לחישה בחושך

Serpent Axis

New member
לחישה בחושך

תחינות נלחשות חרישית בחושך.

אצבעות נוטפות חורף מלטפות מחרוזת ומצמידות אותה למצח טרוד. אורות להבה קטנים מרצדים על גבי חלונות הזכוכית מעוטרי הקדושים.
בוב הרים את אחד הנרות והצמיד את הלהבה לקצה הסיגריה שלו, אז פנה ולקח את עצמו מחוץ לדלתות העץ הכבדות. הוא לא סחב איתו שום דבר כשנכנס, אבל בדרך החוצה הוא לקח איתו תריסר מבטים המומים.

ברחוב הוא חלף על פני כנופיית מסכים בגדלים שונים, דחוסים על גבי חלון הראווה של חנות אלקטרוניקה, כל המסכים מציגים את אותו הסנטור החייכן שמדבר הישר לצופה בקול אימהי, עם תנועות ידיים של רוכל ממולח.
בפינת הרחוב, מישהו עומד עם שלט מזהיר ומוכר ישועה בעבור עודף מהכיסים. בוב החליט להשאיר את העודף לעצמו וחלף על פני הקבצן, שבירך אותו בהבטחת מקומו בקומה התחתונה והבוערת של היקום. שלוליות החורף חייכו בחזרה אל בוב כשהוא חלף גם על פניהן.

החיוך הזחוח שלו התעקם קצת כשנכנס בו, כתף-אל-כתף, בחור צעיר בחליפה, עניבה ומזוודה, בלי "סליחה" – המבט הבהול על פניו של הצעיר שמיהר להמשיך לרוץ, העיד שהוא במרדף אחרי התכניות שלו. למרבה הצער, התכניות שלו יצאו מהתחנה לפני שהספיק לעלות עליהן. הצעיר לא וויתר, הוא רץ אחרי התכניות שלו ודפק על הדלת הסגורה שלהן – אבל הן נסעו מהר יותר מהריצה שלו והוא נאלץ לחזור לתחנה מתנשם ומתנשף, פנים אדומות.
בוב נכנס מתחת לסככת התחנה ותקע בצעיר מבט לא-משועשע. הצעיר לא שם לב אליו עד שבוב לא נשף את עשן המרלבורו שלו בפניו. הצעיר המחויט השתעל וזז אחורה, קלט את בוב במבט לחוץ ולרגע, מפגש המבטים וההבנה שהכתף שבו נכנס מקודם שייכת לבוב גררה רגע של שתיקה מביכה. בלי סליחות.

המבט המשועמם והציני על הפנים של בוב משדר תיעוב ושעמום בו-זמנית. המבט הלחוץ והבהול על הפנים של הצעיר משדר "בבקשה אל תפגע בי", כמו ארנב ממהר בלי מחילה.
למרבה המזל, תכנית ב' בדיוק נכנסה לתחנה ופתחה דלתות, הצעיר עלה בזריזות במדרגות ואחרי רשרוש מטבעות, נכנס פנימה לתוך הכוך החמים, הדביק והממונע שאפף אותו בביטחון פתאומי מהמבט של בוב. הוא התיישב במושב בודד וחייך באנחת רווחה. עכשיו כבר לא צריך לרוץ.
אבל בדיוק כשהדלתות עמדו להיסגר, בוב עצר אותן ועלה במדרגות לאט – הליכת יש-לו-זמן פנימה. הוא נעמד דווקא ליד הצעיר – חוסם אותו מלרדת - והעניק לו את המבט ממקודם. הצעיר הצטמק במקום וחיבק את המזוודה שלו כאילו הייתה מגן.

במשך השתיקה ששררה ביניהם, הצעיר קיווה שבוב ירד בתחנה הקרובה.
שמות של רחובות בשלטים ירוקים ליוו תערובת של צבעי לילה כהים בחלון לאורך הנסיעה. הצעיר לא היה מעוניין כל כך בנוף – הוא הסתכל בהשתקפות של בוב בחלון, השגיח עליו כל עצירה, האוטובוס הלך והתרוקן. קודם הזקנים נעלמו, אחר כך האישה השחורה שנראית כאילו לא ישנה יומיים, אז הגבר המבוגר שהריח כמו זיעה ובירה, אחר כך התיכוניסטים הרעשניים שישבו מאחורה.

