לחיות בספק
אני רואה אותה ככה עצובה, שוכבת ערה במיטה, עיינים נפוחות, שפתיים יבשות, ומשהו קורא אל הלא נודע. אני רואה אותה קצת מבולבלת, כן שבת היא מודה, היא שומרת, על כשרות מוותרת, בשר וחלב יחד טוחנת. אני רואה אותה הולכת עם בנים, יודעת שעושה מעשים "אסורים" ועליה אני קצת מרחמת, שנקיפות מצפון באות לה בערב. ואני יודעת שזה הכי קשה, להיות שם באמצע ולא בקצה, ואני יודעת שמה שהכי קשה, זה לחיות שם בפנים עם ספק.
אני רואה אותה ככה עצובה, שוכבת ערה במיטה, עיינים נפוחות, שפתיים יבשות, ומשהו קורא אל הלא נודע. אני רואה אותה קצת מבולבלת, כן שבת היא מודה, היא שומרת, על כשרות מוותרת, בשר וחלב יחד טוחנת. אני רואה אותה הולכת עם בנים, יודעת שעושה מעשים "אסורים" ועליה אני קצת מרחמת, שנקיפות מצפון באות לה בערב. ואני יודעת שזה הכי קשה, להיות שם באמצע ולא בקצה, ואני יודעת שמה שהכי קשה, זה לחיות שם בפנים עם ספק.