים... וכשהחלומות האלו נמצאים עדיין בראש שלנו ולא במציאות הם תמיד נראים גדולים יותר, חזקים יותר, מעניינים יותר... לא מציאותיים... ולפעמים ההגשמה של החלומות האלו עשויה קצת לאכזב... מה, זה מה שחלמנו עליו? בשביל זה השקענו כל כך הרבה? אז אולי הייתי רוצה רק להציץ לרגע להגשמה של החלומות שלי... לראות אם באמת שווה לחלום אותם... ובכלל, נראה לי שאין דבר כזה להגשים את כל החלומות. נראה לי שהצורך לחלום טבוע בתוכנו וגם אם נגשים את כל החלומות שנמצאים לנו בראש כרגע, תמיד יתווספו עוד... כאלו שלא חשבנו עליהם עוד קודם. תמיד נמשיך ונלמד ונראה דברים חדשים שיגרמו לנו להמשיך לחלום... אני חושבת שאין לזה סוף... אולי התשובה שלי היא שהייתי רוצה שיעזרו לי להתחיל את ההגשמה של החלומות האלו. אני חושבת שאם כבר נמצאים בתחילת הדרך, יותר קל להמשיך... מה שקשה זה האומץ שדרוש בהתחלה. היה עוזר הרבה אם היו חוסכים אותו ממני...

 

[הרמינה 1]

אבל זה בדיוק היופי

כתבת - "הייתי רוצה שיעזרו לי להתחיל את ההגשמה של החלומות האלו. אני חושבת שאם כבר נמצאים בתחילת הדרך, יותר קל להמשיך... מה שקשה זה האומץ שדרוש בהתחלה. היה עוזר הרבה אם היו חוסכים אותו ממני..." אז רציתי להגיד לך שהתחלות הן דבר לא פשוט בכלל, אבל הידיעה שהצלחת לעבור אותן - היא זו שגורמת לך לחוש במלוא העוצמה שהגשמת חלום. שהתגברת על קושי שלך עם עצמך. שאת זו שעשית את זה. ולדעתי עצם זה שבכל הפעמים שקראתי את מה שכתבת, את מדברת על הבערה הזו שקיימת בתוכך להתחיל לנוע, לשנות - היא זו שעשויה להניע אותך בסופו של דבר לפעולה. את תעזרי לעצמך להתחיל את ההגשמה של החלומות האלו, ברגע שתרגישי מוכנה. ככה לפחות אני מאמינה.

 

[unicorn1a1]

אני חושבת שאחרי שמגשימים את החלום

מרגישים ככה. זאת אומרת- מרגישים את הגאווה והסיפוק והיופי בזה שאת זו שהצלחת. לפני- זה בכלל לא נראה ככה... אני מתכוונת שקשה לחשוב ככה (למרות שברור לי על מה את מדברת). כי אני מפחדת שאני לא אצליח להתגבר... שבסופו של דבר לא יהיה לי את האומץ...(כי בינתיים הוא לא כל כך קיים... השאיפה קיימת אבל לא האומץ ליישם אותה...) בכל מקרה, תודה. את מקסימה.

 

[הרמינה 1]

שימי על מאזניים

שימי על כף אחת של המאזניים את הפחד שלא תצליחי להתגבר ועל הכף השנייה שימי את הפחד מהידיעה שמעולם לא ניסית אפילו להתגבר. עבור כל אחת מאיתנו הכף נוטה לכיוון אחר ובכל מקרה, לאן שלא תיטה - כך זה כנראה צריך להיות כעת. זה הקצב שלך, זו ה-(אי)-מוכנות שלך, זו את בזמן הווה והדברים יכולים להשתנות בעתיד (או שלא). אני רק יכולה לספר לך מניסיוני, שלפני שאני עשיתי את הצעד הראשון הכל-כך מפחיד בשינוי של חיי - פחדתי פחד אימים. וכל עוד פחדתי מזה, לא עשיתי את זה. רק ברגע שהבשילה בתוכי הידיעה שזה הדבר הנכון לעשות - השלכתי את חיי לרוח, מבלי בכלל לדעת לאן אני הולכת ומה תהיינה ההשלכות. מעין עיוורון שכזה, הליכה אל הלא-נודע. כל-כך הייתי רוצה לעזור לך לעשות את הצעד הראשון הזה שכל-כך מפחיד, אבל אני מאמינה שלא כך דברים צריכים לקרות. הם צריכים להתחיל מתוכך. אז כל מה שיש ביכולתי לומר הוא שהשאלות שלך והמחשבות שאת מעלה כאן, גורמות לי להאמין בך.