אז זה היה רק הוא, בוב והנהג.
בוב תחב עוד סיגריה בפה ותקע את המבט שלו ימינה בצעיר המחויט, זה העיז להזיז את המבט שלו מהחלון והסתכל אל עבר הנהג.
"הוא לא יכול לעזור לך, חריאת קטן..." בוב לחש לו בחיוך מבעד לסיגריה. הצעיר המשיך להסתכל אל עבר הנהג בתחינה שקטה.
החיוך של בוב התמתח ודחס את הלחיים הלא-מגולחות שלו אחורנית, כמעט מפיל את הסיגריה, הוא דיבר דרכה ואפף את הבחור בעשן: "אף אחד לא ייקח בשבילך עכשיו סיכון והוא לא יכול לעזור לך. עכשיו זה רק אתה ואני, ילד, תסתכל איפה אנחנו – לא בשום מקום שאף אחד יהיה לו אכפת ממך..."
הצעיר לא ענה, הוא המשיך להסתכל על הנהג.
בוב קיבל את תשומת הלב שלו כששלף אקדח תופי קטן מכיס המעיל שלו ודרך אותו. "תסתכל עליי, חריאת קטן" הוא לחש.

הצעיר הביט בו בבהלה והניד בראש. "תראה..." הוא לחש, המצח שלו מתחיל לארח אגלי זיעה. "אני אתן לך מאה דולר אם תעזוב אותי ותרד עכשיו מהאוטובוס."
"לך תזדיין מאה דולר!" הוא צעק בתגובה. רגע של שתיקה שרר באוטובוס שנעצר בפתאומיות. מושב הנהג התרוקן והנהג נעלם כלא היה. הוא רץ מאוד מהר בשביל איש שמן שנראה מסומם.

בוב שלף את המצית מהכיס והפיל אותה על המזוודה של הצעיר.
"מה אתה עושה?" הצעיר שאל בשקט כשהוא הסתכל מסביב – מחוץ לחלונות שרר השחור של רחוב צדדי ריק מאדם. רק אורות האוטובוס הפרו את השממה האורבנית.
"תוריד את החליפה" בוב ציווה "...אז אני רוצה שתשרוף אותה ביחד עם המזוודה והארנק שלך" הוא חייך בניצחון.
הצעיר חייך בלחץ "שמע, אני מצטער על מקודם, בסדר? אני אתן לך חמש מאות, זה כל מה שיש לי אני נשבע! קח גם את השעון, הוא יקר. הוא שווה יותר מחמש מאות, ביחד יש לך—"
בוב קטע אותו בצחוק מוטרף "מה נראה לך?! אני לא רוצה את הכסף שלך! עכשיו תוריד את החליפה..."

בוב זז אחורה, כיוון את האקדח לראש של הצעיר.
הצעיר הביט בבוב בבעתה, הוא קם לאט מהמקום שלו והתחיל להוריד את העניבה ונתן למעיל של החליפה ליפול על המזוודה, הוא עמד והסתכל על בוב, מתנשם ומתנשף בכבדות.

"על מה אתה מסתכל? תמשיך, יש לך עוד חצי עבודה, ילד..." בוב אמר בהנאה.

הצעיר התכופף קדימה, קול משונה נפלט מבין השפתיים שלו. הוא נראה כאילו הוא עובר איזשהו התקף, בוב רק הסתכל עליו וצחק כשהתחילו העוויתות. לפני שבוב יכל לקלוט מה קורה, הצעיר התרחב, קורע דרך הבגדים שלו, משהו שנראה כמו פרווה פרץ מתוך העור שלו. צל מגודל הלך וכיסה את בוב ומחק את החיוך מהפרצוף שלו.

הסיגריה של בוב נפלה על הרצפה והוא התחיל לייבב כשהוא ראה את מה שראה. שיניים ענקיות ורעבות, פנים של סיוט, נהמות מבטיחות אבדון. בוב מצא את עצמו רץ בכל המהירות דרך המסדרון הצר של מושבי אוטובוס זולים, סוחט את ההדק של אקדח התופי שלו בהיסטריה בכיוון הדבר שזינק מאיפה שמקודם עמד נבך צעיר.

טפרים שחורים ומגודלים קרעו את האקדח מהיד של בוב וצבעו את אחד החלונות בפס אדום אלכסוני שחצה אותו והתחיל לנזול למטה. זה היה כאילו ג'קסון פולוק החליט להשאיר את העבודה האחרונה שלו באוטובוס הנטוש והשתמש בבוב בתור חומר גלם.
ירייה שנפלטה מהאקדח ניפצה את אחת המנורות וגרמה לה לרצד. רגע של אור והאימה האדומה שבוב התבוסס בה ורגע של חושך והאימה הנסתרת שדהרה לכיוונו שוב.