 

[unicorn1a1]

../images/Emo24.gif

כנראה שבאמת הידיעה הזו שזה הדבר הנכון לעשות, היא שגורמת לנו להעז. ואולי צריך לחכות. כי כנראה שזה לוקח זמן, עד שיודעים ובטוחים שזה זה. בעצם, אני לא יודעת אם אי פעם אני אהיה בטוחה... דרך אגב, מה היו בסופו של דבר ההשלכות אצלך? זה היה שווה את זה, למרות הכל?

 

[הרמינה 1]

הבוקר שאחרי

היה שווה את זה. למרות הכל. למרות שהיו ימים שבהם פגעתי בעצמי, הלקיתי את עצמי, שנאתי את עצמי ורציתי לא להיות כאן יותר בעולם - המסע אליו יצאתי (ושאני עדיין בתוכו), היה שווה את הכל. למה? כי אני במסע אל תוך האמת של עצמי. במסע של גילויים מי אני ואיפה טוב לי. וזו התחושה הכי עוצמתית בעולם, גם אם היא לא פשוטה ולפעמים מאוד כואבת. כל רגע של אושר שאני מצליחה לחוות, נחווה כאילו הרווחתי אותו בשתי ידיי בלבד. וזה אדיר.

 

[unicorn1a1]

האמת...

שאני קצת מקנאה... אבל יחד עם זה, מעריכה אותך מאוד. אני לא כל כך מכירה אנשים כאלו. שהלכו עם עצמם ועם התחושות שלהם עד הסוף. צריך המון אומץ בשביל זה... ואולי זאת הדרך אל האושר שכולם כל כך מחפשים אותה. פשוט להיות את. להקשיב לעצמך. לעשות מה שאת רוצה. מה שאת מרגישה. ולא משנה במה זה כרוך. את יודעת מה הכי מעכב אותי לפעמים? (ואולי תמיד)? ההערות של כולם. כל אלו שמצפים ממך לעשות הכל בסדר הנכון ולא לזוז מהפסים. שמצפים ממך כבר להיות מסודרת. לדעת מי את ומה את רוצה מעצמך ונותנים לך כל הזמן את התחושה שאת לא בסדר כי את לא כמו כולם. כי כולם כבר מסודרים. כולם לא מתלבטים ומתחרטים ושוב מתלבטים וחושבים כל כך הרבה. וכל הזמן את צריכה. את צריכה להחליט. את צריכה כבר למצוא עבודה. את צריכה להתחתן. אבל מה עם מה שאני רוצה? איפה הלב שלי בכל מה שצריך? אני רוצה לצעוק להם לפעמים. ואני מרגישה כל כך לא בנוח שאני לא עומדת בציפיות שלהם. ומעצבן אותי שאני מרגישה לא בנוח. זה החיים שלי. זה הקצב שלי. מי החליט ובנה את כל המסלול הזה בצורה כזו שכולם צריכים ללכת בדיוק באותו השביל? האמת, שהרוב מצליחים. לכן אני מרגישה כל כך לא שייכת לפעמים. מדברת עם אנשים והם כל כך לא מבינים אותי. אף אחד מהם. לא מבינים למה ללמוד ארבע שנים ואחר כך לזרוק הכל לפח. למה להתחיל הכל מחדש. למה לחשוב כל הזמן. למה לא להיות כמו כולם. אבל אני לא כולם! אוף. את בטח תגידי שאני לא צריכה להקשיב להם. אני יודעת שאני לא צריכה. אבל זה כל כך קשה. כל כך מלחיץ.