הפנים החיוורות של בוב נפגשו עם משענת של מושב, הוא הביט בבעתה בהשתקפות שלו ובמה שזינק לעברה בפראות. הוא הספיק ללחוש תחינה חרישית לפני שהחושך הגיע...



http://www.youtube.com/watch?v=UI3yKorifpY
 

major mouse

New member
יפה. אהבתי

האם זה חלק ממשחק או סתם קטע כתיבה בהשראת אחד ממשחקי werewolf מבית הזאב הלבן?
 

Serpent Axis

New member
האם אפשר לנחש מתוך הטקסט?

לפני שאני אענה על זה, אני תוהה - אפשר לנחש מתוך הטקסט אם מדובר בחלק מיומן משחק (פרוזה של מה שקרה בפגישת משחק או משהו שהמנחה כותב על מה שהתרחש בין דב"שים מאחורי הקלעים או כתוצאה של פעולות שחקן) או בקטע כתיבה בהשראת משחק?

האם יש איזשהם סממנים שמייחדים את האחד מהשני?
 

major mouse

New member
לא תמיד

הכל תלוי ברמת החופש היצירתי שהכותב לוקח לעצמו.
בד"כ הוספת תיאורי מחשבות של דבשים, סצנות שקורות מחוץ לטווח (scope) של דמויות השחקן וסה"כ כל מה שמחוץ לאחריות השחקן במשחק טיפוסי

אבל...

יש כמה יוצאי דופן. הכותב יכול להיות המנחה ובכך הטווח שלו גדל ומכיל את כל מה שקרה קורה ויקרה בעולם, המשחק יכול להיות לא סטנדרטי, כזה שבו יש לשחקנים חופש פעולה נרחב יותר ו/או דינמיקה קבוצתית "זורמת" יותר ולבסוף, יכול להיות שהכותב הוא כותב מוכשר ומצליח להעביר את המדיה המשחקית למדיה סיפורית בצורה כל כך טובה שאי אפשר לשים לב.

נקודה נוספת היא שהכותב הממוצע של יומני משחק הוא לא סופר, אפילו לא ברמה חובבנית וניתן לשים לב לכך בקלות.

במקרה שלפנינו יש כמה נקודות שעלולות להוביל לכל אחת משתי המסקנות:

1. הכתיבה מתחילה מדמות שאינה (כנראה) דמות שחקן ומתמקדת בו בתור הדמות ראשית של הקטע כאשר למעשה הדמות הראשית במשחק (אם בכלל הוא התקיים) היא המזדאב.

2. אני מכיר אותך היטב ויודע שאתה מעדיף להנחות ולכן הנקודה הראשונה לא רלוונטית במידה ואתה המנחה.

3. הקטע זורם בצורה שלא מתאימה לרוב יומני המשחק, יש מבנה סיפורי ברור, נקודת שיא ופואנטה.

4. שוב פעם, אני מכיר אותך היטבה ויודע שאתה כותב מוכשר. אתה בהחלט מסוגל להפוך קטע משחקי קצר לסיפור.

5. הסיפור מתאר פרולוג טיפוסי של משחק werewolf. אתה משחק בעיקר במשחקי הזאב הלבן.

וואו... מישהו צעק ניתוח יתר? :)

מסקנה סופית: קטע פרוזה שלא שוחק ואם כן רק במסגרת פרולוג ולא כמשחק פרופר.
 

Serpent Axis

New member
אתה מנסה לגרום לי להסמיק באינטרנט?

תודה בכל אופן


אתה צודק בניתוח שלך ובמסקנה הסופית.
ניסיתי לארגן משחק Werewolf, אבל לא היה עניין בסוף אז זה לא יצא לפועל. כתבתי את הקטע הזה במקור לכבוד המשחק אבל אחרי שהבנתי שהוא כבר לא יקרה, החלטתי לחלוק בפורום במקום.
 

major mouse

New member
רק מציין עובדות

אני שמח שאתה מוחמא. אולי זה יגרום לך לפרסם יותר "סיפורי" מ"ת בפורום.

נ.ב
הניתוח והמסקנות שלי יצאו מדוייקות במידה מפחידה... אני אלך לסלון, לירות בקיר, לנגנן בכינור ולפתור תעלומות. אלמנטרי דיר סרפנט :)
 

Nihau

New member
מש"א, עם יותר ספקות

אל serpent axis:
אתה כותב מאוד תאטרלי בלי קשר להאם הם שוחקו, שוחקו על ידך, על ידי שחקנים אחרים, או טיזר למשחק שלא רץ בפועל.
הנחת היסוד שלי הייתה שזה טיזר למשחק והיה לי חסר בהודעה שלך קטע בסוף שיסביר מי מה איפה למה ומתי.
הערה צדדית- לתת קישור בלי כותרת מסבירה מעודד אנשים לא ללחוץ עליו.
 

Serpent Axis

New member
ספקנות זה בריא

תודה.

בד"כ אני מציין בכותרת בסוגריים אם מדובר ביומן משחק או מציין משהו בהודעה עצמה, אבל לפעמים קצת מסתורין זה נחמד. עובדה שזה גרם למישהו להסתקרן. פשוט חשבתי "מה ההבדל?", לפני שהמייג'ור קרא ופענח את התעלומה, אני מניח שאף אחד אחר לא יכל להבחין בין אם זה היה קטע ממשחק או קטע שלא שוחק או "סתם" קטע שנכתב בהשראת משחק. אני לא חושב שזה באמת משנה את חוויית הקריאה לקורא שלא השתתף במשחק עצמו (אם היה משחק בכלל), זה רק עוד קצת מידע שנחמד לדעת בלי קשר לכלום ("אה זה מבוסס על משחק? מגניב"). או שאני טועה?

בקשר לקישור, שיר של הSisters of Mercy ביוטיוב, שהתערבב לי עם ההשראות האחרות לכתיבה והרגיש לי "עובד" בתור סוג של סיומת.
 

Blue Beetle

New member
די ברור שזה לא קטע משחק.

ראשית, החלק בו מעורב הגיבור הוא פשוט קצר מדי לקטע משחק.
שנית, הקטע מסופר מנקודת המבט של האנטגוניסט ולא של הגיבור.
שלישית, יש בקטע אמצעי ספרותי אומנותי (ה"טוויסט") שדי בבירור הוא תוכנן מראש. כמעט בלתי אפשרי להשיג אפקט כזה דרך משחק. הטוויסט הספציפי בקטע הזה חייב להיכתב מנקודת המבט של האנטגוניסט והוא די שולי לנקודת המבט של הגיבור (אם זה באמת חלק מקטע משחק).

בלי קשר, נהניתי מהכתיבה. אם כי הטוויסט הספציפי הזה הוא אחד השחוקים ביותר :)
 

major mouse

New member
לא כל כך ברור

התייחסות ל- "ראשית":
אני והציר הנחשי הרצנו פגישה שלמה שבה אני שיחקתי קורבן של רצח שהדמות שלי חקרה לאחר מכן. הדמות "האמיתית" שלי נכנסה למשחק רק כאפילוג בפגישה הראשונה במעמד קבלת תיק החקירה.

אני ידעתי שהדמות הראשונה שאני משחק נועדה למות ואילו הציר, שביצע את תפקידו נאמנה, גרם לי, וגם לעצמו, להרגיש שיש סיכוי קלוש שהדמות תשרוד. הכל תלוי בי, אם אקח את ההחלטות הנכונות, היא תשרוד. אני, בתור מנחה מנוסה, ידעתי שהפגישה יכולה להגמר בדרך אחת בלבד, אבל שיחקתי את המשחק (המשחק שבתוך המשחק, זה נהיה פילוסופי למדי :)) וגרמתי לעצמי ולציר להאמין שיש סיכוי.

זה הגיע למצב שבסצנה האחרונה, ממש החזקנו אצבעות לגלגול קוביה בלתי אפשרי שייתן לדמות עוד סיכוי קטן לשרוד.

התייחסות ל- "שנית":
גם כאן, שיחקתי אצל הציר את דמות האנטגוניסט. בפעם הראשונה שזה קרה, הציר הפשוט הריץ לי סצנה שלא קשורה להתרחשות של הדמות הנוכחית שלי. אני זרמתי עם המשחק ובמהלך הפגישות הבאות מדי פעם שיחקתי חלקים קריפטיים מחיי דמות מיסתורית שהתברר שהיא האנטיגוניסט הראשי של הסיפור הנוכחי. זה היה כיף.

התייחסות ל- "שלישית":
אני הצלחתי להשיג אטת האפקט הזה. את ה- "טוויסט" הסיפורי שתוכנן מראש כמה וכמה פעמים. כן, זה דורש הכנה מטורפת מראש. כן, זה דורש הכרה טובה מאוד של השחקנים שלך. וכן, צריך להשתמש בטריקים הנחייתיים כדי להגיע לתוצאה הרצויה. אבל כשזה מסתדר זה מסתדר בגדול, בענק, זאת יכולה להיות אחת מהחוויות האלו שאתה בתור מנחה לעולם לא תשכח וכזאת שהשחקנים ידברו עליה עוד שנים רבות.