 

[הרמינה 1]

בואי נעשה תרגיל. להחליף ../images/Emo218.gif

אני יודעת שקשה שלא להקשיב לכל אלה שחושבים שהם יודעים הכי טוב - הם יודעים הכי טוב מה טוב להם, הם חושבים שהם יודעים הכי טוב מה טוב לך. ובכלל מה טוב לכולנו. אז בואי נעשה תרגיל. תתחילי מעצמך - תשבי ותנסי לחשוב מה את באמת רוצה. את רוצה ללמוד 4 שנים ואז ללכת לכיוון אחר? סבבה. תסתכלי במבט כזה:

על כל מי שחושב שמדובר ב"לזרוק לפח". הרי למדת. עברת דרך ב-4 שנים שבהן למדת. את לא זורקת כלום לפח - את לוקחת את זה איתך ופשוט משנה כיוון כי הבנת שזה לא זה. צריך הקשבה עצמית ואומץ כדי להחליט את זה. לך יש. להם אין. הם המשונים. הלאה. את עוד לא רוצה להתחתן או בכלל לא רוצה? סבבה. תסתכלי במבט כזה:

על כל מי שחושב שצריך להתיישר לפי כולם, רק לשם ההתיישרות. ומבט כזה

על מי שחושב שיודע מה הכי טוב לך. צריך אומץ כדי להקשיב לעצמך גם אם זה אומר לשמוע צלילים אחרים. לא המיינסטרים של גלגל"צ... איזה כיף לך! את אדם חושב. הם האוטומטים. צר עליהם. אין שום בעיה לשחות בזרם ואין שום בעיה ללכת נגדו. אין שום בעיה עם מי שבוחר להתחתן ולמצוא עבודה קבועה כבר בגיל 24 ועם מי שלמד ואהב את מה שלמד והלך באותו כיוון. יש בעיה עם מי שעושה את הדברים בכלל מבלי שחשב עליה - ועשה אותם רק "כי ככה זה". "כי ככה צריך". "כי ככה כולם עושים". צריך רק להחליף את המשקפיים שדרכם אנחנו רואים את המילים שלהם. המילים נשארות אותן מילים שמנסות ליישר אותן, אנחנו רק יכולים לבחור איך להתייחס אליהן. ואפשר לבחור להתייחס אליהן כעל מילים שאומרות הרבה על האנשים שאומרים אותם. לא עלייך. מה את אומרת? ואגב - החוויה הקיומית שלי היא של חוסר שייכות. לפעמים זה מרגיש כל-כך בודד, את בטח יודעת למה אני מתכוונת. אבל לפעמים, אני רואה את זה קצת אחרת ואני שואלת את עצמי מי בכלל רוצה להרגיש שייכת לעולם השייכים? למי אני רוצה להשתייך? לאלה שמיישרים? לאלה שלא חושבים?

 

[unicorn1a1]

את באמת מיוחדת...../images/Emo142.gif

הזכיר לי את השיר של עוזי חיטמן- "ויש כאלו שלוקחים מונופול על החוכמה הם יודעים יותר טוב ממני הם יודעים יותר טוב ממך מה טוב בשבילי מה טוב בשבילך" אני מאוד מאמינה (או לפחות מנסה להאמין) בזה ש"אפשר לבחור להתייחס אליהן כעל מילים שאומרות הרבה על האנשים שאומרים אותם. לא עלייך."| זה משפט שיכול לעזור הרבה בחיים אם זוכרים אותו במצבים מסוימים. ותחושת החוסר שייכות הזו- אני מזדהה איתה מאוד. מרגישה תמיד כל כך שונה. אחרת. בזמן האחרון מישהו שהכרתי אמר לי שאני "מורכבת". בעיניו זו היתה מחמאה. אבל נשמע לי לא טוב להיות "מורכבת". לפעמים אני מרגישה שייכת יותר בין האנשים שנמצאים באינטרנט. בחוץ אני פשוט לא מוצאת אותם. למה? כי כאן קל יותר להיות חשופים? כי בחוץ כולם חייבים להיות כמו כולם וכאן אין כולם?

 

[הרמינה 1]

מורכבת... ../images/Emo103.gif

אם נשמע לך לא טוב להיות מורכבת, אז נשמע לך לא טוב להיות מורכבת... לא סתם שמתי את הציור של קוביות. פתאום חשבתי על זה שהן מפתיעות. הן לא צפויות. אי-אפשר לדעת לאיזה כיוון תיפולנה. הן עושות מה שבראש שלהן. כשהן נופלות על צד אחד, הן מסתירות צד אחר. הן מורכבות כאלה... כשאומרים לי שאני מורכבת, אני אישית דווקא מרוצה. לי זה אומר שאני לא פלקטית. שאני לא חד-ממדית. שצריך להתעמק כדי להבין אותי. שלא הכל על פני השטח. שכשאני חושפת משהו אחד, אני מסתירה משהו אחר. וכן, כנראה שהמקום הנפלא הזה מאפשר לנו להיות מעבר לכותרות שמשטיחות אותנו ומעלימות אותנו בתוכן: סטודנטית, בת ___, עובדת ב____. כאן מתאפשר לנו להיות מורכבים. ומבחינתי, אם נבחר בזה - לא כולם חייבים להיות כמו כולם. אני אני. ואני לא כמוהם. והם לא כמוני. ואם הם רוצים להיות כמוהם, שייהנו... לילה טוב לך נערה חושבת