נקודה אחרונה וחביבה:
גם אני אוהב להשתמש בטוויסטים השחוקים האלו. יש סיבה למה טוויסט טוב נחשב הופך לשחוק. הוא עובד! וטוב!
אם תיקח נושא שחוק ותבצע אותו היטב, אף אחד לא יתלונן על כך. החיסרון הוא שאת הדברים הטובים והמוכרים צריך לבצע ברמה הגבוהה ביותר, אחרת הוא סתם הופך להיות קלישאה מהסוג הגרוע ביותר.
 

Blue Beetle

New member
תמיד יש יוצאי דופן

אבל הסיפור פשוט היה דל מאורעות מדי כדי להיות יומן משחק. לכל כלל יש יוצאי דופן, אבל מה שנראה כמו טיזר, הולך כמו טיזר ומגעגע כמו טיזר, ברוב המכריע של המקרים הוא טיזר (גם אם הוא מגניב שנכתב ביד אומן, כמו במקרה הזה).
 

major mouse

New member
לא טיזר, פרולוג

במקרה הנ"ל מדובר על פרולוג של דמות. קטע שניתן לשחק אותו או להקריא אותו כהקדמה סיפורית למשחק. לכל דמות אמור להיות פרולוג שכזה שיכול להכתב על ידי השחקן, המנחה, שניהם או להריץ אותו כרגיל.
במידה ומחליטים לשחק את הפרולוג, אמורים להעביר פגישה שלמה שתוקדש להרצת הפרולוגים של הדמויות.

אם נמשיך בהתייחסות לקטע הספציפי הזה, ניתן בהחלט להעביר שעת משחק בהרצה של המאורעות המתוארים כאן. מנסיון.

באופן כללי יותר. אני הייתי מחלק יומני משחק לשני סוגים נפרדים. הפרוזאי והאינפורמטיבי.

1. בפרוזאי הרעיון הוא להעביר את התחושה של סיפור או מקטע ממנו בהתבסס על המשחק/פגישה כאשר הדגש הוא על הסיפור ולא על השתלשלות העניינים.

2. האינפורמטיבי משרת יותר נאמנה את המונח יומן ומספק לקורא הצצה למשחק בצורה יותר סטרילית, לפעמים כמעט לרמה של חלוקה לנקודות מפנה בעלילה.

כמובן שכמעט אף פעם יומן שכזה לא משתייך בלעדית לסוג אחד בלבד ובדר"כ יש מעט מאפיינים של הסוג המשני שזורים בעיקרי.

מה שמוביל אותי לשאלה. איך אתה (כרגיל, אני אהיה יותר משמח אם שאר המשתתפים ייחלקו אתנו את דעתם) איזה מהסוגים של יומני משחק אתה מעדיף ולמה? ואיך אתה היית מגדיר את הסגנון של יומני המשחק שלך (שאני אוהב מאוד לקרוא)?
 

Blue Beetle

New member
מתייחס לעצמי, ללא ספק השני

כי יומן המשחק לא משרת רק אנשים שלא היו במשחק לתיאור האווירה והמאורעות, אלא בעיקר אותי, את השחקנים האחרים ואת המנחה.
הוא משלים פינות ופרטים שלא שלא תמיד שקופים או נמצאים בקדמת התודעה של השחקנים האחרים או המנחה.
הוא מאפשר לשחקנים האחרים ולמנחה לראות את מאורעות המשחק מנקודת המבט שלי ושל הדמות שלי.
ובעיקר, הוא מאפשר לי לארגן מחשבות ולזכור פרטים ו- state of mind לשימוש מאוחר יותר.

הכתיבה שלי נוטה להיות מתומצתת מאד, גם כדי לשרת את המטרות לעיל, אבל גם כיוון שאני לא מרבה לתרגל כתיבה והדמיון החזותי שלי לא מפותח. קשה מאד להעביר אווירה בכתיבה כזו.
 

Nihau

New member
50%50% שניהם

יומן משחק צריך לתאר את השתלשלות האירועים וגם לתעד את הלך הרוח של הדמות באירוע, כך ששני הסוגים בסינרגיה עושים את העבודה יותר טוב מכל אחד בנפרד.
 

Nihau

New member
מה ציפית? "נתן זאב לחיה שבתוכו?" לא נשמע נכון

 

דרגורן

New member
מעניין ומסקרן

בהחלט גורם לי להצטער שאין לי מספיק זמן פנוי בשביל עוד קבוצת משחק :(
 
למעלה