 

[unicorn1a1]

לילה טוב גם לך נערה מורכבת...../images/Emo3.gif

צודקת. אבל לפעמים אני רוצה שיבינו אותי. שלא יהיה כל כך מסובך להבין אותי... שאני בעצמי לא אהיה כל כך מסובכת. שגורמת לחיים להיות מסובכים. והם לא חייבים להיות כאלו... ומתאים לי דווקא הקוביות... זה נכון שאף פעם אי אפשר לראות אצלי את כל הצדדים בבת אחת... ובקשר למקום הזה- כאן לא רק מתאפשר להיות מורכבים, אלא כאן גם לא שופטים אותנו על היותנו מורכבים. וזה העיקר.

 

[seaגל]

../images/Emo40.gif

בחנתי את החלומות שלי כיום ואת החלומות שלי מאז ומתמיד הגעתי למסקנה שהחלום הוא כמו הקול הפנימי של הנשמה משהו שנובע עמוק מבפנים משהו שאם אני אגיע אליו יהיה כמו אוויר לנשימה אני מרגישה שהחלום מכוון את הנשמה שלי .. לגבי חלומות שלא התגשמו היום בבדיקה לאחור חלק מהם בכלל לא היו נכונים עבורי לאי שיות שלי ואני שמחה שהם לא התממשו וחלק היו בכלל פנטזיות .... אני חושבת שכל חלום שנבע מבסיס הנשמה התגשם עבורי....כי עזרתי לו להתגשם

 

[הtרמפיסטית]

לחלום.

בזמן האחרון אני עוסקת הרבה בחלומות שלי. בשנה אחת זה קצת קיצוני. כי החלומות שלי כמו של כולנו אני מקווה שואפים תמיד קדימה. הגשמה היא חלק מהותי מהשלמות שלי. לא יודעת עד כמה של האדם בכלל. אני אוהבת לחוות, לעשות ללמוד. להתפתח. לחלום. כן. והייתי משאירה לי חלומות, כי תמיד יש חלומות. תמיד יש דברים להגשים ולעשות.

 

[N o E i T]

../images/Emo204.gifאני חושבת שזה תלוי;

אם הייתי יודעת שבסופו של דבר הייתי מגשימה את כל מה שרציתי להגשים, אז לא הייתי רוצה להגשים הכל בשנה אחת, ו'לבזבז' את כל החלומות והשאיפות שלי, הייתי משאירה קצת לכל תקופה, ככה הייתי נהנת מזה יותר. אבל אם זה לא היה בטוח שהייתי מגשימה הכל בסופו של דבר אז כן הייתי רוצה שבתוך שנה אני אגשים הכל.

 

[a girl named tal]

ואוו, איזו שאלה

האמת שראיתי אותה כבר בצהריים ולא כל כך ידעתי מה לענות, ולא הייתי בטוחה אם כן או לא. אבל האמת שכן החלומות שלי הם חלומות יחסית די פשוטים, ודי מציאותיים, והייתי שמחה מאוד אם הייתי יודעת שתוך שנה ישיגו לי אותם, עד האחרון שבהם. אין ספק שהגשמה היא חלק מהותי בשלמות הפנימית של האדם. אבל לפעמים גם החלום מהווה תחליף לא רע, וחבל להאחז בו. אני אשמח אם החלומות שלי יתגשמו תוך שנה, וממש לא פוחדת להשאר בלי חלומות. כי ברגע שאלו יתגשמו, יתפנה לי מקום לחלומות חדשים. ולחלומות...אין סוף

 

[אחת הנסיכות]

לא../images/Emo70.gif

הייתי מגשימה רק כמה דחופים... ללא חלומות אין שום טעם בחיים, ללא רצונוץ, שאיפות החיים יהיו משעממים למוות. למרות שאני מאמינה שגם אם אגשים את כל החלומות שלי בשנה אחת..בטוח ארקום לי חלומות חדשים.